החשמונאים הצילו את היהדות (פרשת "וישב")

       פרשת "וישב" עוסקת בסיפור יוסף ואחיו, סיפור קשה. אמנם בסופו של דבר "מה` היתה זאת", אבל עד הסוף הטוב, זה סיפור נורא על עשרה אחים שרוצים להיפטר, ואפילו להרוג, את אחיהם, משום שאבא שלהם אוהב אותו יותר. ילדים רבים חושבים שאמא ואבא אוהבים יותר אח אחר. בעיה אוניברסלית. אבל אף אחד אינו חושב ברצינות לחסל את האח האחר, המועדף. בכלל יחסי אחים בספר "בראשית" אינם דוגמא ליחסי משפחה בריאים. קין והבל, אברהם ולוט, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו – יחסים בעייתיים ביותר.

       נעבור מזה לשני אחים בדור אחר: חוניו ויהושע. שמעתם עליהם? חוניו היה כוהן גדול. הוא היה הכוהן הגדול האחרון משושלת אהרון הישירה. הוא האחרון שהיה נצר ישיר, לצדוק ולפנחס, כפי שנתקבל ביהדות מדורי דורות. שנאמר לפנחס: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם.  וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם".

       בימי חוניו היהדות היא כת די קטנה: אנשים שמאמינים באל אחד. קצתם יושבים בארץ ישראל, בעיקר בסביבות ירושלים, קצתם בבבל וקצתם במצרים, כאמור קבוצה קטנה למדי. בימי הפרסים יש להם אוטונומיה דתית וגם הכיבוש של אלכסנדר מוקדון ושל בית תלמי מיורשיו של אלכסנדר מוקדון, לא שינה את המצב. כיבוש ארץ ישראל בידי מלכי בית סלווקוס הביא לשינוי. ההלניזם, התרבות המנצחת, התרבות השלטת, "התרבות" בהא הידיעה, מגיעה גם לא"י ומתחילה לחדור גם אל בין היהודים, בעיקר בערים הגדולות המבוצרות, ופחות בערי הפרזות ובכפרים. התרבות פירושה תיאטרון, שבו מציגים מחזות מסיפורי המיתולוגיה היוונית, ההיפודרום שבו יש מירוצי סוסים, הגימנסיון, שבו מתעמלים ונאבקים גברים צעירים עירומים ולנשים אסור להיכנס (גימנוס זה גוף ביוונית), האיצטדיון שבו נערכים מופעי ראווה ותחרויות, וכמובן פולחן זאוס ויתר אלי האולימפוס.

       זמן מה חיים אלה בצד אלה האנשים המודרניים, הקרואים בפינו מתיוונים, והנאמנים למסורת, החסידים. חיים טובים אלה בשלום מסתיימים כאשר המתיוונים מחליטים שהגיע השעה להפוך את ירושלים לעיר ואם ביוון, כלומר לפוליס, דבר שיש בו זכויות וטובות הנאה. כוונה זאת מסתדרת היטב עם כוונתו של אנטיוכוס הרביעי אפיפנס להשליט את היוונות על כל הדתות המקומיות בכל ארצות האימפריה הסלווקית. הנהגת הישוב נתונה אז בידי הכוהן הגדול, הוא חוניו. אחיו, הוא יהושע, משנה את שמו ליאזון, ע"ש הגיבור היווני המיתולוגי, בעלה הבוגדני של מדיאה, ונוסע לאנטיוכיה. הוא מבקש מאנטיוכוס למנות אותו לכוהן גדול, ולחיזוק טענתו הוא משלם סכום כסף נכבד, 590 כיכר, לאוצר המלך, מה שהיה קרוי באותם ימים טמיון. כן, כספו של יאזון ירד לטמיון, והוא זכה בכהונה הגדולה.

       כהונתו של יאזון לא נמשכה שנים רבות. אם אפשר לקנות כהונה גדולה בכסף, יבוא מנלאוס, מתיוון יותר קיצוני וישלם יותר כסף למען הכהונה, למען הכבוד, בשביל השלטון. אולם הבעיה איננה בשאלה מי מכהן בתפקיד מנהיג העדה. הבעיה היא כיצד נוהגת העדה כולה. יאזון, ועוד יותר מנלאוס אחריו, מחליטים להנהיג בכוח את מה שנראה בעיניהם כתרבות, על כל בני ישראל, ולבטל את כל מצוות התורה. פקידים נשלחים לכל עיר ולכל כפר, לבנות בכל מקום מזבח אלילי ולאלץ את כל התושבים להקריב קורבנות לזאוס ולאכול חזיר, כסימן של זניחת היהדות וקבלת היוונות, כתרבות וגם כדת – בתקופה שבה אין הבחנה בין השתיים.

       רוב היהודים מקבלים עליהם את עול היוונות מאונס. מה יכול אדם פשוט לעשות כאשר באים אליו שליחי הרשות, ומכריחים אותו לעשות דברים כאלה. פה ושם יש יהודים שמנסים לסרב. גורלם של אלה רע ומר. פקידי הרשות מזמינים חיילים והורגים בהם בלי רחם, כדין מורדים במלכות. יש תיאוריה שאומרת, שאנטיוכוס לא היה כזה רשע כמו שספרי המכבים מתארים. הוא לא התכוון להרוג את כל תושבי יהודה המסרבים לאכול חזיר. הוא רק קיבל את התשלום מיאזון ונתן לו את הסמכות, וכל היתר זה מלחמת אחים, כמו יוסף ואחיו.

       השלב הבא הוא שה"חסידים", הנאמנים למסורת, בורחים למערות שמחוץ לערים ולכפרים. החיילים הסלווקים החרוצים מגלים עד מהרה כי אם הם באים בשבת, החסידים אינם נלחמים ואינם מגינים על עצמם. החסידים נותנים את נפשם על קידוש השם ומאמינים כי "אחינו הסובלים עינויים לזמן מועט, נחלו חיי נצח בברית אלוהים". אלה הם הפונדמנטליסטים, "החרדים" של אותם ימים. מאז צדקיהו, במשך ארבע מאות, לא היו מלחמות בישראל והיהודים שכחו כבר כיצד מנהלים מלחמות, גם בשבתות.

       המצב מבחינת תורת ישראל נראה רע מאד. אין הרבה יהודים בעולם. אלה שישנם עוברים תהליך מואץ של התבוללות בכפיה בתרבות ההלניסטית השלטת. המעטים, המסרבים להתבולל ולהתיוון, מתים על קידוש השם מדי שבת. תוך מספר שנים ברור שיבוא הקץ על האמונה באל אחד, ששמו אדוני, שהוציא את בני ישראל ממצרים, וכל זה יהפוך לקטע שכוח בהסטוריה האנושית. איש לא ידע על יהודה יותר ממה שאנו יודעים היום על תרבות הפיניקים, עם בעל תרבות גבוהה ביותר.

       ואז קם מתיתיהו. כשבא הפקיד מהרשות ומנסה לפתותו במתנות וכיבודים, הורג מתיתיהו גם את המתיוון שהתנדב להקריב קרבן לאליל וגם את פקיד הרשות. הוא בורח עם בניו וחבריו להרים ואז הוא אומר את הפסוק המהפכני: "אם יבוא איש עלינו למלחמה ביום השבת, נילחם בו ולא נמות כולנו כאשר מתו אחינו במחבואים". לא "חלל שבת אחת כדי שתקיים שבתות הרבה", כפי שאמרו הפרושים לאחר מכן, אלא פשוט חשיבה רציונלית: אם לא נילחם בשבת, נמות.

       אבל להגיד זה לא מספיק. מתיתיהו ובנו יהודה המכבי מארגנים את האיכרים לצבא, יוצאים נגד החיילים המאומנים של הצבא הסלווקי, אלה יורשי הפלנגות המהוללות של אלכסנדר מוקדון, שכבשו את כל העולם [הידוע ליוונים] כולו. האיכרים "הנבערים" הללו מכים את הצבא הסלווקי שוב ושוב ומשחררים את יהודה. יהודה המכבי עצמו נהרג בקרב אלעשה ואז יונתן אחיו נוטל את מקומו. יונתן נרצח ושמעון אחיו נבחר במקומו. שמעון נרצח ובנו יוחנן הורקנוס יורש את מקומו. יונתן ושמעון היו כוהנים גדולים בלבד, עם מינוי סלווקי מפוקפק. יוחנן הורקנוס הוא כבר מלך עצמאי.

       נצחונותיהם של יהודה המכבי ואחיו הם לא סתם הישגים בשדות הקרב. התוצאה שלהם היא מרחיקת לכת. מקבוצה קטנה ושולית הופכת היהדות לדת של אנשים רבים, בכל רחבי אגן הים התיכון. ההלניזם הכריע והכניע את כל דתות המזרח הקדום וכולן התמזגו בדת השלטת. כולן איבדו את עצמיותן. הדת היחידה שמצליחה להחזיק מעמד כנגד הדת השלטת זאת היהדות. יש טענה כי כל בני עמי המזרח שסירבו לקבל את התרבות ההלניסטית הזרה, כולם הפכו יהודים, שכן אופציה שלישית לא היתה להם. הסבר אחר בא מתחומי התקשורת: הנצחונות של יהודה המכבי ואחיו היוו פרסומת טובה ליהדות. אם היהודים מנצחים, סימן שאלוהי היהודים חזק יותר מזאוס היווני.

       כדאי לקרוא מחדש את ספר מכבים א` ולראות כי בניגוד לספר מכבים ב`, אין בו ניסים, אין יד ה`, אלא רק ראייה מפוקחת של המציאות. חשוב להבין כי היהדות שלנו היא היהדות של החשמונאים, אלה שסירבו להתבולל בתרבות השלטת אך גם לא היו חרדים. הם לא קיימו את המסורת המקודשת באופן עיוור, אלא פעלו באופן מאוזן: גם יהודי, גם רציונלי.

יוסף רגב

   אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.

   אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.

   האם הדברים הללו שכתבתי הם נכונים? האם הם משמעותיים? אם כן, הפנו את חבריכם לקרוא אל הבלוג הזה, שכתובתו:

http://blog.tapuz.co.il/regevj

   דף הבית שלי הוא

http://www.bgu.ac.il/me/regev/

ושם תוכלו למצוא את כתובת הדוא"ל שלי. אפשר גם לשלוח לי תגובה לדוא"ל האישי שלי ואני אעביר אותה לכאן (בלי לציין את השם המלא), אלא אם תבקשו ממני שלא לעשות זאת.

   כדי לראות קטעים אחרים בבלוג הזה, רדו למטה, אל המלבן המסומן "תגיות", עשו קליק על "הצג הכל" בתחתית המלבן הזה, בחרו נושא ועשו עליו קליק, כדי לקבל את רשימת הקטעים שכתבתי, שיש בהם איזכור של התגית, של מילת המפתח הזאת.

המונה היומי: עד היום היו 22,145 לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006

תגיות: דת , הסטוריה, חשמונאים, חנוכה, יהדות, תנ`ך, דבר תורה, אורתודוקסים, חרדים, יוון הקדומה, זורואסטרים, שומרונים,