בתוכנית בין השמשות עם דב אלבוים דיברו על הארה ורוחניות לכבוד חג השבועות. עמיר פריימן, חוקר באוניברסיטת בר אילן שבין השאר מראיין אנשים שעברו חוויות של הארה רוחנית בחייהם, הציג גישה יפה בה הרוחניות היא מסע ארוך טווח בו האדם מנסה לחוש את המוחלט (זאת אומרת, את האלוהות) בתוך המציאות היחסית שלנו. אני מסכים עם החלק שאומר שזה מסע ארוך של האדם, אבל האם יש באמת משהו מוחלט מעבר?
לפי הגישה הזו, יש משהו מעבר למחשבה, מעבר לרציונל. עם הקביעה הזו זה אני לא מסכים. כדוגמה לרמז למשהו מעל המחשבה נותנים את החוויה שניתן להסתכל על המחשבה "מהצד", ללא שום מחשבה. פשוט להיות צופה שרואה את רצף המחשבות עוברות לידו. חווייה זו רומזת שהצופה הזה נמצא מעבר למחשבה.
אלו חוויות חזקות מאוד שניתן לחוות כאשר מתאמנים בכלי המדיטציה. חוויתי מעט מהן כשעשיתי ריטריטים של מיידפולנס. לצפות מהצד בזרם המחשבות והרגשות שלך. להבין שאנחנו לא המחשבות או הרגשות שלנו ואז לשאול, אם אני לא המחשבות או הרגשות שלי, אז מה אני?

זוהי הבנה חשובה מאוד כשמנסים להבין מי אני והאם חוויית האני היא אשלייה בלבד. היא מובילה להבנה חשובה שלא צריך להיתפס על ידי המחשבות והרגשות שעוברים לנו בראש כאילו הן הכרח וכאילו הן מה שמגדיר אותנו, אלא שיש בנו פוטנציאל ליצירת מגוון רחב מאד של מחשבות ורגשות ובעזרת אימון אנחנו יכולים לשלוט ביכולת הזו בצורה גבוהה יותר ויותר. מצד שני, צריך להיזהר כיצד מפרשים חוויות. בגלל שהחווייה המודעת היא רק קצה הקרחון של פעילות מוחית נרחבת ולא מודעת קשה להבין ממנה יותר מדי על טיב המציאות. הנה דוגמה מתוך חוויית הראיה שלנו. בתמונה הבאה, תתמקדו בסימן הפלוס שבאמצע התמונה. תוך עשר שניות בערך תתחילו לחוות תופעות מוזרות בתמונה.. (למי שלא מצליח, תתקרבו קצת אל התמונה ונסו שוב להתמקד בפלוס).

אם הצלחתם, ראיתם שלאט לאט נעלמים עוד ועוד עיגולים ורודים ומי שמצליח להתמקד מספיק זמן במרכז, יראה שבסופו של דבר יעלמו כל העיגולים!
זוהי אשלייה ראייתית שהמוח שלנו יוצר. העיגולים נמצאים שם כל הזמן ולכן כשנזיז את הראש הם יחזרו חזרה מיד. זוהי דוגמה יפהיפייה לכך שהחווייה המודעת שלנו היא רק קצה הקרחון אחרי חישובים לא מודעים רבים שהמוח מבצע ושאי אפשר תמיד לסמוך על החוויות שלנו. ההסבר במקרה זה הוא שאנחנו לא יכולים להיות מודעים לכל הנתונים שזורמים אלינו ולכן המוח צריך לסנן ולבחור אילו נתונים חושיים מספיק חשובים ומאילו נתונים חושיים אפשר להתעלם. בגלל שעיגולי האור הורודים בתמונה לא זזים וגם לא חדים (זאת אומרת, בעלי קונטרסט נמוך, קשה לראות איפה העיגולים נגמרים. הקצוות שלהם דהויים) ובגלל שאנחנו לא מתמקדים בהם אלא במרכז התמונה, הרשת העצבית שממונה על פיענוח נתוני הראייה מחליטה שהם לא חשובים ומתעלמת מהם. כתוצאה מכך החישובים שממשיכים ברשת המוחית לא מקבלים שום מידע על העיגולים ובסופו של דבר כשהרשת העצבית יוצרת את החווייה המודעת, אנחנו לא מודעים לעיגולים הללו.

הדוגמה הזו ממחישה שהחוויות המודעות שלנו הן רק קצה הקרחון אחרי עיבודים וחישובים רבים שאנחנו כלל לא מודעים להם. היא מעלה מיד את השאלה, איך אנחנו יכולים להיות בטחים שהחוויות שלנו מייצגות משהו אמיתי בעולם? ואכן אי אפשר להיות בטוחים ולכן חייבים להטיל ספק גם בחוויות שלנו ולא משנה עד כמה הן חזקות. זוהי דוגמה פשוטה של מודעות ראייתית, אך באותו אופן ניתן להביא דוגמאות כיצד החוויות שלנו כולן הן קצה קרחון הפעילות המוחית שלנו. לא משנה אם זוהי חווייה מודעת של החושים השונים או חווייה של רגש כמו פחד או חווייה של חשיבה. אפילו חוויות אבסטרקטיות יותר כמו חוויית האני שלנו או חוויית הנפרדות שלנו מגופים אחרים, גם כאן ניתן להראות כיצד המוח יוצר אותן אחרי חישובים לא מודעים רבים. נקח לדוגמה את חוויית הנפרדות שלנו משאר העולם. אנחנו יודעים היום שהמוח מייצר את החוויות הללו גם כן. אנחנו יודעים כיצד לבלבל את המוח וליצור אשליות גם בתחום זה. למשל ליצור מצב בו יד גומי נתפסת לפתע כאילו היא חלק מהגוף שלנו:

שימו לב כיצד החוקר מבלבל את המוח בעזרת סינכרון בין ראייה ומישוש ויוצר לנבדקת תחושה אשלייתית כאילו יד הגומי היא היד שלה. זאת אומרת שהיא כבר לא נפרדת מהגוף שלה יותר. לכן, כאשר החוקר דופק על יד הגומי עם פטיש, הנבדקת מרגישה כאב, כאילו הוא דפק על היד שלה. בעזרת ניסוי זה אנו מגלים כיצד חווייה כה בסיסית, כמו לחוות מהו הגוף שלנו, אינה בסיסית כלל ומצריכה חישובים רבים שאנחנו כלל לא מודעים אליהם.

ומה קורה כאשר אזור שאחראי על חישובים מסויימים לא עובד יותר? במקרה כזה עיבוד המידע שאמור להעשות באזור הזה לא מתרחש ולכן לא עובר הלאה במעלה הרשת המוחית וכתוצאה מכך אנחנו לא נחווה את המידע הזה בחוויה המודעת שלנו כלל. לדוגמה, אזור מוחי בשם Fusiform gyrus אחראי על זיהוי פרצופים, אם לאחר שבץ מוחי אזור זה נפגע ומפסיק לתפקד האדם לא יזהה יותר שום פרצוף, גם לא את שלו. ליד אזור זה יש אזור אחר בשם MT שאחראי על החישובים שבזכותם אנו מזהים אובייקטים, פגיעה באזור זה תגרום לאנשים לזהות פרצופים, אך לא לזהות שום אובייקט (למשל מזלג). פגיעה באזור אחר בשם אינסולה תגרום לאנשים לא לחוות את חוויית הכאב. אם למשל נתקע להם מחט באצבע, הם ידווחו לנו שהם מרגישים שתקועה להם מחט באצבע, אבל שהם לא מרגישים שום כאב כתוצאה מכך. יש כל כך הרבה חישובים מורכבים שמתרחשים ללא ידיעתנו כדי שנחווה את העולם עד שאנחנו חושבים שהחוויה המודעת היא המצב הרגיל והברור מאליו, אך שום חלק של החוויות שלנו אינו ברור מאליו כלל. יש אנשים שבעקבות שבץ מוחי לא חווים יותר תנועה בעולם. כשהם מוזגים לעצמם מים, הם לא רואים את המים נשפכים באופן רציף לתוך הכוס, אלא הם יראו רגע אחד בו אין מים בכוס ורגע אחרי בו יש כבר כוס חצי מלאה ורגע אחרי המים כבר נשפכים כי הכוס מלאה. אחרים, מסתכלים על תמונות שלהם או של ההורים שלהם, מזהים אותם, אך בטוחים שמי שהם רואים בתמונה הם רק מתחזים ולא באמת הם או ההורים שלהם. מה קורה כאן? מסתבר שנפגע אצלם מרכז שמחבר בין מה רואים לבין מה מרגישים. כתוצאה מהפגיעה, כאשר הם רואים את התמונה של הוריהם או שלהם לא מתלווה אליה שום רגש ולכן הרשת העצבית שלהם מגיעה למסקנה שמי שבתמונה אינם באמת ההורים או הם עצמם אלא מתחזים..

שימו לב כמה עיבודים וחישובים מתרחשים מאחורי הקלעים מבלי שאנחנו שמים לב כדי ליצור את החוויות שלנו וכאשר אזור מסויים עובד בצורה שונה, משתנה החוויה. מה יקרה אם חלקים גדולים מתוך הרשת העצבית לא יעבדו? תעלם התודעה שלנו ולא נחווה כלום. זהו המצב שמתרחש כאשר מרדימים אותנו לפני ניתוח. חומרי ההרדמה משתיקים את פעילות הרשת העצבית שלנו ואנו מאבדים את ההכרה. במילים אחרות, כאשר החישובים הלא מודעים מפסיקים, אנחנו לא נחווה את אותו חלק שהם אחראים עליו. ואם הרבה חלקים מפסיקים לפעול, לא נחווה יותר כלום.

נחזור אל חוויית הנפרדות שלנו משאר העולם. מה קורה כאשר האזור שאחראי על החישובים שיוצרים את חוויית הנפרדות שלנו לא עובד כראוי? אז יטשטשו הגבולות הברורים ביננו לבין שאר הגופים בעולם ואנו נרגיש מחוברים להכל. הנה דוגמה של חוקרת מוח בשים ג'יל בולטי טיילור שעברה שבץ מוחי. בזמן השבץ אזורים מסויימים בחצי המוח השמאלי שלה עברו לחילופין בין לעבוד ללא לעבוד עד שבסופו של דבר הפסיקו לעבוד לחלוטין. היא מתארת את החוויות שהיו לה תוך כדי השבץ בהרצאת הטד המרתקת הזו. אחת החוויות המעניינות שהיא עברה היא כיצד הטשטשו הגבולות בינה לבין הסביבה וכיצד בסופו של דבר, ללא הפעולה של האזורים הללו היא הרגישה נירוונה. היא הרגישה אחת, ענקית, מחוברת להכל:

האם זה אומר שאכן היא מחוברת להכל? האם ניתן להבין מכך משהו על טיב המציאות שמחוץ למוח שלה? נראה שלא.

חוויית החיבור עם העולם וחוויית הנרוונה נוצרו בגלל שהחלק ברשת המוחית שלה שמבצע את החישובים הנדרשים כדי לחוות את נפרדות הגוף משאר העולם הפסיק לפעול ולכן נעלמה חוויית הנפרדות ונשארה חווית אחדות. מעניין שעמיר מספר בתוכנית שיש שני סוגים של הארה. הארה שמכוונת פנימה והארה שמכוונת החוצה. בהארה שמכוונת פנימה, הכל נעלם, כולל האני והאגו. נשאר מעין ריק מודע, צופה ללא תחושת האני. תודעה אחת גדולה או משהו כזה (מצטער, לא חוויתי ולכן התיאור שלי דל). החווייה הזו הרבה פעמים מלווה בתחושות של אהבה גדולה ועוצמתית. בהארה מכוונת החוצה, העולם לא נעלם, אלא מתחדד והכל מרגיש מחובר, אחד וחוויית האני נעלמת ובמקומה יש חוויית אחדות. הכל חי, נושם ומחובר אחד לשני. שימו לב עד כמה ההארה החוצה דומה למה שמתארת ג'יל בזמן השבץ שלה. היא הגיע לנירוונה והארה רוחנית מתוך שבץ מוחי!
זה לא מפתיע, ברגע שמבינים שכל החוויות שלנו הן רק קצה הקרחון של החישובים המוחיים וששום חווייה אינה פשוטה וטריוויאלית. כל החוויות שלנו הן תוצעה של חישובים רבים, כולל תחושת הנפרדות שלנו. ברגע שאזורים אלו לא עובדים, אין את החישובים הנדרשים כדי ליצור את חוויית הנפרדות ובמקום נשארים עם חוויית אחדות ביננו לבין העולם. זוהי חווייה יפיפייה וחזקה שכדאי לכולנו לחוות (טוב, אולי לא בעזרת שבץ מוחי), אך אין קשר בינה לבין עולם מוחלט שמעבר למחשבה ולרציונל. אלא, זוהי עדות לכך שהמוח שלנו הוא רשת מורכבת בה כל אזור עושה תפקיד אחר ומתקשר עם כל שאר האזורים. אפשר לשחק עם הרשת העצבית ועם החישובים הלא מודעים הללו ואז אנו משנים את החוויות המודעות של המחשבות והרגשות שלנו, של תפיסת האני שלנו, של התפיסה החושית שלנו ושל התפיסה והתודעה עצמן. כל פן שיש בחוויות שלנו אינו מקרי ואינו ברור אליו, אלא נוצר בעקבות חישובים רבים שהתרחשו מאחורי הקלעים, חוויית הזמן, המרחב התלת מימדי, חוייה של תנועה, חוויה של רציפות, חוויה של צבעים, צלילים, ריחות וטעמים, חוויית הנפרדות שלנו משאר העולם, חוויית חלקי הגוף השונים שלנו, חוויית האני שלנו, הרגשות השונים, הכל מותנה בחישובים רבים שאם יפסקו מלפעול, חלק זה בחוויה יחדל מלהתקיים עבורנו.

מסקנה אחת מכך היא עד כמה הרשת המוחית שלנו עוצמתית. כל אזור ברשת עושה חישובים שונים וכל אלה מתחברים ליצירת חוויה מאוחדת אחת. חישבו למשל על חוויית החלום. איזו חוויה מדהימה המוח יוצר, ממש עולם ומלואו! המוח מייצר לנו מראות, צלילים, שיחות עם אנשים אחרים, רגשות וחוויות פנטסטיות שלא מהעולם הזה והכל מרגיש לנו כה חי ואמיתי למרות שכל החוויה הזו רק בראשנו (כמה פעמים יצא לכם להתעורר בבהלה מחוויית חלום בלהות שהייתם בטוחים שהיא אמיתית ושמחתם לגלות שזהו רק חלום?). מסקנה שניה היא שכל החוויות המודעות שלנו הן אשליה. אשליה שמבוססת על נתונים שהרשת המוחית אוספת מהסביבה. החוויות הן אשליה, משום שהן תוצר של חישובים רבים ולא בהכרח מייצגות משהו אמיתי מחוצה לנו. אנחנו מקווים שהחוויות אכן מייצגות משהו אמיתי, למשל שהמוח יקלוט אם יש נמר בסיבה וכך נוכל לברוח ולהינצל. לכן רשמתי שזוהי אשליה שמבוססת על נתונים חיצוניים. לעומת החלום, בו אין שום אילוץ על החוויות, כשאנו ערים יצירת החוויות במוחינו מרוסנות על זרם הנתונים שמגיע מהחושים שלנו ואנו מקבלים אשליה שמצליחה לשקף משהו מהעולם החיצוני.

המסקנה האחרונה והחשובה מתוך הדיון הזה הוא שאי אפשר לסמוך אוטומטית על החוויות שלנו כאילו הן אומרות משהו אמיתי על המציאות. כמו בכל תחום אחר, גם לגבי החוויות שלנו אנו חייבים להטיל בהן ספק ולבדוק האם הן נכונות או לא. כמו שראינו, נראה שחוויות הארה שמכוונת החוצה היא תוצר של פעילות הרשת המוחית. אומנם בחוויה כזו ניתן להרגיש שאנו מחוץ למרחב ולזמן או שהכל מחובר אחד לשני, אך כעת אנו מבינים שכל החוויות הללו אינן עדות למציאות גבוהה יותר מעבר לפיסיקה אלא הן תוצר של חישובים לא מודעים באזורים שונים שעובדים או לא עובדים וכך מייצרים לנו את החוויות החזקות הללו. כיום אנחנו עוד לא יודעים מספיק כדי להבין מה קורה בזמן של הארה מכוונת פנימה, אך לאור כל מה שראינו עד עתה האם יהיה זה מופרך לטעון שכנראה גם חוויה זו נוצרת על ידי הרשת המוחית ולא על ידי משהו שנמצא מחוץ לנו ומחוץ לפיסיקה?

למה להניח בכלל שיש משהו מעבר לפיסיקה? רק בגלל משאלות הלב שלנו שיש כוונה ויש מי שאוהב אותנו במציאות הקרה שסביבנו? אני חושב שגילוי האמת יותר חשוב מהקשיים הפסיכולוגיים שלנו. הרשת המוחית שלנו מדהימה ובעלת פוטנציאל אדיר. אבל אסור לנו להתפתות לחוויות שלנו ולקבל אותן ללא הטלת ספק. דווקא בגלל היכולות הכל כך גבוהות של הרשת המוחית המודעת שלנו, אנו חייבים להטיל ספק בחוויות שלנו ולבדוק אותן, אם אנחנו רוצים להבין האם הן אומרות משהו אמיתי על העולם שסביבנו ולא רק קיימות בתוכינו. נראה שהמציאות שלנו שונה ממה שנראה לנו. התפתחות הפיסיקה מאד ברורה, ככל שאנחנו מעמיקים יותר ויותר בגילוי חוקי הטבע אנו מגלים עד כמה המציאות עולה על כל דימיון ושונה מחיי היום יום שלנו. מהבחינה הזו, אנחנו חיים בתוך אשלייה, או בתוך מערה, כמו שביטא זאת אפלטון כבר לפני יותר מאלפיים שנה. עד היום השיטה הטובה ביותר שמצאנו כדי לצאת מהמערה ולחשוף את המציאות היא בעזרת חשיבה רציונלית שמבוססת על הטלת הספק והשיטה המדעית. ברגע שזנחנו את האמונה בעולם לא רציונלי שמחכה מעבר לעולם החומר, התחלנו להתקדם בצורה מדהימה ולחשוף את סודות הטבע. הודנו בבורות שלנו ובלי להניח שאנו יודעים כבר את התשובה הסופית, התחלנו להשתמש בכוח החשיבה הרציונלית שלנו כדי לפתח מדע, פילוסופיה ומתמטיקה שחוקרים את המציאות בצעדים קטנים וחושפים כל פעם עוד סודות מתוך האינסוף.

כמובן שויתור כזה על המוחלט, על הודאות ועל כוונה ואהבה חובקת כל יכול להיות קשה. אך מצד שני אנו נרוויח רוחניות שמבוססת על עובדות אמיתיות ומשמעות מתוך הגילוי של מי אנחנו, גילוי העוצמה שיש ביכולות המוחיות שלנו, גילוי האינסוף שמחוצה לנו והיציאה אל מחוץ למערה האשלייתית שלנו. לרוחניות מסוג זה אני קורא רוחניות חילונית. המשמעות מגיעה מתוכנו ולא מתוך משמעות מוחלטת. בזכות ההתפתחות האבולוציונית יש לנו את היכולת לחקור את המציאות צעד אחר צעד ולצאת אט אט מהמערה אל המציאות כמות שהיא. בדרך צריך לזכור להמשיך ולהטיל ספק, להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותנו ולזכור את המטרה הסופית, ליצור לעצמנו משמעות על ידי חשיפת היכולות שלנו, פיתוחן וחשיפת המציאות האמיתית בה אנו חיים. שימו לב שחלק מרכזי ברוחניות חילונית שכזו היא היכולת לאמץ את אי הודאות. את העובדה שאנחנו לא יודעים מה יש מחוץ למערה, מהי המציאות האמיתית שאנו חיים בה. אי הודאות הזו לא צריכה להפחיד אותנו אלא להעצים אותנו משום שהיא מזכירה לנו שיש אינסוף שמחכה להתגלות. אסור לנו להניח שאנחנו יודעים כבר את התשובה. אסור להניח שאנחנו יודעים מה מסתתר מחוץ למערה, כי אז הפכנו את המציאות לדבר פשוט וטרוויאלי. במקום, אנחנו צריכים להתמסר לאינסוף ולאמץ את אי הודאות שמתלווה איתו, ולצאת בראש מורם אל המסע האיטי לחשיפת המציאות המסתורית בה אנו חיים וללמוד מתוך מסע הגילוי הזה אט אט גם על עצמנו וגם על מהי המציאות כמות שהיא.

לקבוצת רוחניות חילונית בפייסבוק, לחץ כאן ולדף רוחניות חילונית בפייסבוק, כאן
ערוץ היוטיוב של רוחניות חילונית