מדי בוקר אורבת לה בחלון. ממש כמו חוקר מקצועי, במשרד פרטי.
מציצה אם היא כבר שם. מה צבעה הבוקר? איזה ציור ציירה היום בשמיים?
מדמיינת את קנווס הציור מתמלא במגוון צבעים ומחכה בסבלנות לראות את התוצאה הפעם.
כל בוקר ציור אחר. שמים, עננים, ציפורים והרבה מאד גווני כתום.
כדור אש שמגיח בין העננים, משחק תופסת, קורץ, מחייך ומשתובב.
מנציחה ומנציחה, האצבע לוחצת על "ההדק" וה-BOOK מתעבה בדפים נוספים ותמונות לרוב.
מה אבחר עכשיו מבין עשרות התמונות? איך ניתן להיפרד ולמחוק? כל כך הרבה זריחות מרהיבות.
זכיתי, לפגוש זריחה של בוקר שכולה הפתעה יום אחר יום.
זכיתי שאני ממשקימי קום, לא מפסידה רגע.
השכנים יודעים שיש על מי לסמוך.
שכנתי בבית הסמוך, שמבטינו נפגשים בעת תליית הכביסה על החבלים, נדהמת שוב ושוב....
האם כל זה קרה שעה שהיא ישנה את שנתה?
ואני......לא מוותרת על אף חוויה, גם לא פגישה עם הינשוף הענק המבקר מדי 3.00 בבוקר ועומד תמיד באותה העמדה, על אנטנה ישנה.
הוא פוצח בקולו המיוחד וגורר אותי שוב לחלון לעקוב אחריו, אבל החושך משתלט על הכל.
אדון ינשוף........לא תבוא פעם עם הזריחה לקשט לי את התמונה הבאה? אתה כל כך מסתורי. חמקמק, חשדן ומקצוען.
למד קצת מחבורת היונים, האורבים, התנים והחזירים.......שאותנו מבקרים כאן על הכרמל........בלי בושה.
יום ולילה ללא הבחנה. רק אתה ערמומי שכזה...מבקר ונעלם לאי שם!!!
מקשיבה לקולות הציפורים המכריזות על בוקר חדש, החלון פתוח לרווחה, הנייד ביד......מוכן לקראת התמונה הבאה.
וכבר חושבת על הערב והשקיעה הקסומה......עבורה אני צריכה להיערך ולקבל את פניה בחוף הים של חיפה.
גדלתי ברחובות ואת ילדותי הנפלאה ביליתי בין ריחות פרדסים וקריאת התרנגול.
הייתי אז סטודנטית צעירה, מתמודדת עם ספרים עבי כרס שכולם כתובים אנגלית......
מחזיקה בפי זיתים, מעבירה את הגלעין מצד אחד של הפה, מגלגלת על הלשון.........רק כדי לא להרדם
ולהתמודד עם עוד פרק לקראת הבחינה הבאה.
לילות לבנים. קולות אחרים, ריחות ההדרים ורק התרנגול היה קורא בקול גדול ומודיע "בוקר חדש".
לא ראיתי זריחה, לא פגשתי ינשוף ולא חזירים......היו לי חיים לגמרי אחרים.
כמה טוב לטעום מיופיו של העולם.....להעריך, להנות ולהוקיר את הניתן!