אוקיי, אז עברו יומיים מהפוסט הראשון.. מה נשתנה אתם שואלים?
מצד אחד השתנה והצד השני בתהליך.
הייתי אצלו.. נו אתם יודעים... המילה הזאת שהופכת אותך לדפוק.. "פסיכיאטר".
הרצתי וגוללתי את סיפור חיי.. האמת? בערך.. רק את הנקודות החשובות..
אם באמת הייתי מגולל את סיפור חיי, בטוח היה שולח אותי לאישפוז במחלקה סגורה או מנסה לנחם אותי על חרא הילדות שהייתה לי.
אני לא אלאה אתכם בפרטים אבל היה לי חרא אבא אלים.. הדבר הכי טוב שקרה למשפחה שלנו זה שאמא שלי התגרשה ממנו אחרי שהוא בגד בה.
בנוסף, הייתי ה"ילד כאפות" של הכיתה.. תמיד פחדתי להחזיר.. כשהלכתי לאמא שלי להגיד לה שהרביצו לי, היא אמרה לי "אולי אתה אשם??"
אמא שלי עם כמה שאני אוהב אותה, היא אף פעם לא הייתי מההורים המעורבים שמתערבים או שיגנו על הילדים שלהם. סוג של צאן לטבח.
אני החלטתי שלא אהיה כזה, אבל עם כמה שהיא כזאת (ואני מאמין שאבא שלי גרם לה להיות כזאת או עוד יותר כזאת) אני יודע שהיא אוהבת אותי ורוצה את הכי טוב בשבילי.
אז אחרי הרקע ילדות שלי אני אחזור לנושא.. Take 2 
Take 2 למה?
שאלה טובה.. אז אחד הסיבות שבחרתי בשם הזה לפוסט, כי אני לוקח "ניסיון נוסף" מזתומרת? בפעמים הקודמות שחוויתי את ה"מקרה" הייתי אצל הפסיכיאטר נרשמו לי כדורים אבל לא נגעתי בתרופה.
אחרי שהבנתי שמריחואנה זה לא כ"כ חוקי ועסק די יקר (מה גם שלא בטוח שזה יעזור לי ולא, לא עישנתי בחיים אפילו לא סיגריה/נרגילה)
החלטתי הפעם לקחת צ'אנס ולקחת את התרופה או יותר נכון תרופות. 
שזה בעצם מסביר מה הסיבה השניה שקראתי לפוסט Take 2
הפסיכיאטר רשם לי 2 כדורים שעליי לקחת כל יום (Take 2), לוריוון ובריינטליקס (תרופה חדשה בשוק שדומה לציפראלקס רק בלי תופעות לוואי קשות)
הלוריוון הוא זמני לחודש עד שהבריינטליקס יהיה אפקטיבי.
אז מה בינתיים? לקחתי אתמול את הלוריוון, האמת? השפיע די מהר.. פשוט עייף אותי ונתן לי סחרחורת קלה.
קמתי בבוקר בהרגשה מנומנמת, התארגנתי ויצאתי לעבודה, נרדמתי בתחב"צ וכשהגעתי לעבודה, אחרי 10 דקות הבנתי שזה לא הולך להיות יום פשוט, אני גמור מעייפות.
יצאתי הביתה אחרי רבע שעה ועכשיו אני כותב את הפוסט שניה לפני שאני הולך לישון.
היום אני נפגש עם הפסיכולוגית.. נראה מה יש לה להגיד.. מקווה לא להירדם לה.. Wish me luck! 
לילה טוב! 