אוגוסט עכשיו.
חם.
קיבלתי דרישת שלום מדורון.
לדורון היתה קופסת חלומות שרצה להגשים.
היה מציץ בה מיידי פעם לאורך החיים.
מוציא חלומות שהגשים ומכניס חדשים.
בבחרותו פגש אותה. עבר יחד אתה שנים. מגיל צעיר הלכו יחד. גידלו אהבה, משפחה חברים.
במהלך המסע הארוך בין גבעה אחת לשנייה החלה היא לוותר על להבת הנר שלה.
ניסה להפיח בלהבה שלה אש אך היא סירבה. הוא המשיך ללכת בעוז ונחישות גוברת והיא נותרה בוויתורה.
הילדים גדלו, עמוד שידרתם התחזק, הלכו ובחנו את יכולותיהם בשבילי חייהם.
דורון חש עצמו נבגד מזו שבנה יחד אתה את חייו, כאילו הפרה הסכם חתום להמשיך לצעוד גם היא, באותו הקצב עם אותן מטרות באותו במסלול.
כשהשתיקה בינהם רבצה בהם כמו כביסה שהחמיצה אחרי ימים של השריה, נפתח אצלו זמן ההגשמות של החלומות שבקופסה.
הוא לקח תרמיל ומקל, הושיט גם לה, היא סירבה, ביכרה להישאר דועכת מאחור.
דורון החליט, פתח את הדלת ויצא. טייל בשדות ובהרים, שט על פני נהרות וימים.
כך החל במסע לארצות רחוקות. בכל מקום, עצר, התבונן סביב. תמיד בחר בכפרים קטנים או בחוות בודדות.
הציע את עזרתו בעבודה ובתמורה קיבל מקום לישון ובעיקר, סיפור טוב.
הכיר אנשים מעניינים וזכה בהכנסת אורחים לבבית.
יום אחד הגיע לעת ערב לכפר קטן, בתיו פזורים על פני המרחב.
התבונן סביב ומצא בית אחד, עומד על ראש גבעה בדד. מסביב לבית עצים גבוהי צוואר וצמרת. מסוככים ומשוחחים.
עלה בשביל הצר. נקש בדלת. פתחה לו אשה, שיערה האסוף אסף גם הרבה שזירות לבנות. כמו היו שיערותיה רקומות.
עמדה וחייכה חיוך קטן ואתה חייכו גם השבילים הדקים שסביב העיניה, הרגיש מיד כאילו חיכו לו פה כבר, עונות.
כשהסביר שהוא טייל שמציע לעבוד בהתנדבות ובתמורה הוא רק זקוק למקום להניח את הראש והוא ישמח לבשל להם ארוחות.
היא ענתה שהם ישמחו לעזרה בחווה הקטנה שלהם וישמחו לארח אותו.
הוא קיבל בקתה קטנה,
התמקם
בכל הימיים עבד בחווה, בכל עבודה שנדרשה.
בערב עזר או זכה בעצמו להכין לכולם ארוחה.
בכל מקום שאליו הגיע היה מוציא מהתרמיל את קופסת החלומות, מציץ בה, מוציא חלומות מיותרים, משפץ אחרים ומכניס חדשים.
גם כאן, בכל ערב כשנכנס לבקתה הקטנה שלו והשלווה והשקט ליוו אותו, היה מתפנה אל הקופסה שלו.
בוקר אחד התעורר אל תוך זריחה יפיפייה והירח עוד לא כבה.
התבונן סביב סביב והרגיש שמשהו קורה לו.
בתחילה לא הבין
חש בלבול גדול. כאילו האדמה נעה תחת רגליו. כאילו העצים מניעים את שורשיהם מתחת לרגליו.
כאילו הנחלים שינו את כיוון זרימתם,
כאילו פתח את הקופסה
והיא, באחת,
היתה רייקה.
סופ"ש מלא בטוב.