כבר סיפרתי לכם באחד הבלוגים הקודמים כיצד בעלי לקח על פני אשה נוספת - צעירה ממני, יפה ממני.
לי שתי רגלים ושתיהן כואבות, ולה ארבע רגלים - ואף אחת מהן אינה כואבת, ובנוסף לכך בונוס: זנב מתנוסס לתפארת
ר
הגברת הנ"ל אוכלת שותה ונחה כל היום , משתרעת לה על רצפת השביל בפיסוק כל גפיה ואומרת: מייאו, אני ממש סחוטה! אין לי כוח לזוז!
אבל מה איכפת לי אני שלווה ורגועה, לחמי ומימי נאמנים, וביתי בוהק מניקיון.
יש אחת בשם ויקטוריה -היא כל היום מנקה, ממרקת, מבשלת, מכבסת
ואני נחה מעמל יומי או יותר נכון מעמל לילותי ( הערת המחבר: מי יודע היכן היא משרכת דרכיה בלילות...)
אני שמה לב שויקטוריה מתעתדת לשטוף את הבית או מתכוננת לבשל - מיד אני נעלמת!
שתעבוד לבדה ויקטוריה האומללה, אני אגיע לאחר שעה שעתים, לאחר שכל המלאכה תמה ונשלמה!
ויתר דברי קורות ז'וטקלה וכל הקורות עימה הרי הם כתובים על ספר הישר* עד עצם היום הזה
*לא רק דוד מקונן על מות שאול ויהונתן ( שמואל ב' פרק א' פסוקיםי"ז י"ח)
גם אני מקוננת על עצלנותה המופלגת של גברת ז'וטקלה ועל חוסר המוטיבציה לחלוק בביצוע מטלות תחזוקת הבית