דייסת קוואקר לתינוק – בננה ותפוח

מאז התחלתי לכתוב מתכוני תינוקות אני עדה לתופעה מעניינת: האנשים לא נשארים אדישים כלפי הפוסטים האלה. לטוב ולרע. יש את אלה שמתלהבים ממש ומגיבים בקביעות, וגם מי שמציע להוציא ספר על מזון לתינוקות וילדים, וראיתי גם המלצות בפורומים חיצוניים במילים "במתכוני תינוקות היא לוקחת בגדול", ויש את אלה שכועסים ומשתעממים (שיבושם להם!). ולאחרונה אימא שלי שאלה אותי: "את לא מוציאה יותר מדי מתכונים של שלו לבלוג שלך? אולי זה משעמם את הקוראים?". אם מישהו אחר היה אומר את זה, אז לא הייתי מתייחסת (ואף מוחקת את המייל שלו מעדכונים כמו שכבר עשיתי. לא מחזיקה כאן את אף אחד בכוח, ולא סופרת כניסות ותגובות אלא מנהלת את הבלוג שלי להנאתי), אבל בגלל שזאת אימא אני טרחתי להבהיר לה, ואספר גם לכולם.

~ למזון תינוקות יש ערך נשגב בגידול והתפתחות התינוק. אני רואה במזון תינוקות עניין רב יותר אפילו ממזון של מבוגרים. החל מקבלת כל הוויטמינים וכל אבות המזון כיום וכלה בביסוס הרגלי אכילה לכל החיים. סבורני כי אם לא אכיר לבייבי שלי סוגי ירקות ופירות ואוכל בריא (יחסית) כיום, לא אצליח להרגיל אותו לאלה בגיל מבוגר יותר. אם לא ארגיל אותו לארוחות מסודרות, לא אצליח בזה גם מחר. אם ארגיל אותו מהיום לטעמים מחוזקים ומשפרי טעם כמו שיש במזון תעשייתי ומהיר, לא אצליח כבר להחזיר את הגלגל אחורה.

הכי קל זה לתת לו לאכול מהסיר המשותף, אבל אני לוקחת בחשבון שלא תמיד ה"סיר" שלי מכיל את כל מה שהגוף הגדל והמתפתח של תינוק זקוק לו. דרך אגב, בזכות האוצר שלי לא אחת אני מוצאת את עצמי אוכלת טוב (נכון?) יותר ואפילו לא מפספסת ארוחות בוקר. כי אנחנו אוכלים ביחד. וגם לזה יש מטרה כפולה: גם חשוב לי שלא יאכל בבדידות ואולי יראה בזה סוג של עונש, אלא שיתחיל להתרגל שסעודה זה סוג של חוויה משפחתית. כולם אוכלים, כולם נהנים, כולם מאוחדים. ומטרה נוספת... כמה שזה עלול להישמע הממממ... מוזר, אבל אני מלמדת את הבונבון שלי לשיתוף כבר מגיל כה קטן. אנחנו אוכלים ביחד, משמע אנחנו גם מתחלקים וטועמים אחד מהאוכל של השני.

~ דבר נוסף שחשוב להבין הוא שמזון לתינוקות לא פחות חשוב מכל דבר אחר לתינוקות. ובכלל, ילד, ברגע שהוא מגיע למשפחה, הוא חלק בלתי נפרד ממנה ולא פחות חשוב משאר בני משפחה. אז למה שהאוכל שהוא אוכל לא יתפוס כאן מדף משלו בדיוק כמו האוכל שאני אוכלת??? אנשים לא מפחדים להוציא אלפי שקלים על עגלות תינוק מפוארות שישמשו אותם אפילו פחות משנה, לא חוסכים בצעצועים בכל הצבעים וגדלים וצורות לתינוקות שלהם, שגם כן ישמשו אותם לטווח קצת בלבד, אבל משום מה "משתעממים" מפוסטים על אוכל שתינוקות אוכלים, וזה הרי לא לטווח קצר, אלא לכל החיים. יש מגוון עצום של חנויות לביגוד ומשחקי תינוקות, יש אפילו לא מעט ספרים על גידול וחינוך ילדים, יש מופעים מיוחדים לילדים, גני שעשועים ופארקים, אבל אין כמעט כלום על מה שהבייבי אוכל! ואני אקח אומץ ואמר שמבחינתי מזון לתינוק ולילד הוא אף יותר חשוב מכל מה שמיניתי עד כה. ולמי שמתעניינת, אני עדיין מניקה...

~ ורק עוד משהו קטן על האוכל עצמו. מגיל 9 חודשים לתינוק כבר מותר לאכול כמעט הכל. מוצרי חלב למעט חלב ניגר, ביצים, דגנים, טחינה, את כל הפירות (למעט פירות טרופיים, אבל אצלנו גם זה עובר בהצלחה, בלי עין הרע...) והירקות. מה שאסור עדיין זה דבש, אגוזים, סוכר ומלח – עדיף לא לפני שנה, בוטנים נחשבים לאלרגניים מאוד. יחד עם זאת, אני עדיין תוכנת לבייבי שלי את המרקים שלו. ונכון שכבר יש לו 7 שיניים ושמינית בדרך, אבל זה עדיין לא אומר שהוא לועס כמו שצריך. בסופו של דבר כשאני נותנת לו אוכל לא מרוסק, אפשר לראות חתיכות שלמות ביציאות (סליחה על הפירוט, אבל זה חשוב). המטרה שלי זה שהאוכל שהוא אוכל יתעכל טוב, שלא יסבול מכאבי בטן, שלא יפסיד מהוויטמינים בגלל שהאוכל יצא באותה הצורה שנכנס...

אני לא מרסקת כל אוכל שהוא אוכל, והוא אוכל חביתה (כן, כן, בביסים), ואורז/כוסמת, חתיכות קטנות של בשר, עוגייה, וגם "אוכל אצבעות" כזה שהוא יכול להרים לבד מהצלחת ולהכניס לפה בעזרת הידיים שלו, אבל בתור מנות עיקריות אני משתדלת להכין לו מרקים מרוסקים, וגם מחיות פירות. גם רוב האוכל שהוא יכול לקחת עם הידיים בסופו של דבר מוצא את דרכו ברצפה, והרי המטרה שלי היא שהתינוק ישבע ולא רק ישחק. כך שהאוכל שהוא אכל עד כה עדיין רלוונטי גם בגיל הזה, וגם חלק מהאוכל שאני מציעה לו מגיל 9 חודשים יכול להתאים לשלבים מוקדמים יותר (מ-6 עד 9). כדי בכל אופן לעודד הרגלי לעיסה אצל תינוק, אפשר להאכיל אותו עם מרק/מחית פרי מרוסק, ובנוסף לתת לו (תוך כדי) חתיכות קטנות של פרי/ירק בצלחת. בין מה שהוא יקבל ממני בכפית הוא יכניס לפיו חתיכה קטנה של תות או בננה או אבוקדו או עגבנייה ובכך יתחיל להתרגל גם לאוכל לעיס ולקואורדינציה יד-פה. בקיצור, מה שאני רוצה לומר זה שעדיין אי אפשר לסמוך ר-ק על מה שהוא לועס כי הוא לועס מעט...

אז זהו, אני מקווה שזאת תהיה הבהרה אחרונה בנושא – מאז שהאוצר שלי אוכל מוצקים פתחתי לו כאן מדור משלו ואמשיך לעדכן כל עוד הבלוג שלי יהיה קיים. הילד שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני. מי שחש שעמום יש לו שתי ברירות: או לדלג על הפוסטים שאין לו עניין בהם או בכל זאת לעיין ולו לידע כללי. בין כה וכה תינוקות וילדים זה משהו שנוגע או נגע או יגע בהרבה מאיתנו (גם ההורים וגם הסבתות), כך שבשלב כזה או אחר אולי בכל זאת תגלו עניין גם באלה.

וכעת המתכון...

מרכיבים:

1/4 כוס חלב

1/4 כוס מים

1 בננה מעוכה

1 תפוח עץ מתוק מקולף ומגורד בפומפייה דקה

3 כפות שיבולת שועל

הכנה:

1. למזוג את החלב והמים לתוך סיר קטן ולהביא לסף רתיחה. להוסיף בננה מעוכה ותפוח עץ מקולף ומגורד בפומפייה דקה. לערבב. להוסיף את הקוואקר, להביא לרתיחה, להנמיך את האש ולבשל על אש קטנה מאוד תחת ערבוב מתמיד עד להסמכה (בערך 15 דקות). בתום הבישול לכבות את האש, לכסות את הסיר עם המכסה ולתת לזה לעמוד לפחות 5 דקות.

2. להגיש כשהקוואקר רך מאוד והדייסה סמיכה.

הערות שוליים: נכון שחלב ניגר מומלץ לתת לתינוק לא לפני גיל שנה, אבל הוא כבר התנסה בדייסת קוואקר עם חלב מהצלחת שלי וראיתי שהכול בסדר. לרוב אני מבשלת על בסיס מים או מיץ פירות, אך במקרה הזה העדפתי חצי מים וחצי חלב.

אין צורך בסוכר, הפירות מספיק מתוקים.

בתיאבון לקטנטנים!

Nati – אימא 24 שעות ביממה...