פריז
בפעם הקודמת שהייתי בה היו לי המון כובעים ובאנו בשעריה מובלים.
הפעם באתי אני עם אני.
כך פותחת את הביקור הפעם.
ומיד כשהגעתי, הנחתי את הדברים ויצאתי לחוש אותה.
והיא נענית כמי שיודעת ובעלת כל הנסיון בעולם איך לשאוב אותך אליה כמו היית עלם מאוהב נואשות.
שוטטתי בעיניים גומעות. נותנת לה להיכנס כשאני פותחת דלת לרווחה.
התחלתי לעשות מעגלים בטבורה, ממששת אותה.
מזג האוויר חיבק אותי בלבביות. הסיין קיבץ סביבו רבים שבאו מרחוק ומקרוב, השמש התעכבה עוד קצת לפני ששקעה
וצבעה הכל בצבעים טובים יותר. ככה שאהנה עוד.
להסתובב לבד בעיר גדולה וזרה יש בזה קסם. אף אחד לא מתחרה איתה על תשומת ליבך.
אתה יכול להשתהות או לדלג. לחכות עוד סיבוב ברמזור. לחצות את הכביש או הגשר מצד לצד.
לעצור ולהקשיב לנגן רחוב או להתעלם מצלילים כאלה ואחרים. אבל כשמשהו מעלה בך חיוך או כשאתה רוצה לחלוק,
להתלבט לשאול או אז אתה שומע חזק יותר את הקול וזה רק שלך ששואל ועונה וצוחק מבדיחה שעלתה לך...
אז פתחתי אתה לבד, בלי כובעים ובלי כותרות. אני והיא ( וכן, עוד מיליוני אנשים, שגרים או מבקרים בה יחד איתי)
אבל רק פתיחה קצרה, את ההמשך כבר הייתי עם עוד.
ואיך אפשר להיות בה ולא לשמוע צלילי אקורדיון מנגנים לה ולי...פריז או כן, פריז....
עוצרת, עוצמת עיניים, הצלילים זורמים להם אלי מרחיבים עוד קצת את הריאות.
עוד רגע נבוא בשעריה סובבים בה ובנו יחד
נטעם ונריח, נדחה כל דיאטה או מחשבה עליה, נתמכר לתאווה של מעדניה, נחזה ונתמלא התפעלות באוצרותיה,
נוסיף התלהבותנו לכל אלה שחגגו אותה לפנינו.
נתענג!
שהרי זו מילת המפתח שלה.
נוסיף בה סימן קטנטן מעצמנו
נתיר לה להשאיר בנו סימן
תוסיף בנו עוד זמן של אושר לסל הזמנים שלנו.
פריז!
פריז - איך אפשר בלי ?
פריז - שלכת פריזאית- להוסיף עוד זהב לקיים
פריז - גני טווילרי , זמן מרגוע לפני שקיעה
פריז - עוד זמן שקיעה יפיפיה
פריז בכל החושים - טעמים מענגים - את העין ואת החיך
פריז - בירת האהבה!
גשר המנעולים וההתחיבות לאהבה
פריז - של אורות
פריז - ואיך אפשר בלי לרקוד לה?
פריז - איך אפשר בלי לשיר לה?
פריז,
מקווה לחזור אליה!
שבוע טוב