בקיצור: פדופילים, בריונות רשת, מעשי שטות שנשארים ככתם לכל החיים, גניבת פסוורד – על סכנות הרשת. $$$ [2827]
- 166 איש כבר קראו את המאמר הזה -
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
לא על כיפה אדומה באתי לדבר אתכם היום, ולא על עולם האגדות. אלא על ילדים החיים פה בישראל של היום ועל עולם האינטרנט, שצופן בחובו סכנות לילדים, שרוחש גם הוא זאבים חורשי רע – ממש כמו באגדה ההיא.
האינטרנט הוא כיף. יש בו אתרים מקסימים (ובמיוחד לילדים). יש בו דואר אלקטרוני, יש בו חדר צ'אט, והעיקר יש בו פייסבוק, שזה הכי מגניב. אמנם פייסבוק מוכן לקבל רק אנשים בוגרים מגיל 13 (בוגרים?), אבל הוא מסתפק בכך שמבקש החשבון בפייסבוק נותן את תאריך לידתו. הלואי והיו לי שקלים ישנים (אלפית השקל החדש) כמספר הילדים מתחת לגיל 13 , שציינו תאריך הולדת עתיק והתקבלו. זה שהם מדברים על כתה ד' – זה אינו מעורר התראות במערכת של פייסבוק.
בפייסבוק יש "חברים", וכל המרבה הרי זה משובח. רוב הילדים שמחים בכל מי שמבקש "חברות" והם מאשרים אותו, בלי לשאול מיהו ומהו. אבל כמה מאותם "חברים", שמספרים שהם ילדים, ומציגים תמונה של ילד, או של ילדה, אינם אלא גבר אשמאי, שכבר שכח איך נראה בית הספר שלו. זהו גבר המחפש חוויות מיניות עם נערות צעירות, או פדופיל שרוצה לעשות דברים רעים לילדים קטנים. עוד על כך בהמשך.
סכנות ברשת
מאין אני יודע? ישנו איש אחד בישראל ושמו גלעד האן. הוא עבד במשטרה בתחום של פשעי מחשב ואחר פרש, והקים חברה שעוסקת בטיפול בילדים, שסובלים מנגעי התקשורת החברתית באינטרנט. יש לו אתר באינטרנט שכתובתו
באתר זה ניתן לקרוא וללמוד על פעילותו, מעבר למה שאני אספר כאן, ממה ששמעתי בערב שבו הוא הרצה בפני קהל של הורים בבאר שבע.
העקרון הראשון שניתן ללמוד מתיאוריו המפחידים של גלעד האן הוא, שרצוי מאוד להורים להיות עם הילדים בכל עת שהם נמצאים באינטרנט, ולא לתת להם לשוטט שם לבד. לדעתי, את הנוכחות ההורית הזאת יש להתחיל מן הרגע הראשון שהילד מתחיל את צעדיו במחשב, ולהתמיד בה כל הזמן. כאשר הילד מגיע לגיל ההתבגרות, שאז המצב מסוכן יותר, יהיה הילד רגיל לכך שיש הורה לידו, ולא יסתובב בשדה המוקשים לבדו. המצב מסוכן יותר, לא משום שיש יותר סכנות, אלא משום שהמתבגרים תאבי תקשורת יותר, והם מוכנים לקחת סיכונים, שילדים קטנים לא יעזו לקחת. הורים, אל תשתמשו באינטרנט כבייבי סיטר. אין צורך לשבת ליד הילד ששים דקות בשעה. די בכך שאתם עוברים מפעם לפעם, מציצים במסך ומשוחחים עם הילד המתוק שלכם על מה שהוא רואה שם, שואלים אותו מה הוא עשה ומה הוא גילה שם, ברוח טובה ובאמפתיה, ולא בחשדנות. עליכם לדעת אילו תכנים הילד שלכם צורך, כמו שעליכם לדעת אילו מזונות הוא מכניס לפה. לידיעתכם – באינטרנט ישנם רעלים, הרבה יותר מאשר בסופרמרקט שבו אתם קונים מיני מזונות.
חדרי צ'אט
המקום המסוכן ביותר הוא חדרי הצ'אט. שם ילדים פותחים בשיחה עם אנשים בלתי מוכרים ובלתי מזוהים. גם באתרים לילדים, כמו "מיקמק", שלא לדבר על חדרי צ'אט רגילים, ישנם ילדים חביבים, בנים ובנות, עם תמונות תמימות – שכאמור אינם אלא פדופילים וסוטים. יש מהם שמבקשים מהילדה (או מהילד) להתפשט מול מצלמת האינטרנט, להראות להם את מה שהם רוצים, ואף לעשות מעשים מגונים. ישנם כאלה, כאמור, שמשוחחים עם הילד שעות ארוכות, שרוכשים את אמונו, קובעים עימו פגישה, ובפגישה הם מתנפלים עליו ומבצעים את זממם. ישנם ילדים שיחזרו הביתה מזועזעים ויספרו להוריהם. אבל ישנם ילדים, והם לא מעטים, שיתביישו לספר להוריהם, ירגישו רגשי אשמה על שהתנהגו באופן כל כך מטופש, וינצרו את הסוד הכואב בליבם. כל המעשים הללו לא היו מתרחשים, אם היה הורה בשטח, שהיה מונע את הארוע הקשה.
רשתות חברתיות
פייסבוק ורשתות חברתיות דומות – גם הן מקום שיש בו סכנה. כאמור, הילד רוצה שיהיו לו "חברים" רבים, והוא מאשר "חברות" לזרים, שאינם אלא זאבים, כפי שתיארתי בסעיפים הקודמים. בפייסבוק ובאינסטגרם הילדים מפרסמים תמונות. אם לא נזהרים (ר' באתר של גלעד האן) התמונות מכילות מידע על המקום בו צולמה התמונה ומידע זה משמש את הזאבים לאתר את הקורבנות שלהם וליצור אתם קשר, קשר בלתי רצוי.
בפייסבוק ובוואטסאפ ישנן תופעות של בריונות קשה ופגיעות ביחידים. יש קבוצות של שנאה. ילד אחד מחליט להיטפל לילד אחר, ואז ילדים רבים מצטרפים אליו, בלי שאותו ילד שנוא עשה משהו כדי לעורר את גל השנאה, פרט לזה שהוא שונה במקצת, נמוך יותר, חלש יותר, איטי יותר, עולה חדש או סתם אחד שהגיע ממקום אחר. יש יחידים שמעלים לרשת חומר פוגעני על מישהו או מישהי. לפעמים זה נעשה בצחוק ולפעמים בזדון. מישהו צילם מישהו אחר בתמונה מביכה או סרטון וידאו מביך. הוא מעלה את התמונה לרשת, או מפיץ אותה בווטסאפ - וגורם למצולם בושה גדולה. לפעמים זה בתום לב. הוא שלח את התמונה רק לחברו הקרוב, אך הלה שלח לחבריו, אחד החברים העלה ליוטיוב, ומיד כל העולם ראה. לעתים נער מצלם את הברתו בשעת מעשה, בהסכמתה, להנאתם. לאחר זמן מה היא עוזבת אותו, הוא מחליט להתנקם בה ומפיץ את הסרטון לכל החברה. נער או נערה שזה קורה להם סובלים קשות. הם מתביישים לצאת מהבית ונכנסים לדיכאון. היה מקרה ששתי נערות ניסו להתאבד והיה כידוע מקרה של ילד שהתאבד בגלל גל השנאה, והוריו לא ידעו דבא על מצוקתו של בנם.
מצלמת האינטרנט שנמצאת במחשב יכולה להיות מקור לתקלות. לעתים הילד מפעיל את המצלמה ושוכח לכבות אותה. ישנה גם דרך, שבה מישהו מרוחק יכול להפעיל את המצלמה שלך בלא ידיעתך ולצלם כל מה שאתה עושה, עם בגדים ובלעדיהם. צילומי ילדים הם ענין לפדופילים רבים – ויש מהם 70 אלף בישראל, 70 אלף איש שיש להם עניין בצילומי ילדים בהקשר מיני!
גניבת זהות
עניין אחר הוא פריצה לחשבון, או גניבת זהות. ישנם ילדים שאינם מקפידים על שמירת הפסוורד שלהם והם מגלים אותו לחבריהם. זה מאפשר לאחד החברים להיכנס לחשבונם ולפרסם משהו מגונה בשמו, סתם כבדיחה, אבל אחר כך מסתבר שזה לא כל כך מצחיק. ילד אחד לקח את הסמרטפון של חברו, בשעה שהלה לא השגיח, וכתב "אני הומו ואני מת לזיין". סתם בדיחה. עברו חמש שעות עד שהחבר גילה איך ביזה אותו חברו, והתוצאה היתה קשה. נער אחר, שחברתו עזבה אותו, פרץ לחשבון הפייסבוק שלה וכתב: "אני זונה ומוכנה לעשות כל מה שאתם רוצים" וצירף את מספר הטלפון שלה. כשהנערה החלה לקבל טלפונים היא לא ידעה מאין זה בא לה. כאשר גילתה את הסיבה, היא לא ידעה היכן לקבור את עצמה. לפרופיל הפייסבוק של נערה ששמה ענבל חמו פרצו מחבלים. הם שלחו הודעה לכל חבריה כי היא במצוקה והיא מבקשת מכולם לבוא לשער הגינה כדי לעזור לה. שם חיכו להם המחבלים. אני מניח, שמישהו גילה את המלכודת והאסון נמנע, אבל זה יכול לקרות שוב. הונאה נפוצה, שקרתה גם לשרה לשעבר יולי תמיר, היא שפורצים לחשבון הדוא"ל של אדם ושולחים הודעה לכל חבריו המופיעים בספר הכתובות שלו: "אני בלונדון (או מקום אחר). גנבו לי את התיק עם הדרכון, הכסף וכרטיס האשראי. אנא שלח לי כסף לסניף הדואר בלונדון, למספר זה וזה." אגב, לגלעד האן יש דרכים לסלק פרסום פוגעני מן הרשת.
כתם לכל החיים
הנערים והנערות, בגילים שלפני השרות הצבאי, אינם מודעים לסכנות שבפרסום כל מה שהם עושים – ברשת. הם שותים אלכוהול בכמויות גדולות, מעשנים סמים, מצטלמים במהלך הבילויים הללו, גם צילומים חושפניים, ומעלים את התמונות לפייסבוק ולאינסטגרם. הם אינם יודעים, שיש מי שמנטר את כל הפרסומים הללו ורושם אותם. כשהם מגיעים לצבא ורוצים להתקבל ליחידה מובחרת, כמו 8200 או סיירת מטכ"ל, הם מגלים שהדרך חסומה בפניהם, בגלל השטויות שעשו – ושפרסמו ברשת. הם רוצים לקבל ויזה לצורך טיול בארה"ב – וממשלת ארה"ב מתייחסת אליהם כמו אל עבריינים. גם לאחר השרות הצבאי, הם רוצים להתקבל לעבודה במוסד רציני – ואז מציגים בפניהם את התמונות המרשיעות.
במיוחד אמורים הדברים לגבי אותם נערים, שעושים את המעשים הפוגעניים שנזכרו קודם. חודרים לפייסבוק של חבר, מפרסמים סרטים פוגעניים. המעשים הללו הם עבירות. כשהם נתפסים – נפתח להם תיק במשטרה. התיק הזה ילווה אותם בכל חייהם ויטיל את צילו על כל מהלך חייהם.
אז הורים, הזהירו את ילדיכם ושימרו עליהם!
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 514,216 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: מחשבים וטכנולוגיה, מחשבים, רשתות חברתיות, פייסבוק, וואטסאפ, אינסטגרם, יוטיוב, פשעי מחשב, רמאות, בריונות רשת, משטרה, הורים וילדים, מתבגרים, יולי תמיר, לפעמים זה כל כך נכון, מחשבות והגיגים, אינטרנט