הגענו בשבוע בבוקר, ספירת דם, איזון סמפטומים (למי שלא זוכר - זה מפגש עם אחות שעוברת איתי על כל תופעות הלוואי שהיו לי בשלושת השבועות האחרונים ורואה אם היה משהו חרגי ואם צריך להערך לקראת הטיפול הנוכחי עם עוד תרופות. אחר כך מחכים לתוצאות ספירת הדם, לאישור רופא, להכנת התרופה ואז נכנסים למחלקה. בזמן ההמתנה פגשנו זוג שלבעל יש סרטן בכבד ובלבלב והוא לפני טיפול ראשון. מצאתי את עצמי משתפת ומספרת לו ומקשיבה ומעודדת והיה פשוט נחמד לשבת ככה בתוך האונקולוגית ולדבר על דברים משותפים ושונים.
קראו לי להיכנס למחלקה והפעם טיפלה בי האחות תמר. שיחה קצרה, החדרת מחט והתחלתי לקבל את התרופות הביולוגיות קודם, אחר כך את הכימו . בין לבין עוד הספרקתי ללמוד לסרוג שטיח מחוטי טריקו (לא יצא ממש מוצלח אז פרמתי ואנסה שוב) . מולי במחלקה ישבה אישה צעירה כבת 26-27 עם בעלה. היא היתה סגורה ומאופקת וישבה עסוקה בשלה (גם סרגה שטיח וגם ינשופים קטנים וצבעוניים. השטיח שלה היה מושלם. לקח לה פחות מחצי שעה....)
שעתיים אחרי שהתחילתי לקבל את הטיפול הגיע גלית , לקח לי שניה לזהות אותה. היא זכרה אותי מהפעם הקודמת וזכרה שאמרתי לה שיש לי טיפול פעם בשלושה שבועות ובאה לבקר. התרגשתי כל כך לראות אותה. אמרתי לה שזה משמח אותי ונעים לי לפגוש אותה. גם לה היה נחמד.
אחרי שש שעות יצאנו מהמחלקה. בבית כבר התחלתי להתאמן על קשירות מטפחות, ראיתי ביוטיוב כמה סרטונים מקסימים שעשו לי ממש חשק לנסות כבר.
בנתיים אני עייפה, אין עוד שום תופעה אחרת. הטיפול הבא בעוד שלושה שבועות.