אני מבטיחה לכם שלא משעמם לי, שלא איבדתי את הכיוון ובטח שלו את קו המחשבה. אל הפוסט הזה הגעתי ממקום אנושי חם, אוהד ואולי גם קצת פילוסופי. משהו ביכולת ההתבוננות הרחבה שלי ושלנו בני האדם למה שמתרחש סביבנו ולא ממקום ביקורתי אלא מנקדת מבט סביבתית ואולי גם אנושית.
צעידות הבוקר שלי כבר שנים רבות מפגישות אותי בשעות השחר והיקיצה המוקדמת אי שם לפני הזריחות החורפיות או בשולי זריחות הקיץ עם אותם מנקי רחובות שאני צועדת במקביל לעבודתם כבר שנים רבות. אני חולפת ביעף, מברכת לבקר טוב וממשיכה נמרצת. מסלול הצעידה שלי חוצה אזורי מגורים ושדות וכמו שמשתנה הנוף הטבעי משתנים גם המנקים ויותר מכל עגלות הנקיון שהם דוחפים.
בחודשים האחרונים הבזיקה בי מחשבה. החלטתי לבחון את מגוון עגלות המשא של אותם מנקים, התחלתי להביט בהן ביתר תשומת לב ולצלם.
ראיתי שהן שונות, מגוונות, מאובזרות יותר או פחות וניסית להבין את מידת הקשר בן אופיו של האדם, זה הדוחף אותה ומנקה את יחידת השטח הקבועה שלו לבין מידת האיבזור, השכלול והפריטים המרכיבים את עגלתו.
חשבתם על זה פעם?
הבחור המקסים, החייכן בעל עגלת "דאבל קאבינה" (שני פחים...) היה הבודד שלא נס מצלמתי ושתף פעולה בשמחה. אנו מכירים. הוא הראשון שמקדם את פני מידי בקר לאחר אני נועלת את שער החצר ופותחת צעד נמהר לעבר פינת המיחזור. תמיד מחייך, תמיד במצב רוח נעים ובחוש הומור. מחליפים מילים שגרתיות ונפרדים בברכות. (לפעמים אנו גם מרכלים על מנקה נוסף שאחראי על הגיזרה שלי ומבריז מהעבודה לעיתים תכופות... )
חשבתי על כך שאולי כפל פחים זה מה שמעיד על "פרוטקציונר" בתברואה אבל במהלך הימים פגשתי בעגלה נוספת שממש נראתה לי צנועה ובלתי מאובזרת... ברגע שהתקרבתי לצלמה הפך הבעלים קל רגליים ונעלם כמעט מעבר לאופק הזריחה...
שמו לב שגם סוג המטאטא משתנה.
אולי אתם מנחשים מהם בעלי המטאטא הטבעי הגוררים עגלה ומברכים אותי בלחישה כל בקר. אלו הם המנקים הכי מסורים והכי נחמדים שאני מכירה והם הראשונים שנבהלו כשכיוונתי את עדשת המצלמה לעבר העגלה...
כשניסיתי להבין את סיפורה של כל עגלה למדתי שיש בינהן קווים משותפים. בנוסף למטאטא ולפח יש ערכת חובה של מטריה, בקבוק מים וסל צבעוני התלוי מעל ומאכלס את כל המציאות שמזדמנות מאובדן של אנשים שהפילו בדרכן הנחפזת: מטבעות כסף שנשמטו מידיו של מי שחנה ב Double Parking רק כדי לקנות סגריות או לקחת בגד החנות הניקוי... מוצצים שנשמטו מעגלות, גרב תינוק, חיתול כותנה, שטר אבוד... ובקבוקים למחזור תמורת 30 אגורות... הטיפים של אנשי התבואה המנקים את השאריות הלא סימפטיות שאנו מותירים השכם והערב, בכל בקר מחדש.
מלכתחילה היה לי ברור שאין לי כוונות לצלם את האנשים משאחרי עגלות התברואה. אני מכבדת ומוקירה אותם וכך גם מתייחסת אליהם. מרביתם אנשים קשי יום ואני מצ'פרת מעת לעת את חלקם. יש המסרבים בנימוס, אחרים מקבלים בחיוך תודה מבוייש.
כשהייתי בת עשרה התפרסמה להקת ציפורי השיר מאשדוד בלהיט יחיד שנקרא "בלדה למנקה הרחוב"
כשיצא כתקליטון בשנת 1974, הוא זכה להצלחה גדולה, הזמרים האלמוניים הופתעו. נראה שהצליל העדין והמילים המרגשות של הבלדה עשו את שלהן והשיר כבש לו אוהדים רבים בקרב עורכי תוכניות המוסיקה ברדיו וגם אצל המאזינים שמיקמו אותו בצמרת המצעד.
אני מזמינה אתכם להתרגש עימי עם השיר שאהבתי ואוהבת מאוד עד היום.
תאזינו תקראו את המילים ותשפטו...
|
לא רוצה להאמין שהבלדה נכתבה ב1974 לאיש הזה "המתבונן בכוכבים ומחפש שם את חייו שלו מוצא רק את צילו ..."
אבל ראיתי משהו מאוד עצוב בעגלה הזו
וחיפשתי משהו אופטימי אולי בעגלה הזו.
ומצאתי חיים שלמים בתוך עגלת תברואה.
הבטתי בתמונה ותהיתי למידת הפער שבין צל חייו של המסיר את שקית האשפה לבין חייו של בעל הרכב הלבן .
כמה קרוב וכמה רחוק...
וגם אם השיר מדבר על צל חייו של מנקה הרחוב. על גבי תמונה זו בולט דווקא הצל שלי בגב אל השמש
מתבוננת בעגלה קשורת סווצ'רט למתניים ומצלמת...
וגם אם לא חיפשתי מענה פילוסופי לסיפורן של עגלות מנקה הרחוב, אותם אנשים נפלאים שעושים אחרנו מידי יום
הבנתי כמראה התמונה שמה שברור מעל לכל שהם דווקא מוצאים את הצל שלי ושל כולנו ומנקים אותו לעגלות המסע האלו בכל בקר מחדש.
תודה לכם אנשים יקרים
המופקדים על נקיון צילנו.
מקדישה לכם באהבה את הבלדה למנקה הרחוב.
אבל רגע... אל תפרדו ממני בטרם...
שלכם תפו
קרדיט: http://mooma.mako.co.il/Biography.asp?ArtistId=16344
http://www.shiron.net/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1962&wrkid=6160