השיער הוא הכתר לאשה ולגבר
כמו מסגרת העוטפת את הפנים
להסתובב קרחת נדרש אומץ רב
ולפעמים זה מצב קיים זמנית
והאמת לא נעים להסתובב קרחת
המבטים של האנשים ממש פוגעים
לכסות את הקרחת עם הפיאה
או כובע שגורם להזיע בשמש
הראש מתחמם מתחת לכיסוי והעור מגרד
אבל המבטים של האנשים ברחוב
גורם לבעלי הקרחת לשים כובע
או לשים פאה על הראש החשוף
או לגלח את השיער לגמרי וזה יפה יותר
אבל רק כדי להראות צעיר/ה ויפה
אז ראיתי גבר ששם פאה על ראשו
אני מודה הוא נראה שונה לגמרי
היה לי קשה לזהות אותו חשבתי מישהו לא מוכר
ורק מבט ממושך עליו עד שקלטתי את הפאה
ופעם ידעתי לזהות מי שיער טבעי ומי פאה
ואני שמתי כובע כמעט ולא שמתי את הפאה שרכשתי
העדפתי כובע מטריקו רק של נשים דתיות
הצטערתי שהפאה שלי משיער מתולתל ולא שיער חלק
היה קשה לתחזק אותה שתראה יפה
אז היא נשארה בקופסה, אני השתמשתי בכובע
כיום אני מסופרת מאד קצר מעט מאד שיער על ראשי
ומתגעגעת לימים שהיה לי שיער ארוך וסמיך
אבל זה חלק מהדברים שלא חוזרים למה שהיה בעבר
שיש שיער דק ועדין , זה מה גדל אחרי הטיפולים
אז עדיף תספורת קצרה שקל לתחזק וככה לא רואים
שנשארתי עם מעט מאד שיער על ראשי
יחסית לצמה העבה שהיתה לפני הקרחת ההיא
אבל זה מה שחשוב שעכשיו אני בריאה וחזקה
שאני רואה את הנשים עם השיער הארוך
אני נזכרת בימים אחרים שהיה לי שיער מתולתל וארוך
ואחרי השבעה של אחותי, היו לי מלא קשרים בשיער
הסירוק של התלתלים מאד כאב , הוא היה עדין מאד
זה היה פעם ראשונה שההורים ראו אותי ככה
שאני נשברת ובוכה וידיד מעודד אותי ועוזר לי
הידיד הזה הכיר את השבירה שלי
ותמיד היה שם להדביק את הרסיסים
כמה מזל שהיו לי חברים טובים כבר אז
שראו גם מה שנמצא מעבר למסיכה
חלפה לה שנה ועוד קצת , ואשתו ילדה לו בת ראשונה
אז נסעתי לבקר אותם כשנולדה לו הבת הבכורה
דברנו על התלתלים שנעלמו ובמקום היתה לי אז קרחת יפה
הוא הזכיר לי את היום ההוא שקמנו מהשבעה על אחותי
הוא ישב וסירק אותי בעדינות כמו שמסרקים ילדה קטנה
הוא פחד שאני אכניס את עצמי לצרות בגלל המסיכה שעל פניי
כי בפניו הסרתי את כל המסיכות , כי הוא לא פגע בי אף פעם
הוא היה החבר הכי אמיתי שהיה לי אי פעם בחיים
לצערי כיום אין לי קשר איתו , כי החיים לקחו אותנו למקומות אחרים
מאז גדלתי שיער ארוך שנאסף לצמה דקה, או אסוף לקוקו
אמא לא הרשתה לי להסתפר , אז תמיד אספתי את שערי הדק
היתה לי צמה דקה כמו של ילדה קטנה , מעט מאד שיער על הראש שלי
אמא שלי לא היתה מוכנה לראות אותי עם שיער קצת
ואז ביוני 2007 , רגע לפני הניתוח לכריתת הסרטן מהשד
נכנסתי למספרה באטרף ידעתי שאני לפני אשפוז ולא אוכל לחפוף
ובקשתי קרחת , הסתכל עלי הספר ואמר בשקט מה קרה ?
ספרתי, נכנסת לניתוח, הוא ענה אני אספר אותך קצר אבל קרחת לא ,
את צריכה קצת שיער את עדין אשה צעירה ויפה
ומאז אני מקפידה על תספורת קצרה מאד , קצוץ מאד
כי שערי דק כמו ילדה , צבוע בפסים לבן וקצת אפור
הצבע שהטבע צבע את שערי במהלך השנים
כמו מסגרת העוטפת את הפנים
להסתובב קרחת נדרש אומץ רב
ולפעמים זה מצב קיים זמנית
והאמת לא נעים להסתובב קרחת
המבטים של האנשים ממש פוגעים
לכסות את הקרחת עם הפיאה
או כובע שגורם להזיע בשמש
הראש מתחמם מתחת לכיסוי והעור מגרד
אבל המבטים של האנשים ברחוב
גורם לבעלי הקרחת לשים כובע
או לשים פאה על הראש החשוף
או לגלח את השיער לגמרי וזה יפה יותר
אבל רק כדי להראות צעיר/ה ויפה
אז ראיתי גבר ששם פאה על ראשו
אני מודה הוא נראה שונה לגמרי
היה לי קשה לזהות אותו חשבתי מישהו לא מוכר
ורק מבט ממושך עליו עד שקלטתי את הפאה
ופעם ידעתי לזהות מי שיער טבעי ומי פאה
ואני שמתי כובע כמעט ולא שמתי את הפאה שרכשתי
העדפתי כובע מטריקו רק של נשים דתיות
הצטערתי שהפאה שלי משיער מתולתל ולא שיער חלק
היה קשה לתחזק אותה שתראה יפה
אז היא נשארה בקופסה, אני השתמשתי בכובע
כיום אני מסופרת מאד קצר מעט מאד שיער על ראשי
ומתגעגעת לימים שהיה לי שיער ארוך וסמיך
אבל זה חלק מהדברים שלא חוזרים למה שהיה בעבר
שיש שיער דק ועדין , זה מה גדל אחרי הטיפולים
אז עדיף תספורת קצרה שקל לתחזק וככה לא רואים
שנשארתי עם מעט מאד שיער על ראשי
יחסית לצמה העבה שהיתה לפני הקרחת ההיא
אבל זה מה שחשוב שעכשיו אני בריאה וחזקה
שאני רואה את הנשים עם השיער הארוך
אני נזכרת בימים אחרים שהיה לי שיער מתולתל וארוך
ואחרי השבעה של אחותי, היו לי מלא קשרים בשיער
הסירוק של התלתלים מאד כאב , הוא היה עדין מאד
זה היה פעם ראשונה שההורים ראו אותי ככה
שאני נשברת ובוכה וידיד מעודד אותי ועוזר לי
הידיד הזה הכיר את השבירה שלי
ותמיד היה שם להדביק את הרסיסים
כמה מזל שהיו לי חברים טובים כבר אז
שראו גם מה שנמצא מעבר למסיכה
חלפה לה שנה ועוד קצת , ואשתו ילדה לו בת ראשונה
אז נסעתי לבקר אותם כשנולדה לו הבת הבכורה
דברנו על התלתלים שנעלמו ובמקום היתה לי אז קרחת יפה
הוא הזכיר לי את היום ההוא שקמנו מהשבעה על אחותי
הוא ישב וסירק אותי בעדינות כמו שמסרקים ילדה קטנה
הוא פחד שאני אכניס את עצמי לצרות בגלל המסיכה שעל פניי
כי בפניו הסרתי את כל המסיכות , כי הוא לא פגע בי אף פעם
הוא היה החבר הכי אמיתי שהיה לי אי פעם בחיים
לצערי כיום אין לי קשר איתו , כי החיים לקחו אותנו למקומות אחרים
מאז גדלתי שיער ארוך שנאסף לצמה דקה, או אסוף לקוקו
אמא לא הרשתה לי להסתפר , אז תמיד אספתי את שערי הדק
היתה לי צמה דקה כמו של ילדה קטנה , מעט מאד שיער על הראש שלי
אמא שלי לא היתה מוכנה לראות אותי עם שיער קצת
ואז ביוני 2007 , רגע לפני הניתוח לכריתת הסרטן מהשד
נכנסתי למספרה באטרף ידעתי שאני לפני אשפוז ולא אוכל לחפוף
ובקשתי קרחת , הסתכל עלי הספר ואמר בשקט מה קרה ?
ספרתי, נכנסת לניתוח, הוא ענה אני אספר אותך קצר אבל קרחת לא ,
את צריכה קצת שיער את עדין אשה צעירה ויפה
ומאז אני מקפידה על תספורת קצרה מאד , קצוץ מאד
כי שערי דק כמו ילדה , צבוע בפסים לבן וקצת אפור
הצבע שהטבע צבע את שערי במהלך השנים