הייתה לי מטריה. אולי היא לא הייתה המטריה המיוחדת ביותר בעולם, אבל היא הייתה המטריה שלי. המטריה היחידה שהייתה רק שלי.
היא הייתה שחורה, כמו הרבה מטריות אחרות, אבל היה לה גם ייחוד: למשל, קניתי אותה בדרום קוריאה (!), במו ידיי בוונים קוריאנים אמיתיים (אלפים מהם, אבל בזיל הזול).
היא הייתה מספיק קטנה כך שהיא תוכל להיכנס לתיק אבל מספיק גדולה כדי לעצור את הגשם מלהרטיב אותי (וכשחושבים על זה, הרי זהו תפקידה העיקרי של מטריה).
היא הייתה אוטומטית לגמרי (ולא כמו היום עם כל המטריות הרציפות, הידניות והרובוטיות) וצריכת הדלק שלה הייתה מצוינת.
ידעתי שיש למטריה הזאת אויב טבעי אחד, הוא האויב הטבעי של כל המטריות באשר הן: הרוח. לא רוח רפאים, אלא רוח ממשית – תנועת האוויר.
כידוע לכולם, למטריות קשה מאוד להתמודד עם רוחות חזקות (ולעתים גם עם רוחות בעוצמה בינונית). התקלה הנפוצה במטריות כאשר נושבת הרוח היא התהפכות של המטריה. במצבה ההפוך המטריה אוספת גשם במקום להגן מגשם. כמו כן, במצב זה, האדם האוחז במטריה ומנסה בכל כוחו להפכה חזרה נראה מגוחך ולרוב גם רטוב.
מכיוון שלא רציתי להיראות מגוחך ומכיוון שרציתי לשמור על המטריה שלי, השתדלתי לא לפתוח אותה אם נשבה רוח. זה עבד מצוין! המטריה האריכה ימים יותר מכל מטריה אחרת שהייתה ברשותי אי פעם.
כידוע לכולם, בארצנו לא יורד הרבה גשם. גם אם יורד גשם, הסיכוי שאהיה בחוץ באותו זמן קלוש מאוד (בהתחשב בעובדה שביום ממוצע אני נמצא 9-10 שעות במשרד ו- 10-12 שעות בבית). גם אם אני בחוץ בזמן שיורד גשם, הסיכוי שלא תנשב רוח בינונית עד חזקה באותו זמן הוא מזערי.
כך קרה שהמטריה המדוברת הצליחה להישאר במצב מעולה במשך למעלה מחמש שנים, במהלכן היא ראתה עשרות אירועי גשם (אך את רובם מתוך התיק). מפעם לפעם אפילו השתמשתי בה.
אבל, למרות זהירותי הרבה, לא תיארתי לעצמי כי למטריות קיים אויב טבעי נוסף: אויב מוכשר, רב תושייה, ערמומי, מצויד בכלי נשק יעילים ובעל אינטליגנציה העולה בהרבה על זו של מטריה ממוצעת.
מכיוון שלא הבנתי את הפוטנציאל ההרסני של אויב זה, הכנסתי אותו לביתי ואפילו נהניתי מחברתו.
כן, אני מתכוון לחתול.
והנה יום אחד בו התרחש צירוף מקרים נדיר ביותר של גשם ללא רוח חזקה בזמן שאני נמצא בחוץ, חזרתי הביתה ובידי המטריה הרטובה.
מה עושים עם מטריה רטובה? כמובן שפתחתי אותה (בקלות רבה, כי היא הייתה אוטומטית) ושמתי אותה באמבטיה כדי שתתייבש ותוכל לחזור לתיק לעוד שנים ארוכות של שרות נאמן.
לא שמתי לב שלאמבטיה נכנס חתול הבית... הוא נהנה מאוד להשחיז את ציפורניו על בד המטריה ואולי גם לנשוך את חלקי המתכת והפלסטיק.
התוצאה בסיום המשחק הייתה 1:0 לטובת החתול והמטריה הייתה לגמרי ז"ל.
קצת כעסתי וקצת התעצבתי, אבל את הלקח שלי למדתי. מאז אני לא נקשר למטריות (כבר קניתי לפחות חמש שונות שרובן הלכו לעולמן בנסיבות טבעיות).
מוסר השכל: חתול תמיד ינצח מטריה
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא – סיור בקמפוס אוניברסיטת תל אביב - מוזיאון הטבע – בבלוג של מנורה
תודה ל-nnn fox שהציע לי לכתוב על הנושא
התמונה באדיבות pixabay