הנסיעה הקודמת שלנו ברכבת היתה נסיעת לילה - עלינו ל הרבת בשעות הערב בעיר אירקוצק, והגענו לאולן אודה לפנות בוקר. בנסיעה שלנו מאולן אודה לאולן בטאר (עיר הבירה של מונגוליה) שוב נעסנו, הפעם משעות אחרי הצהרים עד שעות הבוקר המוקדמות, כלומר מדובר היה על נסיעת לילה.
לדעתי זה היה משהו מכוון, בהנחה שנישן על הרכבת, משהו שהתברר כקשה. במיוחד כי בנסיעה הזו ובנסיעה הבאה שלנו (מאולן בטאר לבייג'ינג) מעברי הגבול התרחשו בשעות הלילה, מה שמנע לישון או גרם לזה שהנוסעים נאלצו להתעורר. מעבר לכך, המיטות צרות וקשות והתאים עצמם לא ממש מרווחים, במיוחד אם נוסעים בתאים הסטנדרטיים שבהם ישנם ארבעה אנשים.
