קפיצה ישירה להכנה, לידענים, מנוסים, זריזים וחסרי סבלנות.
לאחת הבנות שלי יש כשרון מוזר לפלוט כל מיני רעיונות מהפה, כאלה שאני אומר לעצמי - למה לא חשבתי על זה. ערב אחד, כשאכלה שניצל (שניצל עוף רגיל), זרקה לחלל המטבח: "היה נחמד עכשיו לאכול שניצל דג". מאיפה לקחת את זה?! מאיפה זה יצא לך עכשיו?! הרי בחיים לא אכלת שניצל דג. לא אצלי, לא אצל אמא שלי ובטח לא אצל אמא שלך (אולי בצבא, אבל לא משהו שסיפרת לי). אז מאיפה זה בא לך עכשיו?! האמת היא שמעולם לא הכנתי ואפילו לא עלה הדבר על דעתי למרות שזה נשמע הגיוני, קל ופשוט להכנה. גם עכשיו הדבר ההגיוני היחיד שחשבתי עליו זה להכין כמו שניצל עוף - אבל עם דג. אתחיל מהסוף - נטרף.
ענין נוסף, הדגים שאני מכין, הם מדגים קפואים בלבד. דג מתקלקל מהר ואם הוא נשמר קפוא, עדיף לי. אלא שעד היום ראיתי שעל כל האריזות היה כתוב "מכיל לפחות 80% דג". מסקנה - במקרה הטוב - 80% והשאר מים, כלומר קרח. תמיד אחרי הבישול נשאר במקרה הטוב חצי הגודל מאשר היה במקור ובערך גם חצי המשקל. הפעם כשחיפשתי במקרר של הסופרמרקט, נתקלתי באריזה עליה נכתב "מכיל 100% דג". כמעט בירכתי "... המוציא דג מן הים". אקדים ואספר לכם - לאחר ההכנה, לא איבד מגדלו וממשקלו כהוא-זה. קניתי בקלה קפואה (6 פילטים באריזה). היה גם כתוב על האריזה שעלול להכיל עצמות, מה שהיה נכון. אבל עצמות גדולות יחסית שקל למצוא גם בזמן האכילה ולא עצמות קטנטנות ומעצבנות שעלולות בקלות למצוא את דרכן לגרון. אצלי עצם דג בגרון זו טראומה אמיתית, זכר לאירועים מילדותי.
במתכון זה אני מכניס גם לקח: השניצלים יצאו ממש גדולים כי חתכתי כל פילה רק לשני נתחים והכנסתי אותם ככה מתוך חשש שהם "יתכווצו בכביסה". אז זה לא קרה ובפעם הבאה כל פילה כזה יחתך לכמה חתיכות.
בתמונה: שניצל דג עם ירקות ואורז מוקפצים ברוטב קארי ירוק בסגנון כמעט תאילנדי. למה "כמעט"? כי זה היה חריף בקטנה. לנסיון. החריפות של רוטב תאילנדי היא משהו בלתי נתפס. סחוג חריף שלנו נחשב בעיני התאילנדים לבדיחה.
מה דרוש (לפי הסדר):
כל פילה דג לבן, עדיף ללא עור, בגודל המתאים למנה אחת ומופשר (או טרי). מספר חתיכות הפילטים כמספר המנות שאתם רוצים. עדיפות ל-100% דג, כי מים שיופרשו מדג 80% שהיה קפוא, יפגעו בטיגון.
קמח לבן או תערובת קמחים (לגלגל בהם את הדג) בקערה.
בקערה שניה - ביצים טרופות היטב, עם שתי כפות מים על כל ביצה, מתובלות במלח ופלפל שחור (מתחילים מביצה אחת ומוסיפים לפי הצורך).
ובקערה השלישית, תערובת קראנצ'ית לגלגול הסופי. אצלי, למשל: תערובת קמח מצה עם פרורי לחם מוזהבים. בשונה משניצל עוף - הפעם ללא שומשום. נראה לי לא לענין.
שמן לטיגון, לא שמן זית.
איך מכינים:
מחממים שמן לטיגון חצי עמוק (שהשמן יגיע עד מחצית גובה השניצל "השוכב").
מגלגלים היטב כל שניצל בקמח, אחר-כך בביצה, לבסוף בתערובת הקראנצ'ית. כל גילגול - היטב כדי שהשניצל יצופה היטב מכל עבריו. לנער מעט אחרי כל טבילה וגלגול, למניעת עודפים מיותרים.
על מבער בינוני באש בינונית+ , מטגנים במחבת. שימו לב שדג זקוק לפחות זמן על האש מאשר שניצל עוף, הודו או בקר. כשהצד המטוגן מתחיל להשחים (בודקים בהרמה קטנה עם מזלג), נותנים לו עוד כדקה והופכים.
חוזרים על אותו תהליך בצד השני של הדג.
אחרי הטיגון, מניחים על צלחת מרופדת בניר סופג ומכסים בניר סופג לספיגת שמן הטיגון.
בתוספת האורז שהזכרתי עם בירה קרה ליד זה (אני אוהב בירה עם הדגים. פנטסטי) תענוג.
נטרף, כבר אמרתי?