לחלק הראשון של פרק זה: http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7493116
המטמורפוזה של סוף שנות העשרים היא לא רק שינוי תפישתי. באותו זמן חלו אצלי גם שינויים מרחיקי לכת בכל נסיבות חיי שהגדירו ועיצבו את כל שארית חיי בשני הרבעונים הבאים של שבתאי שחלפו עד היום.
כזכור, בתום חוזה השכירות שלי נאלצתי להחליט איפה לגור, אפילו שלא היו לי עבודה או משפחה שיביאו אותי להשתקע במקום כזה או אחר. למעשה, לא היו לי שורשים. באותה עת היו לי בעיקר שני קשרים אישיים בארץ. כשנה קודם, יריב צלצל אליי במפתיע לבשר לי שהוא התגרש וחזר לגור בארץ. בהתחלה הוא גר אצל הוריו בחיפה, אך גם לאחר שעזב את ביתם, הוא המשיך לגור בחיפה בשכירות. חדשנו את הקשר והייתי נוסע לבקר אותו בחיפה לעתים קרובות. הקשר העיקרי השני שלי היה עם עדן. גם אותה הייתי מבקר לעתים קרובות אצל משפחתה בנשר, כשהייתה מזמינה אותי לארוחות שישי, חגים, או לצאת לבילויים.
אז אם כבר אני נוסע לחיפה לעתים קרובות, ואם ממילא אין לי שורשים או סיבה לגור במקום אחר, אז למה לא לגור שם? מצאתי דירה לשכור והעברתי את מגורי לחיפה. למעשה, אני ממשיך לגור בחיפה או ביישובים באזור באופן רצוף מאז ועד היום.
בשנה הראשונה שלי בחיפה הייתי נפגש עם יריב ועם עדן לעתים קרובות. את יריב במיוחד הייתי רואה לפחות פעם ואפילו פעמיים בשבוע. כבר בשבוע הראשון שלי בחיפה יריב סיפר לי בהתלהבות על בחורה שהוא הזמין לדייט. הוא הרעיף עליה שבחים וסיפר כמה שהיא חכמה ואשת שיח מעניינת. מישהי השקולה ליריב (ולדבריו אף עוברת אותו) מבחינה אינטלקטואלית זה בהחלט לא משהו שנתקלים בו כל יום.
"אולי תצטרף אלינו?" הוא הציע.
אהבתי להיפגש עם יריב, אבל לא חשבתי שזה יהיה במקום אם אני אצטרף אליו לדייט, בטח שלא כשהיה מדובר בדייט ראשון עם מישהי שאני לא מכיר. אבל לא רק שיריב הזמין, הוא גם ניסה לשכנע אותי לשנות את דעתי לאחר הנסיון שלי להתחמק. רק כשאמרתי לו שגם לי בעצם יש דייט עם מישהי באותו ערב אז הוא הרפה.
הדייט של יריב היה מוצלח ביותר: זאת הייתה האשה שאיתה יתחתן ויקימו יחד משפחה. לעומת זאת, הדייט שלי היה הרבה פחות מוצלח מבחינה רומנטית. היה ברור לי די מהר שאני לא מעוניין בקשר עם הבחורה הזאת. אך עדיין, לדייט הזה היה תפקיד מכריע בחיי. הוא היה אחראי לשינוי חשוב שיצבע את כל שארית חיי עד היום. במסגרת השאלות הדי קבועות ששואלים בתחילת דייט, על מנת לגשש ולמצוא כיוונים לפיתוח שיחה, מהר מאוד הגענו לדבר על מקומות העבודה שלנו.
"אני עובדת במשרד של עורכי פטנטים פה בעיר," זוגתי לאותו ערב ענתה לשאלה שלי.
"באמת? אני מכיר את המשרד הזה," עניתי, כשהיא אמרה לי את שם המקום. "הגשתי לשם קורות חיים לפני כמה חודשים. אבל אמרו לי שלא מחפשים כרגע עורכים."
"אה, כן? איזה קטע," היא ענתה. "אבל עכשיו אנחנו דווקא כן מחפשים עורכים. אני יכולה להעביר את קורות החיים שלך שוב."
כאמור, כמפגש רומנטי, הדייט הסתיים במבוי סתום. אבל אותה בחורה הוציאה את קורות החיים שלי מהמאגר של החברה והעבירה אותן שוב למנהלים. הוזמנתי לראיון ולמבחן, שלאחריו התקבלתי לעבודה. וכל זאת בשבוע הראשון מאז שפתחתי את חיי החדשים בחיפה. כמו שחשבתי, העבודה הזאת הייתה תפורה בדיוק למידותי. נהניתי ממנה והצלחתי בה, כך שאני ממשיך לעסוק בתחום הזה עד היום.
אך עיקר המאמצים שלי בגלגול החדש שלי במחזור השני של שבתאי היו בתחום הזוגי. זאת הייתה עבודה מאוד קשה ורצופת כשלונות. גיליתי את התגלמות הביטוי שחברים צרפתים לימדו אותי במהלך התואר השני שלי: L'homme propose et la femme dispose – הגבר מציע והאישה פוסלת.
מהר מאוד גיליתי מכשול גדול שעומד בפניי: הגובה. בקריאתי פרופילים של נשים באתרי היכרויות ראיתי נשים רבות שלא מתביישות לכתוב במפורש שפניות מגברים שמתחת לרף גובה מסוים לא יענו ואף מתבקשים שלא לפנות. הדרישה הזאת לא הייתה חריגה: היא הופיעה בחלק מאוד גדול מהפרופילים בהם צפיתי. כי אתרי היכרויות בנויים כמו קטלוג: המבחר נראה אינסופי. אם מישהי רואה פרופיל שהיא אוהבת אז היא יכולה להגיד: זה נראה לי טוב, נראה אם יש להם את זה ב-180 ס"מ. ממש כמו לקנות בגדים או נעלים. כשמחפשים בני זוג אז צריך להגדיר את הגדרות החיפוש ותנאי הקבלה. והרבה יותר נוח וקל להגדיר את הקנקן מאשר את מה שבתוכו.
"זה חשוב לי," התעקשה מישהי בשיחה בנושא זה בפורום של פנויים-פנויות בו השתתפתי. "אין לי מה לבזבז עכשיו את הזמן בלדבר עם מישהו אם אין סיכוי שאני אמשך אליו. בזוגיות אני לא צריכה להתפשר."
נורא תסכל אותי שזהו דבר כל כך מרכזי בדרישות של נשים מבני זוג פוטנציאלים שהוא בעצם תנאי של להיות או לחדול. אם גבר לא מספיק גבוה אז אין שום דבר אחר שיכול לפצות על כך: המוצר פגום ואין לעשות בו שימוש.
ולא רק שנשים מבקשות שבני הזוג הפוטנציאליים יעמדו בתנאי הסף האלה, אלא הן יכולות גם לאכוף את זה. אתרי ההיכרויות מאפשרים לאנשים לערוך חיפושים על פי גובה, כך שלא משנה אילו עוד זכויות יש לך, אם אתה לא עומד ברף שאותה בחורה קבעה, אתה לא תעלה בחיפוש והיא לא תדע בכלל על קיומך – היא פשוט לא תראה אותך, במלוא מובן המילה. אפילו אם אתה פונה אליה, הגובה מופיע במקום מאוד בולט כבר בכרטיס הביקור המציג את הנתונים הכי בסיסיים: שם, גיל, אזור מגורים, תמונה וכן, גם גובה. כך, הבחורה יכולה לדעת בוודאות שאין סיכוי שיהיה לה עניין בך עוד מבלי להיכנס לכרטיס ולקרוא עליך. לא ייצא לה לראות איזה מין בן אדם אתה, כך שזה לא ייכנס בכלל למערך השיקולים שלה.
"אתה לא יכול לכתוב 168 ס"מ," אמרה לי עדן כשהיא הסתכלה בפרופיל שלי. "זה נמוך מדי. אף אחת לא תסתכל עליך."
"אני לא יכול לכתוב שאני יותר גבוה ממה שאני," עניתי. "בסוף היא תפגוש אותי ותראה שאני לא בגובה שכתבתי ואז אני יוצא שקרן, אז מה זה עוזר לי?"
הייתי שמח לא למלא גובה בכלל, אך לצערי, אתרי ההיכרויות מחייבים למלא את הנתון הזה: בלעדיו הפרופיל חסר ואי אפשר להעלות אותו. התקוממתי על הנקודה הזאת מול אתרי ההיכרויות כשבקשתי מהם להסיר את החובה הזאת ולאפשר להעלות פרופילים גם בלי נתון הגובה. ניסיתי להמחיש להם את הבעייתיות בכך שהראיתי את הצד השני של המטבע. אם נשים נוטות יותר להסתכל על גובה, אז גברים נוטים יותר להסתכל על מבנה גוף ועל משקל. אבל מתוך צנעת הפרט, אנשים לא מחויבים להעלות תמונה או לציין משקל. זה לא שדה חובה. ובטח שאי אפשר לערוך חיפוש על פי משקל.
אתרי ההיכרויות נתנו לי תשובה שמביעה סימפתיה, אבל כמובן שלא שינו את הדרישות במילוי הפרופיל. בסוף, נאלצתי לתקן את הגובה ולכתוב 170, בהנחה שבת הזוג לא תוכל לראות את ההבדל. למעשה, נשים רבות מגדירות שבן הזוג צריך להיות לא רק בגובה שלהן או מעט יותר, אלא ראיתי לא מעט נשים שדורשות שבן הזוג יהיה גבוה מהן ב-10, 15, ואף 20 ס"מ ויותר. זה לא רק עניין יחסי – הוא צריך להיות גבוה אפילו מהממוצע (כלומר, לפסול מראש יותר מחצי מאוכלוסיית הגברים); הוא צריך להתנשא מעליה ומעל הסובבים אותו. הן מגדירות לא את המינימום, אלא את האידיאל – את איך שהן מדמיינות את אביר החלומות שלהן – ומסננות את כל מי שלא מתאים למה שדמיינו בחלומן.
זה לא שלא הלך לי בכלל. למעשה, הייתי יוצא לדייטים לפחות פעם-פעמיים בשבוע או שבועיים. הייתי נפגש עם נשים לעתים די קרובות. אני לא יודע מה מידת ההצלחה של אחרים, אבל נדמה לי ששלי הייתה די נמוכה. מתוך כ-120-150 פגישות ראשונות או יותר שהיו לי בשנים שחלפו, היו רק כ-15 פגישות שניות. עם בודדות מאוד – אולי חמש – היו לי מעבר לכך.
החברה הראשונה שלי הייתה אחת מהן. התלהבתי מכך שנראה שהיא מעוניינת. זה היה דבר כל כך נדיר לראות. בפעמים היחידות שחוויתי את זה בעבר הפחד שלי השתלט ודחה את ההזדמנות עוד לפני שהצליחה להתרומם. אבל החרטות שהיו לי סביב יעל והדר לימדו אותי את המחיר של לפסול אפשרות מבלי לבדוק אותה. נכנסתי לקשר הזה, בין השאר, כי הרגשתי שאין לי הזדמנויות ושום דבר לא הולך לי. הרגשתי שעד שיש מישהי שמסכימה, אז אני לא צריך לדחות הזדמנות עד שאני בטוח. קודם לנסות לפני שאפשר לקבל החלטה מושכלת.
אך זה היה קשר מאוד קצר. היא התאהבה בי והייתה מעוניינת להמשיך, אך כעבור כחודש או חודשיים הבנתי שהיא לא בשבילי, אז נפרדתי ממנה.
כחצי שנה לאחר מכן הייתה לי עוד הצלחה יחסית: רחלי. רחלי הייתה בחורה בת 22, עדינה, נעימה ושקטה. תחילת ההיכרות שלנו הייתה בצ'טים. התכתבנו יחסית הרבה לפני שלבסוף נפגשנו פנים מול פנים. התלהבתי מהאפשרות של לצאת עם מישהי בגיל הזה: הרי התחלתי כל כך מאוחר – כשאני הייתי בגילה אז זה היה רחוק ממני שנות אור. בגיל 29, אני ידעתי שלא רבים הסיכויים שלי לצאת עם מישהי בגיל הזה שוב. גם ממש נמשכתי אליה. כמוני, גם היא הייתה מופנמת – מה שהיווה אתגר ויצר לא מעט שתיקות בדייטים שלנו, שלא תמיד ידעתי איך למלא – אבל הדייטים שלנו התקדמו בכל זאת, אולי בזכות ההיכרות המוקדמת שהייתה לנו בצ'טים. לאחר כחמש פגישות היא אפילו הסכימה לבוא אליי לדירתי, אף שלא הגענו רחוק כפי שקיוויתי. אך יום-יומיים לאחר מכן, היא שמה סוף לזוגיות המתפתחת הזה.
"תשמע," היא אמרה. היא הייתה נבוכה והיה ברור שלא נעים לה עם מה שהיא הולכת להגיד. "זמן קצר לפני שהכרתי אותך, היה לי בן זוג. השבוע הוא יצר איתי קשר ורוצה שנחזור להיות ביחד."
"באמת?" נורא התאכזבתי לשמוע. כבר פיתחתי לעצמי כאלה ציפיות ופנטזיות. "ואת בטוחה שאת רוצה ללכת על זה?"
"כן. הוא אמר שהפעם זה יהיה אחרת. אני מצטערת. אתה ממש נחמד."
"זה נורא חבל לי לשמוע. דווקא קיוויתי שיוכל לצאת משהו בינינו. אבל אני אשמח אם נוכל להמשיך לשמור על קשר בכל זאת."
לא ידעתי אז לומר אם היא הייתה מעוניינת להמשיך איתי לולא חזרתו של אותו בחור לחייה. למעשה, מאיך שנפרדנו בפגישה האחרונה שלנו, קבלתי את הרושם שהיא לא הרגישה בנוח עם הקשר שלנו והמקום שאליו הגענו. חשדתי שהיא ממציאה תירוץ כדי לשים סוף לקשר שלנו כי לא היה לה נוח להגיד שהיא לא מעוניינת. אך מהר מאוד גיליתי שלפחות היא דיברה אמת: באמת חזר לחייה בן זוגה הקודם והם חזרו להיות ביחד.
אבל למרות שלא המשכנו בקשר הזוגי, בכל זאת שמרנו על קשר. קשר אמנם אפלטוני – שלא לומר: וירטואלי – אך אחד שהלך והתחזק עד שנהיה לאחד הקרובים שהיו לי. היינו מתכתבים בצ'ט כמעט כל יום. אם בדייטים הספורים שהיו לנו בתחילת ההיכרות שלנו לא תמיד היה לנו על מה לדבר, אז הרי שבצ'ט דברנו הרבה. היא הייתה משתפת אותי בכל מה שקורה לה בחיים – הטוב, הרע, המצחיק, המתסכל. אמנם היה לה חבר, אבל אני נהייתי לאיש סודה – והיא נהייתה לאשת סודי.
בעיקר היא הייתה משתפת אותי בקשיים שהיו לה בזוגיות. היא הייתה מספרת לי על איך שבן הזוג שלה היה יוצא לבלות לעתים קרובות, או מזמין חברים אליו הביתה, שהיו מבלים ומרעישים עד מאוחר בלילה, למרות שהייתה מבקשת ורבה עם בן זוגה שיתנו לה לישון. היא סיפרה לי על התמכרויות שלו ועל איך שמשפחתה שנאה אותו. לכל אורך הדרך הייתי שם בשבילה – כמו שהיא תמיד הייתה בשבילי.
אין ספק שהיה לי ניגוד עניינים. באמת קיוויתי שהם ייפרדו. בהקשר האגואיסטי שלי זה היה בגלל שרציתי עוד הזדמנות לזוגיות עם רחלי. אבל האמת היא שגם רציתי את זה בשבילה. ראיתי כמה שהיה לה קשה איתו. זה היה בלחץ שהיא סיפרה לי איך מצאה טבעת אירוסין שבן זוגה הסתיר וחששה שהוא מתכוון להציע לה נישואין. הייתי יכול לראות שהיא ממש לא ששה לזה. אחד הקשיים הכי גדולים שלה בקשר לזה היה שמשפחתה התנגדה לכך בכל תוקף ורק ניסו להניא אותה מלהתחתן איתו. בנוגע לרצון שלה, נראה לי שגם לה היה מנגנון דומה לשלי הממעיט ברצונות שלה ומכפיפה אותם לרצונות קרוביה הדומיננטיים יותר. גם אחרי שקיבלה את הצעתו להתחתן – בעיקר כי הרגישה שלא הייתה לה עילה לגיטימית לסרב – משפחתה המשיכה ללחוץ עליה לחזור בה ולבטל את החתונה.
אמנם גם אני לא רציתי שהיא תתחתן, אלא שתעזוב את בן הזוג שלה ושאנחנו נתחבר, אבל כמו שעשיתי עם הדר וקווין, גם במבחן הזה הצלחתי לעמוד: דאגתי לא לחבל בקשר שלהם. ולא רק שלא חבלתי – הייתי אחד היחידים בחייה של רחלי שתמך בה. אמרתי לה שאני לא יודע לומר אם היא צריכה להתחתן איתו או לא – וזה גם לא חשוב מה דעתי – אבל מה שקובע זה מה שהיא רוצה ומה שהיא מחליטה. והמשפחה שלה חייבת לקבל את זה. הם חייבים להבין שעליהם לכבד את דעתה ואת החלטתה ושזה לא מקובל שהם ילחצו עליה לשנות את דעתה.
בסופו של דבר היא באמת התחתנה איתו. זה היה עוד מסמר בארון של אחד הקשרים הקרובים שהיו לי. החתונה שלה הייתה הפעם היחידה שאי פעם פגשתי את בעלה. זאת גם הייתה אחת הפעמים האחרונות שראיתי את רחלי, גם שהמשכנו את הקשר הקרוב שלנו בצ'טים כפי שעשינו לאורך כל הדרך.
חוץ מרחלי, אתרי היכרויות היו המקור לעוד חברות קרובה שהייתה לי באותן שנים. בחיפושי אחר התאמות, הפרופיל של מעיין בלט מאוד בעיניי כבעלת פוטנציאל מאוד גבוה להתאמה. היא למדה פסיכולוגיה, עבדה עם ילדים, מאוד מתחברת לבעלי חיים. כל אלה, בשילוב עם שאר הדברים שכתבה על עצמה, כמו גם סגנון הכתיבה עצמה נתנו לי הרבה בטחון שהיא "אינטואיטיבית," רגישה, "מתבוננת," כנראה מוחצנת: בדיוק מה שאני מחפש. אמנם התמונות שהעלתה צולמו מרחוק, אך נראה לי שגם הייתה לה גזרה מושכת. מאוד התרגשתי מהפוטנציאל שזיהיתי.
בפעם הראשונה שכתבתי לה היא לא ענתה. התאכזבתי בגלל שהרגשתי כזה בטחון שהיא מתאימה לי בול, אבל לא באמת הופתעתי. כבר הייתי למוד דחיות והתעלמויות – למעשה אלו היו התגובות הכי שכיחות, כך שזה נהיה צפוי. אבל כל פעם שחפשתי התאמות הפרופיל שלה היה חוזר ועולה, דוחק בי לנסות שוב, כל פעם בצורה חדשה. לבסוף היא ענתה והתקדמנו לצ'ט ולטלפון. היה לנו דיבור טוב, למרות שבדרך כלל יותר קשה לי בטלפון מאשר בכתב. אז הצעתי שניפגש. התרגשתי מכך שזה מתקדם לי עם מישהי שזיהיתי אצלה פוטנציאל מאוד גבוה.
"אתה נשמע לי אחלה בחור," היא אמרה. "אבל אני לא חושבת שיתאים בינינו כזוג."
"מה, באמת? איזה באסה. אני דווקא חשבתי שכן. אבל, את יודעת, אנחנו יכולים גם להיפגש כידידים."
"אני לא יודעת. אתה בטח תרצה משהו יותר."
"אולי אני ארצה, אבל אמרת שאת לא מעוניינת. אני מקבל את זה."
האמת היא שסיבה אחת להצעתי אכן הייתה שלא רציתי לסגור את הדלת על האופציה לזוגיות. אני הרגשתי בטחון מאוד גבוה בקשר להתאמה בינינו, אבל ידעתי שאני לא בן אדם שמתחברים אליו מהר. צריך להכיר אותי למשך זמן לפני שאפשר לראות בי בן זוג פוטנציאלי. כל עוד אני יכול לתחזק קשר כלשהו עם מעיין אז זה יאפשר לזה לקרות בעתיד. אבל גם אם לא, אני באמת אשמח להרחיב את מעגל החברים שלי (או יותר נכון: משולש הכולל רק אותי, את יריב ואת עדן – האירוע הזה קרה כמה חודשים לפני שפגשתי את רחלי). אתרי היכרויות יכולים להיות אופציה טובה להכיר בנות זוג למטרות רומנטיות, אך זאת יכולה להיות גם דרך להכיר חברים חדשים ולפתח חיי חברה.
"אוקיי," מעיין אמרה בזהירות ואולי אפילו קצת חשדנות. "אבל זה לא דייט."
מעיין גרה בתל מונד, אז נפגשנו ללא-דייט שלנו במסעדה בטיילת של נתניה. כבר כשנפגשנו (והיא הזכירה שוב שזה לא דייט) אז ראיתי שמקרוב היא עוד יותר מושכת מאשר בתמונות באתר. הייתה לנו כימיה ממש טובה. השיחה זרמה ממש בקלות. מאוד נהניתי ויכולתי לראות שגם היא. היה לנו אותו חוש הומור והיא הרבתה לצחוק בהנאה גלויה. אך גם שקיוויתי שהיא תשנה את דעתה בקשר למטרת ההיכרות בינינו, היה חשוב לה להבהיר שזה לא דייט: זה שהיא התעקשה לשלם על עצמה לא היה מפתיע – נשים רבות מתעקשות לעשות זאת גם כשכן מדובר בדייט – אבל היא גם נמנעה מלהיפרד בחיבוק, למרות כמה שנהנינו והתקרבנו, כדי שאני לא בטעות אחשוב שהיא מעוניינת בי כבן זוג.
המשכנו להיפגש ולדבר בטלפון לעתים קרובות. אך גם בפגישות הבאות היא תמיד הייתה מדגישה שלא מדובר בדייטים. לקח לה לפחות חמש פגישות לפני שהיא הסכימה לחבק אותי (תוך כדי ההבהרה הקבועה). לאחר מכן היא אפילו הסכימה לעשות לי טובה ולתת לי לאסוף אותה מביתה, כדי לחסוך את הצורך שניסע לאן שקבענו בשתי מכוניות. אך היא מעולם לא רצתה לתת לי לעלות לדירתה. היא טענה שהוריה, עמם היא גרה, לא יוכלו לקבל שהיא נפגשת עם גבר לא למטרות זוגיות ויתחילו לשאול שאלות מעיקות, בלי יכולת להבין.
תוך זמן לא רב, גם היא נהייתה לאחד החברים הכי קרובים שלי. נהייתי מודע לכך שכמעט כל האנשים הכי קרובים אליי בשנים האחרונות – יעל, עדן, רחלי, מעיין – הן נשים (וכל אחת מאוד שונה מהאחרות). גם בקרב אלו שלא בני גילי, אנשי אמוני היו נשים: הדודה שלי קרן והאמא המאמצת שלי אילנה. למעשה, יריב היה החבר הקרוב ממין זכר היחיד שלי. הפכתי להיות "ההוא עם הידידוֹת": אחד מסימני ההיכר של גברים שמהם צריך להתרחק ולא להיכנס איתם לזוגיות, על פי בלוג של אשה שקראתי באתר היכרויות אחד. כי למרות שנשים רוצות שבן הזוג שלהן יכיר אותן ויבין נשים, מסתבר שלהכיר נשים זה נטל ונורת אזהרה: זה מעיד על כך שאו שהגבר שומר לעצמו אופציות אחרות מהצד, או שהוא כנראה לא כזאת מציאה אם הוא מוקף בנשים שמחבבות אותו ובוטחות בו אבל כנראה שיודעות עליו משהו לגרום להן לא לרצות בו כבן זוג. בן הזוג הפוטנציאלי אמור להבין נשים, אבל כנראה שלא מתוך היכרות וקשרים קרובים איתן.
מעיין ואני נהיינו חברים קרובים למשך כשנתיים-שלוש. היינו משתפים אחד את השנייה בכל דבר. אני הייתי מספר לה על הדייטים שלי ועל חלומותיי ויחסיי המורכבים עם רחלי. והיא מצדה הייתה משתפת אותי בקשרים שלה עם בנים אחרים. אבל בעיקר פשוט היינו יוצאים לבלות. מעולם לא היה לי כזה קשר עם בחורה בו פשוט היה לי כיף.
בחלוף הזמן, ככל שהכרתי את מעיין יותר, אז הקסם הראשוני (התאהבות?) שהיה לי בה בהתחלה דעך. למעשה, גיליתי בה גם צדדים שגרמו לי לחשוב שהיא כנראה צדקה באינטואיציה הראשונה שלה: התחלתי לחשוב שלא הייתי מסתדר איתה כבת זוג.
אך דווקא כשאני התחלתי לחשוב את המחשבות האלו, התחלתי לזהות סימנים מצדה של מעיין כאילו שהיא כן חושבת על אופציה זוגית איתי. בהתחלה זה היה בהתייחסות היפותטית שלה לאיך היה יכול להיות אם היינו זוג, שלאחר מכן היא פרצה בצחוק גדול (שלא לגמרי שכנע אותי) המעיד על גודל הבדיחה על אפשרות שדבר כזה יקרה. או שהייתה מזכירה איך שאני הייתי מעוניין בה. אני לא יודע עד כמה היא האמינה לי כשאמרתי לה שירדתי מזה ושאני כבר לא חושב כך. חוץ מזה, גם זיהיתי נסיונות התקרבות.
אחד המקרים האלה היה בשובי לארץ מביקור אצל משפחתי בארה"ב. למרות שבכל הפעמים הקודמות שטסתי לחו"ל, תמיד הייתי מגיע וחוזר מנתב"ג בעצמי, הפעם מעיין הציעה לבוא לאסוף אותי מנמל התעופה ולהביא אותי הביתה. בשנתיים-שלוש מאז שהכרנו זאת הייתה הפעם הראשונה שהיא הייתה אצלי בדירה. למעשה, בכל הפעמים הקודמות שנפגשנו, זה תמיד היה במרכז: הייתי אוסף אותה מביתה בתל מונד, ומשם היינו ממשיכים למקום אחר במרכז. היא מעולם לא באה לחיפה. גם כשהצעתי זאת אז היא דחתה את זה על הסף.
כשהגענו אליי לדירה אז הכנתי לנו ארוחת ערב, אכלנו, דברנו, ואז הלכנו לחדר שלי, היכן שפרקתי את המזוודה שלי והבאתי לה את זוג הנעלים שהיא ביקשה שאקנה לה בארה"ב (על פי תיאור מאוד ספציפי שהייתי צריך לברר וללכת לכמה חנויות כדי למצוא בדיוק את מה שחיפשה). מעיין אז נשכבה על המיטה שלי בתנוחת כפית כאילו היא רוצה לנוח או ללכת לישון. הרגשתי כאילו היא מזמינה אותי להצטרף אליה.
"מה זה?" היא שאלה כשנשכבתי מאחוריה בכפית נוספת, מחבק אותה מאחור, עם פניי בשערה.
"נראית כאילו שזה מה שאת רוצה," עניתי.
"תשמע, אם אנחנו עושים את זה אז זה אומר שאנחנו נהיים זוג," היא הזהירה. "אני לא מחפשת משהו חד פעמי ובטח שאנחנו לא הולכים להיות יזיזים. ואם אנחנו הולכים על זה אז אין דרך חזרה. אם זה לא הולך, אז הכל נגמר בינינו. אני לא הולכת לחזור להיות ידידה שלך אחרי ששכבנו."
שעשע אותי לראות איך שהיא מציגה את זה כיוזמה שלי ולכן אחריות שלי, למרות שאני הרגשתי שהיא זאת שמשכה לכיוון הזה. היא רוצה להציג את זה ולחשוב על זה כרעיון שלי בגלל איך שאשה יוזמת נתפסת בעיניה – אין בעיה: נזרום עם ההתכחשות שלך.
אמנם היו לי ספקות לגבי יכולת ההתאמה שלנו כזוג, אבל אין ספק שהתפתיתי. זה היה לי מאוד חסר והיא הייתה כל כך מושכת. עם (חוסר) הניסיון וההזדמנויות שלי, לא הרגשתי שאני יכול לדחות הזדמנויות. חוץ מזה שבתחילת הדרך אני מאוד רציתי את מעיין כבת זוג והייתי בטוח בפוטנציאל שלנו. אז לא שווה לבדוק את זה בכל זאת, בזכות האינטואיציה הראשונית שלי והרצון של מעיין כיום (אף שהיא התכחשה אליו)?
אמנם האזהרה – שלא לומר איום – שלה הרתיעה אותי, אך היא נראתה לי מוגזמת. היא אולי אומרת שזוגיות שתכשל בינינו תשים סוף לכל אפשרות של קשר כלשהו בינינו, אבל לא האמנתי לזה. ידעתי שהייתה לנו חברות מאוד קרובה ואישית (הייתי חושב על זה כחברות ולא ידידות – "ידידות" הרגיש לי המעטה בקשר שהיה בינינו). לא רציתי לסכן את החברות שלנו, אבל גם חשבתי שמה שהיה בינינו היה חזק וחשוב מספיק שנוכל לשמר אותו גם אם לא ילך בינינו כזוג. האמון שלי בנו כחברים קרובים היה יותר גדול. בעמקי תודעתי, גם חשבתי שיכול מאוד להיות שהיא לא תהיה מעוניינת להמשיך איתי בקשר חברי ממילא אם היא מעוניינת בקשר זוגי ואני לא, כך שאפילו אם היא מממשת את האיום הזה אז אני לא באמת מפסיד על ידי הנסיון ולא מרוויח על ידי ההימנעות.
בסופו של דבר, שיקולי הבעד הכריעו. אולי גם העובדה שהייתי עייף מהטיסה הארוכה, בה לא ישנתי כלל כבר כיממה, עשתה אותי חלש מכדי לעמוד בפיתוי. אך בשורה התחתונה נעתרתי להזמנתה, כפי שאני פרשתי אותה. שדרגנו את הקשר שלנו בבת אחת לזוגיות.
כדברי המשורר: לא היה לנו טוב – היה רע לתפארת. מבחינתי, אני לא שיניתי את אופי ההתייחסות שלי כלפיה, רק שעכשיו התכיפות נהייתה יותר גבוהה והיו הרבה יותר ביטויים פיזיים לקשר בינינו. אבל עכשיו נראה שהצרכים והרצונות שלה השתנו לחלוטין. היא התחילה לבחון את כל מה שאני אומר ועושה כלפיה באור אחר לגמרי. בכל שיחת טלפון בינינו מצאתי את עצמי נאלץ להצדיק למה אמרתי כך ולא אחרת, אף שדברתי איתה בדיוק כפי שתמיד הייתי מדבר איתה מאז שהכרנו. לאחר השיחה היו ממשיכות ההתכתבויות בהן היא חוקרת אותי למה התכוונתי כשאמרתי משהו מסוים, ואם זה מה שהתכוונתי אז למה לא אמרתי את זה כך. כשהרגשתי שכל שיחה התנהלה כתחקיר בה אני צריך להצטדק על דברים תמימים לגמרי, אז מהר מאוד השיחות היו הופכות לריבים.
כעבור כשבועיים כאלה, התעצמה אצלי ההבנה שהנסיון הזה שלנו היה טעות ושהייתי צריך להקשיב לאינטואיציה שלי מהשבועות והחודשים האחרונים. כנראה שממש באותו הזמן היא הגיעה לאותה מסקנה. היה פעם פרק של "סיינפלד," בו חבריו של ג'רי טענו בתוקף שאין כזה דבר פרידה הדדית ושזה תמיד צד אחד שנפרד מהשני. אצלנו אמנם זאת הייתה היא שאמרה שהיא רוצה להיפרד, אבל זאת הייתה הפרידה הכי הדדית בעולם. אם היא לא הייתה נפרדת ממני אז אני התכוונתי להיפרד ממנה ממש באותה שיחה.
אני לא זוכר אם אמרתי כבר באותה שיחה שהייתי רוצה שנמשיך להיות חברים כמו שהיינו קודם, או שהבנתי שהיא לא הייתה ממש פנויה לאפשרות הזאת אז. אבל כן ניסיתי כמה פעמים בשבועות שחלפו לשכנע שנחזור להיות חברים. אבל היא לא הייתה מוכנה לשמוע על כך.
"ניסינו ולא הלך," טענתי. "אז מה כבר קרה? זה קורה. עשינו טעות. לא חייבים להרוס הכל בגלל זה."
"אני אמרתי לך שאם הולכים על זה אז אין דרך חזרה."
"היה לנו משהו מאוד טוב וזה מאוד חשוב לי. אני לא רוצה לאבד את זה."
"היית צריך לחשוב על זה לפני."
לא עזר כלום. היא הזהירה אותי ולכן תקיים. צריך לעמוד במילה. כאב לי וגם כעסתי עליה על איך שהיא הייתה מוכנה לזרוק לפח את כל מה שהיה לנו. המשכתי לנסות ליצור איתה קשר, אך היא עמדה בסירובה לחתוך את הקשר איתי. כעבור כמה שבועות של נסיונות היא בסופו של דבר ענתה,
"מה אתה רוצה?"
"אני רוצה לדבר על איך שאני רוצה שנמשיך להיות חברים כמו פעם."
"אבל אמרתי לך שזה לא יכול לקרות."
"אני רוצה שנדבר על זה."
"נו, אז תדבר."
ניסיתי להסביר, למצות את ההזדמנות הזאת שהיא לכאורה נתנה לי אחרי כל כך הרבה שבועות של כתף קרה. אבל שמעתי את חוסר הסבלנות בקולה ובשתיקתה. היא הקשיבה בלי להגיד מילה לכל אותם טיעונים שכבר העליתי. שמעתי בקולה, כשהיא עשתה את הג'סטה של לתת לי לדבר ולהגיד את שעל ליבי שזה רק למטרת הפרוטוקול שהיא נותנת לי לעשות זאת – שאני לא אוכל להגיד שהיא לא מקשיבה ולא נותנת לי הזדמנות להשמיע את דעתי – אבל שאין לה שום כוונה לזוז במילימטר מעמדתה שהיא כבר החליטה עליה באותו ערב לפני כמה שבועות, לפני שהתחלנו בנסיון הכושל שלנו. ואכן כך היה.
זה היה סופה של ידידות מופלאה.
לפרק הבא: http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/7494882
לפרק הראשון: http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7419619