כבר הרבה זמן אני רוצה לכתוב על אותו פורים משולש בחברון שבו ברוך גולדשטיין נכנס למערת המכפלה וירה במתפללים הערבים שהיו באותו יום במקום. העניין הוא שקשה מאד אחרי כל כך הרבה זמן להסביר למי שלא היה בחברון באותה שנה את התהליך שהוביל לאירוע הקשה ההוא.
בכל מקרה בחרתי להתחיל בנקודת זמן קרובה לאירוע, לפחות מהזיכרון שלי, למרות שהיו גם לפני כן המון פיגועים קשים ומעשי טרור באזור. אני מתכוון לרצח של מרדכי ושלום לפיד הי"ד.
סיפור הרצח די ידוע. השניים נסעו בכביש ליד רמת ממרא כשרכב של מחבלים עקב את הרכב בו הם נסעו ופתח עליהם באש. שלום ומרדכי לפיד נהרגו ככל הנראה מייד מהירי. הרצח הזה של האב והבן גרם לזעזוע קשה מאד בקריית ארבע. אני זוכר את הרב אלי הורביץ שהיה ר"מ מרכזי בישיבה, ממש אבל על מרדכי לפיד שהוא הכיר אותו אישית.
אני מתחיל בנקודה הזו בגלל ההלוויה של השניים שנקברו בחברון. ההלוויה החלה בישיבת פוניביז בבני ברק שבה למד שלום. מהישיבה יצאו כמה אוטובוסים עמוסים באברכים ותלמידים שהגיעו עם מיטות ההרוגים לקריית ארבע. האוטובוסים הגיעו עם חשכה והצעדה עצמה בחברון היתה בלילה.
אני מציין את זה כי ברגע שהיה חושך יצאו אלפי ערבים תושבי העיר אל הגגות של הבתים שלהם ושרו אללה אכבר ואטבח אל יהוד. זו היתה חוויה קשה, משפילה ונוראית. אלפי אלפי בני דודים שלנו פשוט צרחו במלוא גרון זעקות שנאה עמוקות ליהודים. לא הפריע להם שזו הלוויה והרצח כבר בוצע. לא היה באקט הזה גם שם משהו מכובד כי הפחדנים האלו יצאו אל הגגות בחושך. כשאי אפשר היה לראות אותם.
התחושה שלי כמלווה, ולא רק שלי, היתה ממש קשה. תחושת הקבס, גועל הנפש והשנאה שאתה חש הם מהסוג שאי אפשר להעלות אותו אל הכתב.
גם ברוך גולדשטיין נכח בהלוויה. בכלל כרופא הוא טיפל באותו זמן בהמון הרוגים ופצועים בפיגועי טרור שיצאו מחוליות שפעלו במרחב דרום הר חברון.
גולדשטיין שהיה חבר מועצה בקריית ארבע, ככל הנראה נשבר אחרי שטיפל בחברו הטוב מרדכי ובבנו. אני משער את זה כיוון שמעולם לא דיברתי איתו באופן אישי אבל אני יודע שהוא הותיר מכתב (מכתב התפטרות ממועצת קריית ארבע בין השאר) שהוא כתב לפני הטבח במערה.
האווירה הקשה שהיתה אז נמשכה לתוך חודש אדר. פורים הגיע. באותה שנה היה בעיר חברון פורים משולש. פורים כזה קורה כיד' אדר חל ביום שישי כך שקריאת המגילה בט"ו קרי ביום שבת נדחית ליום ראשון. אנחנו בישיבת שבי חברון למדנו אז במסעדת המתנחלים שהיתה רחוקה ממערת המכפלה 500 מטרים.
באותו לילה חגגנו את קריאת המגילה פעם ראשונה (בחברון מספק נוהגים יומיים פורים) במסעדת המתנחלים כשאחרי כן היתה במקום מסיבה פרועה ושמחה עד 4 בבוקר. אני נרדמתי במקום באזור שלוש בלילה כשאני שיכור לחלוטין. יחד איתי ישנו עוד חיילים בוגרי הישיבה שבאו לחגוג את פורים בעיר.
בחמש וחצי בבוקר התעוררנו לקול של המון ענקי שנע לעבר המסעדה. אלפי הערבים שהתפללו את תפילת יום השישי במערת המכפלה וסביבה החלו לרוץ בצרחות. אנו חשבנו שהם מנסים לפגוע ביישוב היהודי בחרון ובישיבה ולכן נעלנו את בניין מסעדת המתנחלים והצבנו שמירה כבדה וחמושה על הדלתות. קשה לתאר את תחושת פחד המוות שאחזה בנו.
עשרות אלפי ערבים צורחים הקיפו את המסעדה והמחשבה היתה שהנה הנה מנסים לחזור על פרעות תרפ"ט. אלא שההמון בא והלך כשהוא מותיר אותנו לתהות מה קרה. תוך פרק זמן קצר הגעו אלינו ידיעות על ירי כבד במערת המכפלה. כוחות צה"ל, חובשים ורופאים הגיעו למקום כשהם מעניקים טיפול ראשוני לפצועים בשטח.
בשלב הראשון חשבו בצבא שמדובר בפיגוע אלא שמהר מאד התברר שמדובר ביהודי. בתחילה היה קשה לזהות מי היהודי הזה כי ההמון הערבי רמס אותו בדרך החוצה וככל הנראה גם הפליא בו את מכותיו. אולם ברור קצר הראה שזה ד"ר ברוך גולדשטיין. הוא אגב נכנס למערה עם רובה א-16 לבוש במדיו הקרביים, הוא היה רופא צבאי במילואים.
גולדשטיין עמד בשקט כשההמון הערבי עם גבו אליו וככן הנראה בעת שהם כרעו בתפילתם לכיוון מכה הוא פתח עליהם באש. אגב מספר ההרוגים לא היה גבוה יותר כיון שהיה לו מעצור בנשק.
כמובן תוך שעה אחרי הירי הברדק בעיר ובכל המרחב היה ענקי. היו הפרות סדר אדירות, זריקות אבנים ועוד. אני עצמי הייתי מבוצר במסעדה. סדרנו את המקום לקראת המשך קריאת מגילת אסתר בבוקר. במקביל התפללנו כבר תפילת ותיקן יחד עם המתפללים של מערת המכפלה שלא יכלו להיכנס אליה.
אחד המתפללים האלו שנכח במקום מייד אחרי הירי סיפר שיהודי ירה בהמון ערבים במערה. האיש סיפר זאת חצי בשמחה. אני לא הזדהיתי עם הרגש הזה. אני לא מזדהה עם הרגש הזה גם כיום.
השעות נקפו, הישיבה חזרה לקריאת מגילה ולסעודת פורים. מסביב היו עשרות עיתונאים שאכלו איתנו צהריים וניסו לראיין את הרב בלייכר ראש הישיבה על שאירע. הרב גינה את האירוע ולכן אכזב את העיתונאים שרצו לשמוע דברים קיצוניים. ככה די מהר עזבו אותנו לאנחות מאפשרים לנו לקיים לבד את סעודת פורים.
אלא שבישיבה היתה סערה גדולה מאד. הרב אלי הורביץ ממש גינה את שאירע במילים קשות מאד, מאד. גם הרב צבי ישראל טאו שהגיע להעביר שיעור כמה ימים אחרי זה ממש יצא מגדרו להסביר שכך לא פועלים. אישית הבנתי היטב מדוע מדובר במעשה נורא. אולם ברגש היה בי כעס על ההתנהגות של הערבים אחרי רצח משפחת לפיד.
הדיסוננס הזה התכהה אצלי עם הזמן כיון שאני ביסודי פציפיסט ואדם שמאד מתנגד לאלימות (נדבר על זה פעם). אולם ביישוב היהודי ובקריית ארבע טענו וטוענים עד היום שגודלשטיין עשה את מה שעשה בגלל שהוא חשש מאד פיגועים של ערבים ורצה לשבור את המצב הזה של החלושה מולם במעשה דרסטי מאד קיצוני.
אני אישית לא שמעתי באותה שנה, והייתי עם אוזניים טובות מאד, על התרעות כאלו. לדעתי ברוך גולדשטיין היה שבור וצמא נקם אחרי שטיפל בחבריו הקרובים ובילדיהם ההרוגים. צימאון כזה, יכול בהחלט לצמוח בנפש באופן פראי עם הזמן וכשלא מטפלים באדם שעובר את הטראומה.
בטח גם אוזלת היד של המדינה עשתה את שלה. כך או כך השמועות והאגדות צמחו ופרחו, בעיקר בין השאר כיון שהמכתב שגולדשטיין הותיר הועלם.
טוב נעצור בשיא הזה ורק נספר את שידוע. אחרי כן הוקמה ועדת חקירה בראשות שופט בית משפט עליון ודנה בערבוב בין היהודים והערבים באזור חברון. ההחלטות של הוועדה המכובדת הזו היו בדיחה מוחלטת. מעין ניסיון לחלק את מה שלא ניתן בכלל. בנוסף המדינה בטעות הכניסה לעיר כוח פיקוח אירופאי בין לאומי שהסתובב בעיר ובעיקר לא עשה כלום, אלא אם כן חלוקת פחות לערבים וצילום מתמיד של המתיישבים וחיילי צה"ל זה לעשות משהו.
מאז חלפו הרבה שנים, אין שלום ואין כלום. אבל הפצע ההוא עדיין מדמם. והשאלה מה קרה באותו יום לברוך גולדשטיין תישאר כנראה חידה. בכל מקרה אני כותב את העדות הזו יותר להיסטוריה כאדם שהיה שם.
↧
הפורים של ברוך גולדשטיין – הטבח במערת המכפלה
↧