מעשה ברבי עקיבא ורבי אלעזר ורבי אליעזר ורבי ששון ורבי שמחה ורבי יוסף בעל הנס ורבי שמעון בעלה של רינה ורבי יהושע ורבי בוריס שהיו מסובין בבני ברק ובירכו את בורא עולם על שחנן בינה ודעת לצאצאיהם הרבים.
אמר רבי עקיבא: "מה רבו מעשיו של הקדוש ברוך הוא. חמישה בנים יש לי (ובת אחת) והם כולם לומדים תורה באהבה וביראה"
אמר רבי אלעזר: "כל שעשה הקדוש ברוך הוא עשה לטובה. שישה בנים לי (ושלוש בנות) וכולם מלמדים תורה באהבה וביראה"
שאל לו רבי אליעזר: "יראה מפני מי? מבין אני כי בניו של רבי עקיבא יראים ממלמדיהם, אך ממי יראים בניך?"
ענה לו רבי אלעזר: "האמת שזה תלוי. אתמול בני הבכור ירא היה את נחת זרועו של אחד התלמידים אותו הוא מלמד. אך לרוב מדבר אני כמובן על יראת שמיים"
שאל לו רבי ששון: "מדוע בנייך יראים מהשמיים? לתומי חשבתי שרק הגאלים עובדי האלילים יראים שהשמיים יפלו על ראשם!"
הסתכלו עליו הרבנים במבטי תדהמה (פרט לרבי עקיבא שהסתכל עליו במבט מזועזע) ורבי שמחה מיהר להסביר לרבי ששון בקול רם את מה שחשבו כולם ואמר: "רבי ששון! אני מתפלא עלייך! כולם יודעים שיראת שמיים משמעותה יראה אלוקים!"
מיהר רבי ששון להסתיר את חוברת הקומיקס של אסטריקס שקרא באותו זמן והשתדל להתרכז יותר בשיחה כדי לא להתבלבל בין העלילה הנקראת לעלילה הנכתבת.
אמר רבי יוסף בעל הנס: "אמנם לי יש רק שני בנים (וחמש בנות) אבל שניהם גדולים בתורה ושניהם מברכים שם שמיים."
שאל לו רבי שמעון בעלה של רינה: "האם מותר לשאול כמה גדולים בתורה הם בניך ועל שום מה הם מברכים שם שמיים ברשומה זאת?"
ענה לו רבי יוסף בעל הנס: בוודאי שמותר! הכל צפוי והרשות נתונה!"
שאל לו רבי שמעון בעלה של רינה: " כמה גדולים בתורה הם בניך ועל שום מה הם מברכים שם שמיים ברשומה זאת?"
ענה לו רבי יוסף בעל הנס: "בני הבכור הוא 190 ס"מ ובני הצעיר 195 ס"מ. ושניהם מברכים שם שמיים ברשומה זאת מכיוון שהחופש הגדול בחטיבות הביניים ובתיכונים כבר התחיל בים רביעי (לאחר קבלת התעודות*"
אמר רבי בוריס: "אכן סיבה טובה לברך עליה! אמנם התברכתי בבנות בלבד לצערן של כלותיי שלא נולדו, אבל גם הן כולן שמחות על כך שהחופש הגדול בא עליהן לטובה"
שאל רבי עקיבא שראה שידוך אפשרי בעתיד וגם לא רצה לחזור על הסרבול האחרון בדו-שיח בין רבי שמעון בעלה של רינה ובין רבי יוסף בעל הנס: "כמה בנות יש לך, אם מותר לשאול?"
ענה רבי בוריס: "חמש בנות יש לי אם מותר לשאול ושש עם אסור"
שאל רבי אליעזר במבוכה: "למה הכוונה באמירה – ושש אם אסור?"
ענה לו רבי בוריס: "בתם של השכנים, אסור הצעירה, הינה כבת נוספת לנו"
אמר רבי יהושע: "יש לי הרגשה שהשיחה הזאת כבר התקיימה כמעט מילה במילה לפני ארבע שנים. אמנם ידוע שככל ששונים יותר בתורה מוצאים בה טעמים חדשים, אבל האם זה נכון גם לגבי בלוגים?"
ענה לו רבי אלעזר: "נראה לי שאף אחד מהקוראים לא זוכר את הרשומה המקורית וספק גדול אם מישהו קורא את הרשומה הנוכחית בשל הבעיות במשלוח הודעות למנויים, אך ככל שהחופש הגדול חוזר כל שנה כך גם אנו יכולים לחזור על עצמנו כל שנה (בתקווה שלא נהפוך זאת למנהג קבוע). "
הוסיף רבי ששון: "יתרה מכך, רשומה זאת שונה תכלית השינוי מהסיפור המקורי מכיוון שללא ספק ב-2014 לא ציינת שהשיחה התקיימה כבר לפני ארבע שנים!"
הסכים רבי יהושע והוסיף: "ופרט לכך, בסיפור המקורי כמעט ולא ניתנה לי רשות הדיבור! אני שמח שהבלוגר תיקן זאת כעת."
מיהרו הרבנים לשבח ולהלל את הבלוגר - לא מאהבת מרדכי (מוטי) אלא מפחד כי הוא יפסיק לפרסם אותם בבלוג שלו - ובאותה הזדמנות החליטו לחזור על הברכה שבירכו את התלמידים לפני ארבע שנים. הם ניסו לעשות זאת פה אחד, אך לרוע המזל התעורר ביניהם ויכוח בנושא פיו של מי יישא את הברכה. לבסוף החליטו כי כדאי לחזור על ההצלחה (היחסית) של הרשומה המקורית ואישרו לרבי יהושע לחזור על הברכה.
קרא רבי יהושע בקול רם וברור: "בשמי ובשם רבניי המכובדים מאחל אני חופש נעים לכל תלמידי חטיבות הביניים והתיכונים!"
לחצו כל החכמים את ידו של רבי יהושע בהתרגשות רבה וחזרו לענייניהם
מוסר השכל: יפה שתיקה לחכמים ושתיקה כפולה יפה כפליים
שבת שלום!
והרשומה המומלצת – בוקר אחד התעוררתי – בבלוג של obaMom
התמונה באדיבות Pixabay