בית קפה
מחכה לילד שייסים איזה דבר.
בינתיים זמן טוב לקפה והתבוננות שקטה בנעשה.
שעה שהשמש מתחילה להתכופף ולאסוף את הקרנים לרחצה במים.
עיר גדולה שלא נרדמת אפילו עם גללות שינה. מדרכותיה משמשים את כולם ללא לפסקה.
מולי יושבים שניים. השנים שחלפו הותירו בהם סימן ואפילו סימניים.
האחד מגלגל ומעשן, מעשן ומגלגל גם הוא כמו העיר, ללא מנוחה.
ידיו עסוקות כל הזמן. רגל אחת שלו מקופלת ומונחת על כסא הנצרים. משעין עליה את מרפקו, מסרב לקבל בהכנעה את השנים.
רואים.
יושב ישיבה של נער וחזותו אומרת שהוא מתנגד כולו להגדרה של גילו.
אני בטוחה שיש לו סל מלא של סיפורים על העיר הקטנה הלבנה ההיא שהיתה פה. על נערות שאהב, על בתי קפה שמאז ישב.
על גברים ונשים שתלתליהן התערבבו בתלתליו אלו שמרדו בו ועזבהו לנפשו והשאירו את קרחתו בוהקת ונקיה ללא רבב.
סיפורים מלאי עניין שכל כך הייתי נהנית להקשיב להם אילו לא היתה בייננו הזכוכית הגדולה מפרידה....
חגים טובים על כולם
וחשבון נפש מעצים.