בקיצור: פרשה מדהימה $$$ [5074]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת ההרצאות שלי ביוטיוב ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
לאחרונה נזכרתי בפרשת "קו 300". מדוע נזכרתי בה, אספר באחד הימים הקרובים. עכ"פ יש עניין להיזכר בפרשה הקשה ההיא, סיפור מעניין, שיש מה ללמוד ממנו גם היום.
פרשת "קו 300" - הפיגוע
ביום חמישי 12.4.1984 השתלטו ארבעה מחבלים צעירים על אוטובוס "אגד" שנסע בקו 300 מאשקלון לת"א, החזיקו את 41 הנוסעים כבני ערובה ודרשו את השיחרור של 500 מחבלים הכלואים בבתי הסוהר בישראל. כוח של סיירת מטכ"ל בפיקודו של תת-אלוף יצחק מרדכי השתלט על האוטובוס. החיילת איריס פורטוגז נפגעה במהלך פעולת החילוץ ומתה, שני מחבלים נהרגו ושניים נתפסו חיים בידי הלוחמים הישראלים. שני המחבלים החיים נלקחו למקום מבודד ע"י אנשי השב"כ, בפיקודו של אהוד יתום, ושם נהרגו במכות.
הריגתם של שני המחבלים השבויים נעשתה, כנראה, ע"פ הנחיה של ראש הממשלה יצחק שמיר לאברהם שלום, ראש השב"כ. מחבלים בבתי הסוהר שימשו יעד לאירגוני המאבק הפלשתינאי, שדרשו את שיחרורם תמורת החזרת שבויים ישראלים, ולפעמים גם הצליחו בכך. לכן חשב שמיר שראוי לחסל אותם במהלך הקרב, ולא להשאירם בחיים. היתה זו הנחייה סודית, שחשוב היה לשמור אותה בסוד. אם ידעו המחבלים שכניעה לא תשאיר אותם בחיים, ימשיכו להילחם ולהרוג ישראלים עד טיפת דמם האחרונה. כמו כן היו אז שני חיילים שבויים בלבנון, שהיה מקום לחשוש שהפלשתינאים ירצחו אחתם כנקמה על חיסול שני המחבלים כשהיו בחיים.
האמת צצה
צה"ל הודיע כי כל ארבעת המחבלים נהרגו במהלך הפעולה. אולם צלם העיתונות אלכס ליבק צילם את המחבלים בחיים ומסר את הצילומים לעיתון "חדשות" (ניסיון של עמוס שוקן להוציא עיתון שיתחרה ב"ידיעות אחרונות") לפירסום. הצנזורים בצנזורה לעיתונות (חברי, אך אני לא הייתי שם באותם הימים), עלו על כך שהצילום הזה סותר את הודעת צה"ל ואסרו על פירסומו. "חדשות" פירסם את התמונה, למרות האיסור, ונענש בסגירת העיתון לכמה ימים. התחיל תהליך בירור. הממשלה הקימה ועדת חקירה בראשות מאיר זורע. בין חברי הועדה היה איש השב"כ יוסי גינוסר, ששימש בה גייס חמישי, ופעל לסיכול החקירה. בפני הוועדה הופיעו אנשי השב"כ, והעידו עדות שקר, כאילו יצחק מרדכי הוא שהרג את המחבלים. יצחק מרדכי הועמד לדין וזוכה.
תהיה חקירה?
אולם הפרשה לא הסתיימה בכך. בנובמבר 1985 שלושה מבכירי השב"כ, רפי מלכא, ראובן חזק ופלג רדי, שנחרדו מעומק השחיתות והכזב, פנו אל ראש השב"כ, אברהם שלום, בתביעה לחשוף את פרטי הפרשה או להתפטר מתפקידו. הוא סירב ופיטר אותם. הם פנו לפרקליטות, אל דורית בייניש, שהפגישה אותם עם היועץ המשפטי פרופ' יצחק זמיר, שהחליט לפתוח בחקירה. השב"כ הפיץ שמועות כזב שכל הפרשה היא פרשת אהבים בין דורית ביניש לבין ראובן חזק, ושאת ההוראה להרוג את המחבלים נתן שר הביטחון מישה ארנס. יצחק שמיר ושמעון פרס, שהיה ראש הממשלה בתקופה זאת, לחצו על זמיר להימנע מפתיחת חקירה כזאת, שעלולה לפגוע קשות בשב"כ. זמיר לא נכנע, ואז הממשלה פיטרה אותו ומינתה במקומו את יוסף חריש. אבל גם חריש סירב להיכנע לדרישות הממשלה. ואז שיכנע שמעון פרס את הנשיא חיים הרצוג, להעניק חנינה לכל אנשי הכזב – עוד לפני שהוגשו נגדם כתבי אישום ואפילו לפני שבכלל נפתחה חקירה בנושא מעשי הפשע שלהם. זה דבר שלא נשמע כמוהו בשום מדינה בעולם.
אחרי כן
סוף המעשה היה שכל אנשי הכזב יצאו נקיים מהפרשה והמשיכו בקריירה שלהם. אהוד יתום אפילו הגיע להיות חבר כנסת (מטעם הליכוד). ושלושת חושפי השחיתות - הם שחטפו מהסיפור. הקריירה שלהם בשב"כ נפסקה והם התקשו להשיג עבודה, כאילו שהם הפושעים.
המסקנה מהפרשה הזאת היא, לא נכון שלשקר אין רגליים. לשקר בישראל יש רגליים חזקות מאוד, והן בועטות בכל חושפי השחיתות לדורותיהם, לא רק בפרשה הזאת.
עוד
עוד על פרשת "קו 300" תוכלו לקרוא בקטע הזיכרונות של חברי יצחק לוינסון (ע"ה), בבלוג הזה, בכתובת:
על גורלם של חושפי השחיתות בישראל תוכלו לקרוא בפוסט שחיתות זה עדיין כאן בכתובת:
תוכלו לראות ביוטיוב את הסרט "השב'כ ופרשת קו 300" בכתובת:
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 1,234,318 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
קבלת הודעות על כל מאמר בפוסט הזה
אם ברצונכם לקבל בדוא"ל הודעה על כל פוסט יחדש שמופיע בבלוג הזה (מדי יום) – שילחו אלי מסר בדוא"ל, עם הכותרת "שלח לי את ההודעות על כל פרסום בבלוג שלך", לכתובת:
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: שחיתות, שב"כ, קו 300, עיתונות, פלשתינאים, פיגועים, יצחק מרדכי, יצחק שמיר, אלכס ליבק, "חדשות" - עיתון, צנזורה, מאיר זורע, יוסי גינוסר, דורית בייניש, היועץ המשפטי, יצחק זמיר, שמעון פרס, מישה ארנס, חיים הרצוג, חנינה, אהוד יתום, יצחק לוינסון, יוטיוב, לפעמים זה כל כך נכון, תובנות, המקרה החריג, המדרון החלקלק,