מתחילה
אני לא יודעת מה לחשוב
קיבלתי ווסת ואז למחרת התחלתי עם כדורי האסטרוגן
ואז שפעת
אבל אולי לא כי עכשיו כאשר אני חושבת אחורה אני לא בטוחה...
כמה ימיים סמרטוט עם אקמול צינון, מכייח וכמובן האסטרוגן והמון תה עם לימון ודבש
ימיים במיטה ובעלי שגם היה חולה רץ ומטפל
מבטלת בשבת מפגש עם המשפחה, אמא הייתה רוצה לעזור אבל תכף צריכה לטוס
אחי ואשתו מצפים בחו"ל לבן
יש ברית
היא חייבת להיות בריאה
אבל אני בכול לילה הולכת לישון בהרגשה של שיפור ואז שוב בבוקר
כאב ראש, בחילה, חולשה, עייפות...
ואז התחיל פריחה
כול פעם במקום אחר
אדום ומגרד
אז הפסקתי את כול הכדורים פרט לאסטרוגן
ואין הבדל
אז ניסיתי לקחת עם אוכל ולא על בטן ריקה
כבר 2 קילו ירדתי השבוע רק מחוסר תאבון
ובחילה
אין הבדל
מחרותים יש אולטרסאונד ראשון
אני לא יודעת אך הגוף שלי ישרוד....
חושבת להוריד מ3 פעמיים ביום לפעמיים רק למחר... הרי לא היה לי בעיה של רירית דקה...
אני שבורה ועוד לא התחלתי בכלל
אך בנות עוברות את זה שוב ושוב????
עבר שבוע
אז "פספסתי" כדור אחד והרגשתי בסדר ונסעתי לבדיקה
בבוקר לפני שיצאתי לכיוון ראיתי הודעה מאחי- אשתו ילדה בשעה טובה בן
התרגשות
שעה נסיעה לכול כיוון בשביל 5 דקות בדיקת עובי רירית
7 מ"מ
הטכנאית אמרה שזה רגיל לשלב הזה
חזרתי בזמן לאסוף לטיפול פיזיותרפיה
לאכול צהרים
שנ"ץ ושעה שיחה עם אחותי
ואז הגיע שעה 14:00 הזמן להתקשר למרפאת פוריות לברר לגבי ההמשך
"תוסיפי 2 מדבקות ותמשיכי עם ה3 כדורים ביום ובדיקה בעוד כמה ימיים"
קבעתי תור לרופא משפחה בתקווה שלא יהיה בעיה לתת לי מרשם כזה
אתמודד עם התופעות לוואי
אין בררה
אני מבקשת גם כבר הפניה לBhcg
בבית מרקחת מסביר לי שנגמר מדבקות
מחר יגיע מלאי
המשיך עם הסבר שלם על רישום של רופאים ל3 חודשים יחד ולא כול חודש בנפרד
ובכלל שחשב שיש לו רק לקוחה אחת עם המדבקות האלו....
לקחתי רק כדורים לשיעול
בערב אחרי שנרדם בעלי נסע לסופר
גם שם יש בית מרקחת...
מתקשר "חסר לנו ירקות"?
אחרי כמה דקות מתקשר שוב "איזה גלידה כדאי?"
"תפסיק להלחיץ! אני כול פעם חושבת שאתה מודיע לי שאין מדבקות גם שם!"
הוא מרגיע שיש מדבקות ובוחר גלידה
אחרי המקלחת אני שוכבת עירומה בחדר
מסבירה לבעלי היכן לשים את המדבקות
הוא כמובן מעוניין ביותר
אני לא ממש...
הבחילות עדיין מפריעות לי...
"אי אפשר לעשות סקס!!! אנחנו מנסים לייצר תינוק!!!"
בדיקה שניה
רוצה לחזור לעצמי... קובעת עם העו"ס לשבוע הבא אבל לא יודעת אם אני אהיה חייבת לבטל בגלל החזרה.
מרגישה שהראש מבולבל, עייפה, שרירים כואבים, עצבים, חוסר חשק, הציצי, הבטן, הראש, הגב, הרגליים... כול פעם משהו אחר כואב...
יש לי תחושה שזה לא יצליח ואני עושה את הכול סתם, סתם כי יש קפוא, סתם כדי להגיד שניסיתי... כמו בפעם הקודמת שרציתי שזה רק יגמר... הרי ברור לי שזה לא יעבוד...
"אחרי שנסיים עם זה אני חוזרת לספורט ולאכול בריא..." אני מודיעה לבעלי
הוא מסכים, אני עוד יחסית צעירה, אנחנו כבר הורים, אין לחץ... "נסיים עם הבניית בית, עם כול התפתחות הילד ונתחיל להרגיש יותר יציבים ואז נחליט אם נעשה עוד סיבוב"
האם זה ההורמונים שמדברים? האם אני באמת יכולה לוותר על החלום להיות בהריון, ללדת, להניק....
למה יש נשים שפשוט נכנסות להריון וההיריון תקין והלידה בסדר ואז הן אימהות? אני יודעת אך סטטיסטיקה עובדת, ברור שעל כול אחת שלא מצליחה ועל כול אחת שמפילה ועל כול אחת שעוברת לידה שקטה חייב שיהיה גם מצבים שהכול מושלם... רק שהן לא רואות את הקושי ולא מבינות ואילו אנחנו שבתוך הקושי רואות הכול.
ועצוב לנו
וקשה.
יצאתי מוקדם ועדיין הייתי שניה בתור, עד שהגיעו האחיות ופתחו את הדלת הינו 9 נשים שממתינות, תוך כמה דקות עוד אחת הצטרפה.
העייפות והבחילות ממשיכים אבל כבר נסבלים, גם השיעול התחיל להשתפר, אני עדיין לא מרגישה עצמי אבל אני מסתדרת.
אתמול ישנתי רוב היום, גם חוש הטעם השתנה אבל לא יודעת אם זה קשור לאסטרוגן או לשפעת... לא רציני, סתם הקפה לא טעים לי... אסתדר בלי...
עובי רירית 8.5 מ"מ, כרגיל להתקשר בשעה 14:00
הספקתי להדרכת הורים בהתפתחות הילד עם בעלי, דיברנו על עניין של מכות (לשים גבול ברור), הורדת נעלים בטיול ערב עם הכלבה (מחפש תגובה), חינוך מיוחד (נמתין לאבחונים)
הרגשנו טוב אחרי המפגש והמשכנו למאפייה קטנה להתפנק.
נקבע לי החזרה ליום שנקבע מפגש עם העו"ס
היה לי תחושה
שונאת לבטל ולדחות
אין בררה
זה גם יום שאני חייבת לחתום אבטלה... זה פחות בעיה... אפשר להוציא אישור רפואי
ממשיכה מדבקות וכדורים ומוסיפה נרות וגינאליות של פרוגסטרון...
אני לחוצה
מתרגשת
מפחדת לעלות ציפיות
מפחדת להתאכזב
שוב
קפוא קטן יחיד שלי
בבקשה
בבקשה תתחבר
בבקשה תגדל
עכשיו שיש תאריך להחזרה והפגישה עם העו"ס נדחה לעוד שבועיים ירד הלחץ
אפילו התחלתי להתרגש ובדקתי צפי לתאריך לידה של הקפוא הקטן
"עם המזל שלנו הפעם זה יצליח כי זה הכי לא נוח!" בעלי צוחק כאשר אני מספרת לו שהצפי ללידה זה כמה ימיים אחרי הצפי לסיום בניית הבית
לפחות הבחילות עברו
עכשיו אפשר להנות
אפילו בעלי אמר שיש מצב שיכול להיות איתי בהחזרה (פעם שעבר היה חייב להיות עם הילד בבית)
אני אופטימית...
האם להנות מבירה אחרונה...
אופטימית
החלטתי להיות אופטימית... לא יכולתי לשתות בירה, ידעתי שאין בעיה כי אני רק בונה רירית ולא ביציות אבל זה לא הרגיש לי נכון
הורדתי אפליקציה של ספירת שבועות הריון, פעם אחרונה שהורדתי כזה אפליקציה זה היה כאשר רק התחלנו וכול ווסת הייתי צריכה לאפס מחדש
בעלי לא יהיה, גם ככה צריך לקחת חצאי יום להדרכה הורית, שיחה עם המרפאה בעיסוק ופגישה עם העו"ס... לא יכול לקחת עוד יום חופש עכשיו... פעם זה היה מפריע לי... עכשיו אני רגועה, יודעת לקראת מה אני הולכת, אופטימית, אין לי בעיה ללכת להיכנס להריון לבד בלעדיו
אני אשה חזקה
אולי ההורמונים התאזנו... אבל ממש טוב לי!
אתמול הייתי בשיעור יוגה שני שלי, כול הגוף תפוס באופן כיף
ישנתי טוב בלילה (בעלי לא- דורש רק אבא כדי להירדם...) והתעוררתי עם אוצר בועט ומריח מקקי בידיים
מה עוד צריך?
"אני עדיין מתלבט לגבי מחר... רוצה להיות אבל בעיה עם העבודה"
בעלי שבור, לא נעים לו... אבל באמת לא מפריע לי
"בוא נקבע בעוד חודש שתבוא איתי לראות דופק... אז לא צריך שתהיה מחר"
"זה ברור שאכך יום חופש- גם כי אם אין דופק אני אהיה איתך... אני מרגיש שזה הולך להיות תאומים"
אני צוחקת... דווקא מרגיש לי שלא תאומים... אבל כן יצליח
אני מוכנה למחר
מחר אני אכנס להריון
מחר זה קורה
הבטן רגישה כמו לפני ווסת
הלחץ גובר
ההתרגשות
בחרתי בגדים נוחים למחר
החזרה
הגעתי מוקדם והתיישבתי להתחיל לשתות
רק אני להחזרה היום
הגיעו שני ליצנים וצחקתי קצת איתם, עזר להוריד את הלחץ...
עברתי לחדר הפנימי ושמתי חלוק מעל הבגדים, הורדתי מכנסים ותחתונים ונעלים ושמתי את הבד הדק המוזר לכיסוי הרגלים והשער
החדר המוכר עם הפיסוק מול הדלת, הביאו לי לכיסוי במבינה ולא סדין ואז החליפו
שאלו לשמי שוב ושוב לוודא, שאלו לשלומי ואמרתי לחוצה
"באת לבד?"
"בעלי יבוא לראות דופק" אני עונה באופטימיות
אני נושמת עמוק להרגעה ומתחילים
"רוצה לראות את העובר שלך?" ועל המסך עולה תמונה של כמה תאים, אני מהופנטת ושומעת את האחיות שמות לב כמה אני מתרגשת
דמעה קטנה של אהבה יורדת לי על הלחי
"רוצה שאצלם לך?" שואלת האחות "כן! זה תמונה מעולה לאלבום ראשון!"
הרופאה לא מצליחה להכניס את הקטטר
קוראים למנהל המחלקה
הפרופסור
הוא מתעצבן שהעובר בחדר ושיחזירו מיד למעבדה
מתחיל לנסות גם ובינתיים שואל אותי שאלות על הווסת, ניתוח, הריון... כאשר אמרתי על האימוץ אמר שירשמו בתיק למרות שלפני 9 חודשים סיפרתי לו ורשם אז בתיק
בקש את העובר ושאל לשמי, שם האב ות"ז
וזהו
העובר ברחם
הפרופסור יוצא באמירת "בהצלחה"
אני שומעת את הרופאה אומרת שהעדיפה שהוא יגיע כי זה הקפוא היחיד...
ממתינים כמה דקות שהלבורנטית תאשר שהעובר לא בצינורית
אני מודה לכולן, קמה מהכיסא וחוזרת לחדר
פיפי, בגדים, הדרכה להמשיך טיפול כרגיל
ועוד 12 יום בדיקת דם
מזכירה לאחות שצילמה והיא שולחת לי את התמונה של העובר שלי
"דומה לנו" בעלי צוחק כאשר שלחתי לו
ביציאה לא נקלט המדבקה על הפתק של החניה והייתי צריכה לשלם
לא אכפת לי
לא יורד לי החיוך מהפנים
אני אופטימית שהפעם זה עבד
קפוא קטן ויחיד שלי
רק שיגדל...
ממתינה
מעבירה את ה12 יום בלעבוד על האלבום תמונות השלישי, בפלאפון יש לי סופר ימיים עד הבדיקות דם וסופר ימיים ושבועות מהווסת האחרונה בשניהם הרקע זה התמונה של העובר שלי
הפעם אני ניגשת לזה במחשבה שזה יעבוד
שזה עבד
אני עדיין עייפה וכואב לי הציצי אבל פרט לזה ללא תופעות לוואי
מידי פעם התכווץ ברחם שמזכיר לי לנוח
לשים ידיים
אני אופטימית ומדברת עם בעלי כאילו כבר בטוח שכן
אין בררה, אני חייבת להרים את הילד... לא יכולה בלי החיבוקים והנשיקות
למרות העייפות אני לא שותה קפה, מנסה לאכול בריא, מתלבטת אם לקנות עוד חומצה פולית כאשר נגמר לי המלאי....
עבר שבוע
ההתכווצויות פחתו, הנפיחות ממשיכה, הכאבים בציצי כבר פחות מפריעים, התרופות הפכו לשגרה כך שאני כבר לא שמה לב לתזכורת בפלאפון עם המילה "הצלחה"
חזרתי לשתות קפה, אבל אחד מאוד מהול ביום ולא 3 אספרסו כמו פעם!
נגמר לי החומצה פולית אבל מכיוון שלקחתי באדיקות אני פשוט אמתין עוד כמה ימיים ואחרי הבטא אקנה ויטמינים פרינטליים.
אני בהתלבטות אם להקדים ביום את הבדיקה... כדי שיהיה לי מספיק זמן לקנות עוד תרופות לפני שיגמר, יש לי מספיק רק לבוקר של יום 13 ואמרו לי לבדוק יום 12 מההחזרה.
כול מחקר אומר שבסדר... לא יודעת... בכול מקרה הוצאתי שני הפניות לבדיקת בטא בקופת חולים.
אני עדיין אופטימית
מדמיינת תינוק קטן
חוקרת מנשאים
בעלי רוצה תאומים אבל בלב מרגיש לי כיחיד... בכול זאת רק החזירו עובר אחד, גם הריון יותר חזק עם יחיד והפחד שאחרי כול מה שעברנו ונצליח הריון רק לעבד אתו ממש מפחיד אותי.
8 ימיים מאז ההחזרה
כאבים כמו דקירות ברחם
לא חזק מספיק שצריך לקחת נוגד כאב או שהייתי מתייחסת אילו לא הייתי אחרי החזרה
האם זה השרשה? העובר כבר בן 11 יום... לא הגיוני...
אני מכינה לעצמי כוס ענקית של תה ומנסה לנוח
הר של כביסה וכלים... לא מעניין...
ממש קר לי אז אני שמה על הרגלים כרית חימום ומתכסה בשמיכה ורואה סידרה
עוד שעתיים עד שנגמר הגן
עד אז אני אנוח
בדיקה
ערב לפני ואני בלחץ לא מוסבר
לא הקדמתי את הבדיקה... פחד שאם יצא שלילי תמיד ארגיש שאולי פשוט בדקתי מוקדם מידי
ממשיך ההתכווצויות, פחות מרגיש כמו דקירות ויותר כמו שתכף מגיע ווסת
אני לחוצה
כול כך רגילה לשלילי
שאני ממש בלחץ
שאולי הפעם
רק הפעם
זה לא יהיה שלילי
עייפה כול הזמן, מנסה לנוח, מנסה להיות אופטימית...
עוד קצת... ואז הבדיקה
והתשובה
אחרי הבדיקה אני לא ממשיכה ליוגה, צריכה להכין קציצות ואז יש קלינאית תקשורת, צהרים, שנ"ץ...
האופטימיות פחתה... ההתכווצויות בבתן המוכרות התחזקו ויחד עם בחילה קלה וסחרחורת... כול כך מוכר... מתלבטת אם לקחת אקמול... בסוף מכניסה לתיק ליותר מאוחר אם צריך... לפני הקלינאית תקשורת ביליתי בשירותים ונעלם הכאב- אולי בסוף זה כול מה שזה היה... שוב אני אופטימית
לחוצה
בערב ממתינה שירדם ואז יושבים אני ובעלי בסלון על הספה
אני מעבירה לו את הטלפון, לחוצה מידי... רוצה שהוא יבדוק
הוא מסתכל ובלי לומר מילה מראה לי
שלילי
מעין