מתעוררת מוקדם
צריכה להגיע לבצע אולטרסאונד ליום ה21
נסיעה והמתנה ארוכה בתור לאחות ושוב המתנה ארוכה לאולטרסאונד הביאו אותי הביתה רק לאחר 4 שעות
בעלי חייב ללכת לעבודה
"בכי כול הבוקר" הוא מדווח לי "אבל הספקתי לשטוף כלים"!
הבכי לא פסק עד אחרי ארוחת צהרים מוקדמת ושנ"ץ טוב
השעה 14:00
אמרו לכולן להתקשר לאחיות בשעה 14:00
הבכי שוב התחיל
שיניים?
אני נותנת בננה לקבל קצת שקט ומנסה שוב ושוב עד שהקו לא תפוס
"תתחילי להזריק מהיום דקפפטיל וכול יום ותבואי בעוד שבועיים מוקדם בבוקר לאולטרסאונד ולבדיקת דם"
אני בלחץ
לא קניתי עדיין את הזריקות
תקוות שווא שאולי לא יהיה לי בהם צורך? מחשבה שהיה לי עוד זמן עד תחילת הזריקות...
מתקשרת לבעלי שאמר שיקפוץ אך שיגיע הביתה
אני מנסה את מזלי ועם העגלה הולכת לבית מרקחת הקטן
כמובן שאין
מעדכנת את בעלי... הוא תקוע בעבודה, יספיק לחזור הביתה, לקחת את המרשם ולנסוע 40 דקות לבית מרקחת אבל יפסיד את ההשכבה
מקווה שבבית מרקחת שם יהיה
יוצאת מהחדר עם המנורת לילה, שקט בבית, ממהרת לסדר כמה שאפשר את הסלון שיחזור להיות אזור של מבוגרים, מקום מזמין לאכול סלט, לראות סדרה ולשתות תה... בעלי שלח הודעה "חסר רק גונל F, יגיע בעוד כמה ימים, הרוקח יתקשר, אני בדרך הביתה" אני נושמת לרווחה, הטירוף יכול להתחיל...
אני נזכרת בכאבי הבטן בפעם הקודמת שהזרקתי ושוב עולה הלחץ... לא מהכאב אלה מהצורך להתחיל לסרב להרמת החולצה ולקבל ראש קטן שרוצה לעשות קולות פלוצים על הבטן שלי!
בעלי ניגש לבכי מהחדר ואני מנצלת את ההזדמנות... אני אחות אז לא מפריע לי אבל הוא תמיד היה רגיש בנושא של מחטים... אני מתחילה להזריק- הנה זה מתחיל- אהה לא נורא... ואז מתחיל לשרוף... כואב... אך אצליח עכשיו שבועיים? אך אוכל להזריק את השורף הזה כאשר הבטן גדולה ורגישה?
מעין