לפני בערך חודשיים טסתי לניו זילנד. את הטיסה הזמנתי מטורקיש איירליינס, והורכבה משלוש טיסות: ישראל - איסטנבול, איסטנבול - בנגקוק, ואז בנגקוק - אוקלד (העיר הניו זילנדית, לא האמריקנית).
איכשהו בתקופה שלפני הנסיעה - קרו לי לא מעט תקלות. בגלל האורך של החופשה הזמנתי אותה כמה חודשים טובים מראש והיא אושרה - אבל בין ההזמנה לבין הטיול עצמו החברה שבה אני עובדת שינתה את מדיניות החופש של העובדים שלה בצורה שסיכנה את הטיול שלי, ובמשך כמה שבועות לא היה לי ולמנהלים הישירים שלי מושג האם עדיין אוכל לצאת לטיול. אז שלושה שבועות לפני הטיול היתה לי פציעה מאוד מכאיבה בכתף - ושבוע אחר כך אמא שלי שברה את הכתף והפכה להיות נכה לכמה שבועות שחפפו לנסיעה שלי. במקביל, מי שניהלה את הפנסיון שאליו שלחתי במשך השנים את החתולים שלי בכל פעם שיצאתי לחופש הלכה לעולמה, והייתי צריכה למצוא פנסיון חדש (והיו פיספוסים). וכדי להפוך את הנסיעה למאתגרת יותר - בערך שלושה וחצי שבועות לפני הנסיעה התבשרתי על ידי החברה שדרכה טיילתי שניו זילנד התחילה לדרוש שבועות ספורים לפני הנסיעה שלי שנוסעים ממדינות שלא נדרשות לבקש ויזה כדי לבקר בניו זילנד - למלא מעין טופס אלקטרוני עם פרטים אישיים שבעצם די מקביל לתהליך קבלת ויזה (רק שהוא אלקטרוני ונעשה דרך אפליקציה ולא צריך לבקר בשגרירות או בקונסוליה הניו זילנדית).
מרוב תקלות, הרגשתי כאילו יש משהו שמנסה לגרום לי לא להגיע לנון זילנד - ואז הגיעה הטיסה שבעצם היתה גרועה מכל הדברים האלו יחד.
הגעתי לשדה התעופה בזמן, ואז בצ'ק אין פתאום דרשו ממני להראות אישור על זה שהגשתי בקשה לויזה האלקטרונית לניו זילנד. בדיעבד אני מבינה שהייתי צריכה כנראה להדפיס את האישור שקיבלתי אחרי שמילאתי את הטופס האלקטרוני, אבל למזלי הפקידה של חברת התעופה הפנתה אותי לפקיד בכיר יותר, שהיה מספיק גמיש כדי לקבל את האישור שהיה לי באימייל (אחרי שהוא וידא שזו באמת אני) - והסביר לי שהם בודקים את זה עוד בישראל כי טכנית לקוחות יכולים לתבוע אותם על זה משום מה. הבדיקה חזרה על עצמה גם בטיסה מאיסטנבול לבנגקוק, ושם הפקידים בעליה למטוס קיבלו את האימייל יותר בקלות מאשר הפקידה בצ'ק אין בתל אביב - אבל משום מה בטיסה מבנגקוק לניו זילנד (שהיתה הכי קריטית בקטע הזה של חוסר האפשרות להכנס למדינה - לא ביקשו ממני את האישור. ההבדל היחידי פה היה שהטיסה השלישית היתה של תאי איירליינס ולא של טורקיש, ואולי הנהלים היו שונים.
מכיוון שבניו זילנד הצטרפתי לטיול מקומי (ולא כזה שיצא מישראל), לקחתי יומיים וחצי באוקלנד כדי לנוח וגם כדי שאם יקרה משהו בטיסה - יהיה לי זמן להתמודד איתו, כשהאופציה הגרועה ביותר שיכולתי לחשוב עליה זה שהמזוודה שלי תלך לאיבוד. מכיוון שידעתי שיש עיכובים בטיסות, כשתכננתי את הטיסה בהלוך דאגתי שיהיו לי מרווחים די ארוכים בין הטיסות: באיסטנבול הייתי אמורה להמתין ארבע וחצי שעות, ובבנגדקוק שלוש שעות וארבעים דקות. בצ'ק אין בישראל כולן היו אמורות לצאת בזמן, והפקיד הדפיס לי כרטיסי עליה למטוס לשלושתן שכלל את הזמן שבו אני אמורה להגיע לשער - אבל לשתי הטיסות המאוחרות יותר לא היה עדיין את המידע לגבי השערים, מה שהייתי אמורה לבדוק בשדות התעופה עצמם כשאגיע אליהם.
הטיסה מישראל יצאה בזמן ונחתה בזמן, ואחרי שעברנו את נקודת הבטחון הלכתי לבדוק מאיזה שער עומדת לצאת הטיסה שלי לבנגקוק - רק כדי לגלות שהטיסה מתעכבת בארבע שעות, מה שכמובן אומר שלא הייתי מספיקה לטיסה הבאה שלי מבנגקוק לניו זילנד. אז באופן טבעי, החלטתי לפנות למחלקת הלקוחות של טורקיש בשדה התעופה - מה שהתברר כטעות איומה (או כמו שאומרת ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה": Big mistake. Big. Huge ). אני פשוט רציתי לברר מה הלאה, כדי לדעת איך להתנהל ושעדיין תהיה לי טיסה מבנגקוק לניו זילנד - ולדעת בערך מתי אגיע כדי לעדכן את המלון שהזמנתי כדי שהם ישמרו לי את ההזמנה. הפקידה החביבה אבל כנראה חסרת הניסיון משום מה הבינה שאני ממש ממש ממש לחוצה להגיע לניו זילנד - והצליחה למצוא לי טיסה חלופית שתעבור דרך הונג קונג במקום בנגקוק, ושתגיע רק שעה אחרי הטיסה המקורית שלי. לי זה נשמע נפלא וכמובן שהסכמתי לזה - רק שכשהיא ניסתה לסדר את זה, נראה היה שהיא הסתבכה והיא ביקשה עזרה מכמה עובדים אחרים. אחרי המון הקלדות ודיבורים בטורקית, התבקשתי לחזור תוך שעה לדלפק - כי כדי לאשרר את הטיסה החדשה היה צריך לבטל את הטיסה שלי מבנגקוק לניו זילנד, וזה היה אתגר כי היא היתה באחריות תאי איירליינס ולא באחריות טורקיש. אז הלכתי לאכול משהו, חזרתי תוך שעה - רק כדי שמנהל שירות הלקוחות יגער בי על זה שאני מנדנדת להם. למזלי הפקידה זיהתה אותי, אמרה שעדיין אין חדשות - ואז העבירה אותי לאחריותו של פקיד אחר כי בדיוק התחלפה המשמרת.
בסופו של דבר, התבקשתי שוב להמתין לזמן לא מוגדר - ואז אחרי כמה פניות חוזרות לדלפק (במיוחד כי ידעתי שהטיסה להונג קונג שעליה חשבתי שאני אמורה לעלות עמדה לצאת), קיבלתי הסבר שהם לא הצליחו לבטל את הטיסה מבנגקוק לניו זילנד בלי לבטל את הטיסה שלי חזרה, ולכן האפשרות לטוס דרך הונג קונג לא יצאה לפועל. הפקיד הפנה אותי למרכז אחר לשירות לקוחות שאחראי ספציפית למעברים בין טיסות (שכנראה היו אמורים להעביר אותי מלכתחילה במקום לטפל בי בדלפק שאליו פניתי), ואמר לי שהם ידאגו לי למלון באיסטנבול ויתנו לי לצאת בטיסה הבאה לבנגקוק כדי לוודא שאגיע לטיסה הבאה לניו זילנד, שיוצאת רק פעם ב 24 שעות מבנגקוק.
רק כשפניתי אליהם, הפקיד שם אמר לי להמשיך להמתין בשדה התעופה לטיסה המקורית שלי לבנגקוק, ולשאול את הצוות של הטיסה מה לעשות הלאה - מה שבילבל אותי עוד יותר כי הפקיד הקודם נשמע די בטוח בעצמו בכל מה שקשור לסידור שהוא הבטיח לי, שחשבתי שכנראה כבר סוכם על ידי חברת התעופה. בשלב זה כבר היתה שעת לילה מאוחרת, לא היה לי מושג מה יקרה איתי הלאה מבחינת הטיסות וכמה זמן אתעכב בבנגקוק (כי לכו תדעו מתי יוצאות טיסות מבנגקוק לניו זילנד, עד כמה הן מלאות, ועד כמה תאי איירלינס תסכים לדחות את הטיסה שלי), אמא שלי היתה לחוצה ממה שקורה כי כמובן עדכנתי את המשפחה בתקלה, אבל לא יכולתי לדבר איתה יותר מידי כי לא היה לי אינטרנט זמין כי הזמנתי חבילה שהתחילה רק אחרי חצות בישראל (כי לא חשבתי שאצטרך אותה בשלב כזה מוקדם), ומצד שני זמן הוויי פיי שאפשר היה לקבל בשדה התעופה היה מוגבל לשעה שאותה כבר קיבלתי מזמן כדי לעדכן את המשפחה שלי במה שקורה, לעדכן את המלון בכך שאאחר, ובמקביל לנסות ולברר עם חברת הטיולים מה קורה אם בכל הבלגנים האלו חברות התעופה יפשלו עם המזוודה שלי. בנוסף, היו לא מעט אנשים שהמתינו לילה שלם בשדה התעופה כך שרוב המקומות שאפשר היה לנמנם בהם כבר נתפסו - מלבד מקום ישיבה אחד ליד איזה זקן שניסה כל הזמן לתפוס את תשומת הלב שלי ולהטריד אותי בכל מיני הצעות.
וכשהגיע הזמן לטיסה והגעתי לאיזור הצ'ק אין של הטיסה ורציתי לשאול מה הלאה, נפלתי על דיילת קרקע חדשה שלא היה לה מושג מהחיים שלה - ולמרות שהיא הבטיחה לשאול מישהו ותיק יותר מה יקרה איתי, לא נראה היה שהיא עושה את זה או חוזרת אלי. אז לקחתי יוזמה, החלטתי להיות ישראלית נודניקית וחצופה (או לפחות נודניקית וחצופה בעיני זרים - אבל אסרטיבית במושגים ישראליים), ופניתי לדיילת שנראתה ותיקה יותר - והיא אמרה לי שאני צריכה לפנות לשירות הלקוחות של חברת התעופה בשדה התעופה של בנגקוק, ויחד הסכמנו שעדיף שאלך לדלפק של טורקיש.
ואז הסתבר שבכלל לא הייתי צריכה את זה. כשנחתנו בבנגקוק - דיילות קרקע תאילנדיות כבר המתינו לי ולעוד כמה נוסעים שפיספסו טיסות המשך שונות ומשונות ממש מחוץ למטוס. הן דאגו להעביר אותנו את ביקורת הדרכונים כמה שיותר מהר, לקחו אותנו לאסוף את המזוודות שלנו - וכששלי ושל מטיילת נוספת לא הגיעו, הן עזרו לנו למלא טופס אובדן, ולפחות במקרה של דאגו שהמזוודה תגיע אלי למלון בוקר אחרי. מיד אחרי זה נלקחנו בשאטל למלון על חשבון חברת התעופה (אין לי מושג איזו מהן), שכלל שלוש ארוחות, וכמובן שדאגו לסדר לנו הסעה חזרה לשדה התעופה יום אחרי כן בהתאם לזמן הטיסות שלנו.
אז היו עוד כמה תקלות קטנות בדרך: למזוודה שלי לקח יותר זמן מהצפוי להגיע למלון בבנגקוק, ובשלב מסוים כבר דאגתי שהיא לא תגיע בזמן ורציתי להתייעץ עם פקידות הקבלה - רק כדי לגלות שהתיק הגיע והוא היה זרוק שם עד שמישהו יוכל להביא אותו אלי לחדר (למרות שאני כבר המתנתי לו בקוצר רוח כי רציתי בגדים להחלפה וגם להוציא ממנו את המעיל כדי לא לקפוא בטיסה הבאה). בטיסה עצמה נתקעתי במושב האמצעי בין שתי נשים שנרדמו וישנו רוב הדרך מה שדי מנע ממני לקום ולהסתובב כרצוני. וכשסוף סוף הגענו לאוקלנד ניו זילנד - המזוודה שלי כל כך התעכבה (וכנראה היתה אחת המזוודות האחרונות לצאת מהמטוס, אם לא האחרונה) שכבר הייתי כמעט בטוחה שחברת התעופה איבדה אותה שוב. ויש לי רושם שנהג המונית שלקחתי משדה התעופה רימה אותי במסלול ובמחיר של המונית - במיוחד כשבדרך חזרה נסעתי לשדה התעופה באוטובוס שעשה סיבוב ועצר בכל מיני מקומות במרכז העיר, ועדיין לקח לו פחות זמן להגיע לשדה התעופה ממה שלקח לנהג המונית לקחת אותי משדה התעופה העירה.
* * *
ומה שמדהים בכל זה, שהייתי בטוחה שבדרך חזרה - הייתי בטוחה שמשהו יתפקשש. היו לי שעתיים עד שעתיים וחצי המתנה בין הטיסות, כשהייתי צריכה לעבור בין טרמינלים מרוחקים בשדות תעופה ענקיים. אבל איכשהו הגעתי בזמן לכל הטיסות, שהן בתורן יצאו בזמן (ויש לי רושם שאולי אפילו יצאו מהשער כמה דקות מוקדם), וכשהגעתי למסוע המזוודות בישראל - לקח לי בערך דקה וחצי לראות את המזוודה שלי מתקרבת אלי. למרות שהיה מדובר על טיסה של בערך 29 שעות (כשאני לא ממש ישנה בטיסות) - היה מדובר על אחת הטיסות הכי קלות שאי פעם היו לי...