שלום, שמי דורית ואני מכורה לשווקים...
אחד הדברים שהכי התרגשתי לקראתם בטיול בפרובנס הוא הביקור בשווקים. ולכן בבוקר יום ראשון, הבוקר השלישי לחופשתנו בפרובנס, קמתי אל קרני שמש זהובות שחדרו אל חדרנו בין חריצי הוילון. הציפורים צייצו ובישרו על יום שוק מושלם. לשוק הראשון של טיולנו צריך היה לבחור את השוק המרשים ביותר, ולכן, ללא היסוס, לאחר שראיתי תמונות שהעלתה מישהי בקבוצת הפייסבוק ״ישראלים מטיילים בפרובנס״, היה ברור שהשוק שאיתו נפתח את סיורי השווקים בפרובנס יהיה השוק של איל סור לה סורז׳. העיירה, היא עיירה תיירותית למדי והגדולה באזור הכפרי שבו היה הצימר שלנן. כמה מהמסעדות בהן סעדנו בהמשך ארוחות ערב , היו ממוקמות בעיירה זו, על הרחוב שלאורך הנהר. יש המכנים את העיירה ״ונציה של פרובנס״ על שם נהר הסורג הזורם בתוכה ויוצר מעין אי בין פלגיו.
השוק של איל סור לה סורג הוא בין הגדולים בשווקי פרובנס. הוא מתקיים בימי ראשון וכולל שוק פשפשים ידוע ושוק איכרים. דוכני השוק נפרשים לאורך ולרוחב סימטאות העיר העתיקה ויוצרים פסטיבל צבעוני, ריחני וטעים. הדוכנים כוללים הכל מכל כל. דוכני ירקות, לחם, בשר, פירות ים ועוד. דוכני אוכל מוכן. דוכנים של תכשיטים, עבודות יד, כלי קרמיקה, מוצרי טקסטיל ועוד ועוד. פשוט חגיגה שלא נגמרת. בכל סימטא יש עוד דוכנים ועוד הפתעות. בחלק מהפינות יש גם נגני רחוב שמנעימים את הזמן.
אם מגיעים ביום השוק מומלץ להגיע מוקדם ככל האפשר כדי למצוא חניה. אנחנו הגענו בסביבות השעה 9:00 ומצאנו את אחד המקומות האחרונים באחד החניונים הגדולים הסמוכים לשוק. תכננו להסתובב בשוק שעה שעתיים, ולבסוף בילינו במקום כ 4 שעות... סיירנו לאיטנו בשוק בין הסימטאות. התפעלנו מהדוכנים (דוכן ובו אין ספור סוגי עגבניות למשל. גדולות וקטנות, משוננות וחלקות, אדומות ואדומות ירוקות. לא ייאמן):
מיששנו והרחנו. אחר כך הלכנו קצת לחטט בדוכני שוק הפשפשים. ראינו שם כל מיני פסלונים מוזרים, כלי מטבח עתיקים, תקליטים ישנים, כל מיני מציאות מעניינות לחובבי הז׳אנר. לאחר שהסתובבנו פה ושם, רכשתי לעצמי מפה צבעונית וכמה כלי קרמיקה פרובנסיאליים, הרעב החל לנקר. עוד בעת השיטוט בין הסימטאות שמנו עיננו בדוכן שמכין כריכים מבגט טרי ומתפצפץ וניגשנו אליו. קנינו לנו כריך עסיסי מבגט טרי, עגבניה אדומה מלאת טעם, נקניקיה עסיסית וריחנית ועשבי תיבול. עברנו לגינה קטנה שבה הופיע בדיוק זמר שנסונים צרפתיים, והתענגנו על הכריך הטעים, המוסיקה הנפלאה והאוירה הנהדרת. לקינוח, הלכנו לגלידריה הסמוכה לפארק ושהוכתרה על ידי יוסי מהצימר בתור הגלידה הטובה באזור. הגלידה באמת היתה טובה מאד והיוותה סיום נהדר ליום שוק מפנק, מסעיר ומהנה.
דוכן נקניקים. לא לטבעונים בעלי לב רגיש. הצרפתי חובבי בשר, ומבחינתם כל בעל חיים הוא פוטנציאל למאכל... לכן יש בשוק נקניקים מבשר של כל מיני חיות. למשל בשר חמור...
האם ידעתם שיכולים להיות כל כך הרבה סוגי שעושעית?
עם הגיענו לעיירה, עברה ברחוב הראשי שיירה של בעלי מכוניות עתיקות. הם פיזרו חיוכים לכל עבר ונראו גאים ומרוצים מעצמם. ככלל, הצרפתים חובבי תחביבים. לכל אחד רצוי שיהיה תחביב. הצרפתים, כך שמענו מנורית מדריכתנו ביום הראשון בסיור באקס אן פרובנס, אף מקדישים זמן מיוחד ביום לתחביביהם, מיד לאחר ארוחת הצהרים. זהו זמן קדוש ולא ניתן להמיר אותו במשהו אחר (למשל שעות עבודה רחמנא לצלן).
אנחנו ביקרנו בפרובנס בסוף ספטמבר (עונה מושלמת!) לאחר קציר הלבנדר. לכן כל שוק התקשט בדוכן של זרי לבנדר יפיפיים:
אחד מדוכני האוכל המוכן: דוכן פאייה
נגני רחוב:
שוק הפשפשים של איל סור לה סורג הוא שוק פשפשים מאד מפורסם ואנשים מגיעים אליו במיוחד בסוף השבוע מכל רחבי אירופה:
הצרפתים מאד נאמנים לעצמם. אוהבים ויודעים לחיות. ולכן, עם כל הכבוד לעבודה ולכסף, זמן המנוחה, וזמן המשפחה לא פחות חשוב להם והם מאד מקפידים עליו. בשעה 13:00 אפס אפס. אוקלוק. בעלי הדוכנים מפרקים את דוכניהם. אז מה אם יש עוד המון תיירים עם מבט רעב בעינים וארנק פתוח. שיחכו ליום ראשון הבא. תוך דקות, הרוכלים מפרקים את דוכניהם ואין שוק. זהו. גם אם רצינו להישאר. אין. נגמר. פיניטו.
אז לא היתה ברירה, לסור אל הנקודה הבאה. המון תכניות היו לי ליום הזה. אבל בגלל שהארכנו בשוק, וגם בגלל שהיינו במוד כזה של יום ראשון. החלטנו לנסוע רק לעוד אתר אחד. שאמנם היה רחוק יחסית, אבל ממש שווה. פונט דו גארד. פונט דו גארד הוא אקוודוקט מרשים ביותר ששרד מתקופת הרומאים. הרומאים שלטו בפרובנס ביד רמה ואף הפכו אותה לפרובינציה שלהם (מכן שמה). הם בנו בה ערים ומבנים מפוארים, ורשת תשתיות מפוארת לזמנם.
האקוודוקט עוצר נשימה ביופיו. יש מלא דברים לעשות במקום: מעבר לצפיה באקוודוקט עצמו, ניתן להיכנס למוזיאון המסביר את הרקע, ההיסטוריה, איך בעצם בנו את הגשר הענק ועוד. במהלך שעות הבוקר ניתן לסייר בסיור מודרך שעולה גם לחלק העליון של הגשר, דבר שלא ניתן לעשותו כשמגיעים מאוחר וכבר אין סיורים מודרכים 
. כמו כן ניתן לטבול במימי הנחל הזורם למרגלותיו, לשוט בקיאקים, לעשות סיוים רגליים או לרכב על אופניים. מגניב לאללה. הדרך מאיל סור לה סורג לפונט דו גארד אורכת פחות משעה. האתר נמצא במרחק של כ 20 דק׳ נסיעה מאביניון. אנחנו הגענו קצת מאוחר. התחלנו את הביקור במוזיאון שבכניסה, על מנת ללמוד קצת על האקוודוקט וההיסטוריה שלו, אחר כך סיירנו לבד רגלית והתלהבנו מהגשר. טבלנו רגלים במימי הנחל הקרירים, הצלולים והנעימים. רצינו לשתות קפה בבית הקפה במקום, אבל חיכינו וחיכינו והמלצר לא ניגש אלינו, עד שבסוף ויתרנו. בית הקפה מתהדר במגוון רחב מאד של קוקטיילים למי שזה הקטע שלו.
לאחר הביקור המרשים בפונט דו גארד, שמנו פעמינו בחזרה לאיל סור לה סורג, לארוחת ערב במסעדה שיוסי הזמין בה עבורנו מקום מראש. (חשוב להזמין מקום מראש לארוחות ערב, אחרת אתם עלולים להישאר ללא ארוחה...). הושבנו בשולחן בחוץ, צמוד לתעלה הציורית. שתינו יין. אכלנו טוב. התענגנו על מופע של שירים אמריקאים (??) שנערך בפאב שליד המסעדה. הברווזים ששחו בנהר עשו קטעים מצחיים. היה טעים מאד מאד. בקיצור, סוף מושלם ליום מושלם.
אתר האינטרנט של המסעדה: La balade des saveurs
אז זהו. עוד יום של שמש, טעמים וצבעים, היסטוריה ותרבות הגיע אל סופו. היה יום מושלם!!