בקיצור: על יחסים בין אחים, ועל הצגה מצחיקה $$$ [5010]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
אחים, רבים ואוהבים
חברה שלנו (ע"ה), שהיו לה ולבעלה שני בנים, באה לרופא הילדים להתייעץ איתו על התופעה שהדאיגה אותה ואת בעלה: "הילדים רבים כל הזמן". שאל הרופא: "את ובעלך הייתם בנים יחדים?". וכשנענה בחיוב, הסביר לה: "אחים תמיד רבים. זה נורמאלי".
ואכן, ילדים תמיד רבים זה עם זה, גם עם חבריהם בגן, וגם עם האחים בבית. לא כל הזמן, אבל לעיתים מזומנות, פורצות מריבות, בין ילדים קטנים, וגם בין גדולים. בתצפיות על שלושת ילדיי, ועל שלושת גיסיי, גיליתי את ההתפתחות הזאת: כל ילד בא לעולם עם התחושה שכל העולם הוא שלו. הוא רוצה שאמא ואבא יהיו רק שלו, שכל צעצוע שבהישג יד יהיה שלו. אבל די מהר הילד לומד שיש בעולם אנשים אחרים, ילדים אחרים, אחים, שגם הם רוצים את מה שהוא רוצה, את אותם הצעצועים, את אותם אמא ואבא. זהו תהליך התבגרות מכאיב שכל זאטוט עובר. השלב הבא הוא המאבק על אותם הדברים ששניים רוצים. שנים רבות עוברות על הילדים במאבקים כאלה, עד שמגיע הרגע, שבו הם מבינים שאת המאבק יש להפנות אל העולם שבחוץ, ואילו האחים הם בני הברית שלהם, אלה שיעזרו להם, כנגד האנשים הרעים שבחוץ. כתבתי "אחים", והכוונה כמובן לאחים ואחיות. אין הבדל גדול בין בנים ובנות. ההבדל היחיד הוא רק בכך, שבגילים הללו, הילדות מפותחות יותר.
מעורבות ההורים
היבט אחר של הסיפור הזה הוא המעורבות של ההורים. "ילדים, לא לריב", זאת הסיסמה שכל אמא מנסה לשדר לילדיה, אבל זה לא עובד. יש הורים שמנסים להיכנס לעובי הקורה, ולרוב – זה לא טוב. במשפחות רבות, רבות מדי, ניתן למצוא את הדגם של הילד הטוב והילד הרע, הילד שעושה תמיד בדיוק מה שהוריו אומרים לו, מול הילד שתמיד מרגיז. וההורים אינם תופסים שזהו מישחק, שהילדים משחקים יחד, כדי למשוך את תשומת הלב של ההורים. הרצוי שהוא להמעיט בהתערבות במריבות של הילדים, ולהתערב רק כשילד אחד פוגע ממש באחיו, או שילד אחד מדכא את אחיו באופן קונסיסטנטי.
אנחנו, האישה שאיתי ואני, תכננו את הנושא כך: השתדלנו ליצור הפרש של חמש שנים ביניהם, כדי שלא יריבו על אותם הצעצועים. אינני בטוח שצדקנו. ילדים צריכים ללמוד לריב, לעמוד מול מישהו אחר שלא מוותר להם. ילדים שגדלו כבן יחיד, חסכו אומנם את המריבות עם אחים, אבל הם היו צריכים ללמוד להתמודד עם אחרים, בתנאים קשים יותר.
אהבה וקינאה
אבל גם אחרי שהבינו הנערים שהאחים שלהם אינם היריבים שלהם, עדיין היחסים ביניהם הם תערובת של אהבה ושל קינאה. קשה להם לשכוח את מי אמא אהבה יותר, ואת מי אבא העדיף. כאשר ההורים תומכים ב"ילדים", עוזרים להם לרכוש דירה, או לגדל את הנכדים, נוצרים חיכוכים בנושא למי ההורים נתנו יותר, ואת מי קיפחו, מי זה שהירבה לקחת מן ההורים, ומי העדיף להתאמץ ולהגיע בכוח עצמו.
וכשזה מגיע לצוואה, שם הדברים יכולים לצאת מכל פרופורציה. מייד מתפרצות כל המריבות הישנות, וראיתי משפחות מלוכדות, שהמריבה על הירושה – פירקה אותן לחלוטין. אחים שלא מדברים זה עם זה, ומורים לילדיהם שלא לקיים קשר עם בני דודיהם.
ויש טעות אחת איומה, שאנשים יכולים לעשות בתום לב: לכתוב צוואה בנוכחות אחד המוטבים. זה פוסל את הצוואה לחלוטין, וכל הכוונות הטובות של ההורה, לעזור למי שזקוק יותר – מתפוגגות לחלוטין.
מחזה כתוב היטב
ההצגה "לא לריב" היא "מחזה כתוב היטב" (Well-made play). המונח הזה איננו שבח, אלא גנאי. הכוונה היא למחזה שמחברו בנה אותו, כמו לגו, מדמויות ומצבים, שהוא אירגן יחד, באופן שרירותי, כדי להשיג את הקונפליקטים וההתרחשויות, שהמחבר החליט עליהם, ולא באופן טבעי. כדי להבהיר את המושג הזה אביא לכם קטע שהביא חיים באר בסיפרו האחרון "מסע דילוגים": יום אחד הוא הלך בירושלים לחנות ספרים, עם רשימת ספרים, שלא קל להשיג אותם. כשהגיע לספר מסוים ברשימה אמר לו מוכר הספרים: היה לי עותק אחד מהספר הזה, ובדיוק עכשיו בא היהודי הזה שאתה רואה פה – וקנה אותו. שמע את זה האיש ההוא, ניגש לחיים באר ואמר: אתה באת לכאן עם הכוונה לרכוש את הספר הזה. אני באתי לכאן ובמיקרה ראיתי את הספר הזה, רציתי אותו והחלטתי באותו רגע לרכוש אותו. אתה רצית אותו לפני, אז קח, תקנה אותו אתה. זה סיפור שקרה באמת, אבל המאפיינים שלו הם מאפיינים של "מחזה כתוב היטב".
גור קורן, דביר בנדק, עירית קפלן, ירדן ניקפהמה, כנרת לימוני
ההצגה "לא לריב"
המחזאי גור קורן שם על הבמה שלושה אחים מבית ברקאי: סלע המטורלל (דביר בנדק), איילת המסכנה (עירית קפלן) וגור המצליח (גור קורן עצמו). אביהם מת והם מגלים כי את דירתו, הרכוש העיקרי שהיה לו, הוא הוריש לזונה יפית אטיאס (ירדן ניקפהמה), אחת שאיננה טיפשה. מכאן מתפתחת עלילה עם תפניות מפתיעות – ועם המון צחוקים. זאת יכלה להיות דרמה משפחתית, אבל גור קורן רצה, ויצר, דווקא קומדיה משפחתית. וכדי להגדיל את הצחוקיה הוא שם על הבמה גם את יריב ביטון (נדב אסולין), עו"ד, או קריקטורה של עו"ד, בעל רגישות מזרחית גבוהה, ואת רווית/רונית, הפקידות של העו"ד (כנרת לימוני הנהדרת, שגונבת את ההצגה, בתפקיד הקטן שיש לה). והעלילה מתפתחת ומסתבכת, ושום דבר שמתרחש על הבמה איננו מחויב המציאות, מבחינת הדמויות שבמשחק, אבל כל דבר מביא לעוד ועוד צחוקים. וכל השחקנים עושים עבודתם נאמנה, ומשכנעים את הצופים שהם דמויות אמיתיות, שמתנהגות באופן טבעי. הבמאי גלעד קמחי דאג לקצב מהיר של האירועים על הבמה. וסייע לו בכך התפאורן ערן עצמון, שבנה תפאורה משוכללת ומושקעת, שחשובה ליצירת האמינות של סיפור העלילה.
לסיכום, צחוק, צחוק, הצגה שווה.
המלצה
חנוכה. אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את מה שכתבתי על
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 1,166,624 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: תיאטרון, תיאטרון הקאמרי, אחים ואחיות, הורים וילדים, ילדים, צוואה, חיים באר, עורכי דין, עדות המזרח, כנרת לימוני, פסיכולוגיה, סיפורים, סיפורים שקרו באמת, מחשבות והגיגים, הומור,