ישראל, בפעם ה-22, עומדת לפני בחירות – וביום שלישי ה-9 באפריל 2019 (ד' בניסן התשע"ט), יצאו המוני בוחרים (בישראל כ-5.5 מיליון בעלי זכות בחירה) אל כ-12,000 קלפיות ברחבי הארץ.
לקראת בוקר יום רביעי ה-10 באפריל כבר נדע, כמעט סופית, כמה חברי כנסת מטעם כל מפלגה ישבו בכנסת ה-21 (הבחירות הראשונות בישראל, בשנת 1949, היו לאסיפה המכוננת). בימים שלאחר מכן יתברר מי יהיה ראש הממשלה הבא, ואיך תיראה הממשלה שיקים.
כדאי לזכור כי הבחירות הקרבות יתקיימו כשבעה חודשים מוקדם מן המועד בו הכנסת ה-20 אמורה הייתה לסיים את תקופת כהונתה.
אז אם גם לכם לא בדיוק ברור מדוע הוקדמו הבחירות, מה ההתפתחויות הצפויות בתיקים משפטיים המתנהלים כנגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וכיצד הן עשויות להשפיע על מערכת הבחירות ותוצאותיה, ומה, באופן כללי, מאפיין את בחירות 2019 - הנה סקירה קצרה שתעזור לעשות קצת סדר בדברים :
בחירות מוקדמות - למה, ומה זה משנה בעצם?
כדי להבין למה ממשלת נתניהו הרביעית לא השלימה ארבע שנות שלטון, צריך לחזור אחורה אל בחירות 2013 לכנסת ה-19.
ב-2013 זכו שתי מפלגות – "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד (בהתמודדות הראשונה שלה!), ו- "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט, בהישגים כמעט חסרי תקדים, עם 19 מושבים בכנסת ("מנדטים") ל –"יש עתיד" ו- 12 ל – "בית היהודי". מפלגת "הליכוד" בראשות בנימין נתניהו ומפלגת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן רצו יחד, אך קיבלו רק 31 מושבים - 11 פחות מהישגיהם במשותף בבחירות 2009.
בתנאים שנוצרו, קשה מאוד היה להרכיב ממשלה - אולם זו קמה לבסוף כשיאיר לפיד בחר לשבת בממשלה בראשות נתניהו, וקיבל על עצמו את תפקיד שר האוצר. היה זה זיווג מוזר ולא נוח לראש ממשלה ממחנה הימין. במהלך פוליטי מבריק, הפיל ראש הממשלה עצמו ואת ממשלתו לאחר שנתיים בלבד, והלך לבחירות בעת שידע שיריביו הפוליטיים, יאיר לפיד בראשם, לא יוכלו לשחזר את הישגיהם.
המהלך צלח, ולאחר בחירות 2015 הקים נתניהו ממשלת ימין הנתמכת בקואליציה בת 67 חברי כנסת (מתוך 120).
ראש הממשלה ניווט את ממשלתו הרביעית דרך כמה משברים, עד שעל רקע עימותים בגבול רצועת עזה התפטר שר הביטחון אביגדור ליברמן מתפקידו, וסיעתו פרשה מן הקואליציה - וכך ירד מספר החברים בה ל-61 בלבד, ויציבותה התערערה מאוד. כאשר סיעתו של יאיר לפיד החליטה לא לתמוך בתיקון לחוק שירות ביטחון (תיקון שנועד להסדיר גיוס בני ישיבות), ברור היה שכך לא ניתן להמשיך - וב-26 בדצמבר 2018 עבר חוק התפזרות הכנסת העשרים בקריאה שלישית, ומועד בחירות 2019 נקבע ל-9 לאפריל.
מבחינת הליך הבחירות, אין משמעות לכך שהן נערכות לפני תום הקדנציה. העובדה שבישראל רק שליש מהממשלות השלימו ארבע שנות כהונה היא מצערת משתי סיבות - כל מערכת בחירות יוצרת עומס כלכלי על המשק, ודפוס חוזר של הקדמת בחירות מעיד על חוסר יציבות פוליטית על כל המשתמע מכך - מבחינת יכולת להגיע להישגים בזכות הובלת מדיניות אחידה לאורך זמן.
בחירות בצל סיכוי להגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה
ראש הממשלה המכהן ממשיך לעמוד בראש מפלגתו, ולכן ברור שיש בכוונתו, אם תוצאות הבחירות יאפשרו זאת, להקים גם את הממשלה הבאה. כולנו יודעים שכנגד בנימין נתניהו מתנהלות מספר חקירות פליליות בשל חשד לביצוע עבירות שונות, ביניהן נטילת שוחד. תומכיו של ראש הממשלה טוענים שאין ממש באישומים, וההליכים המשפטיים אינם אלא ניסיון לפגוע פוליטית בראש הממשלה.
יש השלכות מרחיקות לכת להגשת כתב אישום כנגד ראש ממשלה. כמו לכל אזרח, גם לראש ממשלה עומדת חזקת החפות, ולכן הוא אינו חייב להתפטר רק משום שהוגש נגדו כתב אישום; יחד עם זאת, אפילו בנימין נתניהו עצמו קרא לראש הממשלה אהוד אולמרט להתפטר בנסיבות כאלו.
המצב ערב בחירות 2019 הוא מורכב, היועץ המשפטי לממשלה צריך להחליט אם לפרסם טיוטת כתב אישום בכפוף לשימוע (בשימוע יכול ראש הממשלה להצביע על טעויות משפטיות ואחרות ולהביא לסגירת התיק ללא שמוגש כתב אישום כלל). לא ברור אם ניתן יהיה לקיים שימוע לפני מועד הבחירות, מתי עשוי להיות מוגש כתב אישום, מה יהיה במקרה כזה ועוד.
חשוב מאוד שמערכת המשפט תוכל לבצע מלאכתה באופן מקצועי גרידא; אולם בתנאים שנוצרו, לכל התפתחות יש משמעויות פוליטיות מרחיקות לכת. במקרה של התפטרות (בניגוד להתפטרות שר למשל) יש ללכת לבחירות מחדש, כאשר במידה ובנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, יוגש נגדו כתב אישום אך הוא יסרב להתפטר - העניין יגיע לבירור בבית המשפט העליון.
↧
בחירות לכנסת ה-21 - עושים סדר
↧