כמו בכל חג ל"ג, יצאתי לי לשוטט בין המדורות כדי לשאוף קצת אוויר מעושן, לפקח על הבטיחות ועל קיום מנהגי החג כהלכתם. מדורות שלא עמדו בתו התקן המחמיר של ארגון "אש המדורה" זכו לנזיפה חמורה ולעיתים אפילו לנקודה שחורה ביומן.
להלן ממצאיי:
בערים הגדולות, בעיקר באזור גוש דן והשרון נרשמה מצוקה משמעותית במציאת מקומות להדלקת אש. כתוצאה מכך על המגרשים המעטים שנותרו פנויים צבאו מאות בני נוער עם טונות של קרשים. באזורים אלה קשה היה למצוא חניה – גם לבעלי הג'יפים והטנדרים – מכיוון שגם המדרכות היו מלאות.
בעלי היוזמה, המתכננים מראש והפסימיים מיהרו לשריין לעצמם מקום למדורה כבר בשעות הבוקר המוקדמות. את אתרי המדורות הם גידרו בקרשים, רהיטים ישנים, מכוניות קטנות וגדולות וגם אחים קטנים או גדולים.
האופטימיים והבריונים לעומת זאת ניסו לתפוס מקום למדורה גם כשהגיעו מאוחר יחסית. הטיעונים "יש פה עוד הרבה מקום" ו-"הייתי פה קודם" נשמעו מכל עבר.
החכמים ואנשי הלילה התחילו את המדורה שלהם בשעה מאוחרת יחסית (01:00-0:3:00). בשעה זאת כבר היו הרבה יותר מקומות פנויים (גם מקומות למדורה וגם מקומות חניה). בונוס נוסף למאחרים בנשף היה שבמקרים רבים הם יכלו להשתמש גם בקרשים שנותרו ממדורות מוקדמות יותר.
אלמנט חשוב במדורות ל"ג בעומר הוא כמובן האוכל (והשתייה). אני זוכר ימים חשוכים (הייתה הרבה פחות תאורה בארץ אז), בהם כל האוכל במדורה הסתכם בתפוחי האדמה המפורסמים אותם צלינו (או למעשה שרפנו) בגחלים של סוף המדורה.
בימינו מקומם של תפוחי האדמה לא נפקד, אבל הם משמשים רק כקינוח (למעטים המוכנים וגם יכולים לאכול אותם). ליד כל מדורה כמעט מצאתי שולחן רחב ידיים המלא בכל טוב הארץ או בעצם באוכל כלשהו. נראה כי המזון הפופולרי ביותר לשעת המדורה הוא פיתה עם נקניקייה. כמובן שלצד הנקניקיות הוגשו קטשופ, חומוס, סלטים, פירות העונה, עוגות וכמובן הרבה מרשמלו.
המהדרים מוסיפים לפירות העונה גם את פרות העונה, תרנגולות העונה ועוד שלל חיות העונה – רצוי שיהיו שרופות טוב על האש. כמובן שלא על אש המדורה מכיוון שגובה המדורה הממוצע הוא כשני מטר ולא ניתן להתקרב למדורות אלה למרחק של פחות מארבעה מטרים. לכן ליד מדורות רבות אפשר למצוא פרט למזנון הנקניקיות גם מנגל קטן (עד ענק) לצליית מיני הבשר השונים.
כל האוכל הזה מאוד מצמיא, לכן מדליקי המדורות האחראיים דאגו גם למלאי שתייה הולם. הבחנתי בבירור במקום בבקבוקים רבים של משקאות קלים החל ממיצי פירות (ללא פרי) וכלה במיני קולה ממיטב המותגים.
למדליקים המבוגרים יותר (אלה שלא ליוו ילדים קטנים משלהם) היה גם מלאי לא קטן של משקאות קלים פחות כמו עראק, בירה, וודקה וויסקי. כאשר תהיתי האם זה רעיון טוב לערבב אש ואלכוהול הרגיעו אותי המדליקים המוסמכים כי בכל מדורה מונה כבאי תורן המקפיד לא לשתות אלכוהול אלא רק לצקת אותו על המדורה.
מכיוון שאנו עם תרבותי, לא נצפו כמעט אנשים אוכלים בידיים. רוב המבלים הביאו איתם כמויות מסחריות של צלחות וכוסות חד פעמיות ובנוסף לא מעט סכו"מ חד פעמי.
למראה כל כלי האוכל האלה חששתי כי בסיום הלילה השטח יישאר מזוהם בכלים משומשים אך שמחתי להתבדות: חלק מהמבלים זרקו את הכלים החד פעמיים היישר לתוך האש, אחרים אספו אותם לשקיות אשפה גדולות (אותן הן השאירו בשטח בשל מחסור בפחי אשפה), אנשים אחדים טמנו את הכלים המשומשים באדמה (בעומק של לפחות 2 ס"מ) והגדילו לעשות הילדים מכיתה ה-2 שבנו מיצג יפה מהצלחות והכוסות – פירמידה בגובה 4.5 מטר – ובכך המחישו את מחויבותם למיחזור הכלים (למרבה הצער אחד הילדים שכנראה לא הבין את הקונספט או לא רצה להשאיר לכלוך בשטח הפך את המיצג למדורה מרשימה שבערה מאוד מהר).
בסיום הלילה (בעצם בתחילת הבוקר) שמחתי לראות כי בסה"כ נרשם רק מספר קטן של נפגעים: מעט כוויות, קצת הרעלות אלכוהול וכמה מקרים של קלקול קיבה. ציינתי לטובה כי כמעט לא נרשמו מקרי דקירה ותקיפה חמורה.
מוסר השכל: אין כמו ל"ג בעומר – וטוב שכך
שבת שלום!
והרשומה המומלצת היא - טיול פסח 2018 – שתי ביצות – בבלוג של PappaQuail
התמונה באדיבות pixabay
אבל הבוקר צילמתי עוד תמונה - מאוד הולמת לרשומה לצערי
