החטא ועונשו: כיצד ברחתי מגן הילדים שלי ("גן רבקה")?
דר' אמנון טיל
amnont@walla.com
----------
כולנו יודעים שעלינו לכבד את הגננת שלנו, שהיא אחת מדמויות המפתח בזמן ילדותנו, ביחד כמובן עם הורינו. זמן הילדות מ0-6 הוא הזמן שבו אישיותנו מתפתחת, ולכן לגננת ישנה השפעה כה רבה על חיינו. הסיפור הבא יביא עוד נימוק מדוע עלינו לכבד את הגננת.
-----------
אני למדתי בגן ילדים "גן רבקה" שהיה ליד ביתי, מגיל 4.5-6.5 סכ"ה שנתים. גרתי ברחוב מאזה 21 פינת רחוב מלצ'ט בת"א והגן היה ברחוב מלצ'ט מול ביתי. כדי להגיע לגן היה עלי לחצות את הכביש וללכת בית אחת שמאלה. נולדתי ב15.4.45 בת"א, בבי"ח ליולדות "הדסה", שברחוב בלפור בת"א. בגיל 6.5 התחלתי ללמוד בבית ספר בלפור.
---------
על קורותי בבית ספר בלפור קראו בקישור.
-------
יש לי מספר זיכרונות מהגן: אני זוכר שלפעמים ראינו בגן את סרטי צ'רלי צ'פלין וסרטי לורל והרדי ("השמן והרזה"). על סרטי צ'פלין וסרטי לורל והרדי קראו כאן: היה דבר אחד מעשי שלמדנו בגן: היינו רוקמים הרבה מפיות עם שמנו רקום על המפית, (דבר ששנים רבות אח"כ עזר לי בנח"ל לתפור כפתורים קרועים לחולצה הצבאית בזמן הטירונות ואחריה).
-------
אבל הזיכרון המעניין ביותר הוא הזיכרון של בריחתי מהגן בשנת 1951. בקשר לסיפור הבריחה מהגן, יש לזכור, שגם לגננת רבקה וגם לי יש זיכרון של פיל. שנים רבות אחר כך, זכרנו שנינו אירוע זה.
---------
מעשה שהיה כך היה: משום מה, יום אחד נמאס לי להיות בגן והתחשק לי לברוח הביתה. על צווארי היה תלוי מפתח הבית. כדי לברוח מהגן הייתי צריך לצאת מהגן, לחצות את רחוב מלצ'ט, לעלות שלש קומות לפתוח את דלת הכניסה ולנעול אותה, כך שהגננת לא תחזיר אותי לגן. ואמנם כך עשיתי. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הגננת הבחינה בהעלמי, עלתה 3 קומות לדירתנו וצלצלה על דלת דירתנו. אני הייתי "גיבור", ועל אף צילצוליה המרובים, לא פתחתי לה.
-------------
למרות האמור לעיל, סיימתי את גן הילדים בהצלחה, ועברתי לכיתה א' בבית ספר בלפור. למדתי בבית ספר זה עד כיתה ד'. בכיתה ה' עברתי לבת ספר דובנוב בת"א ואנו עברנו לגור ברחוב מאנה ליד כיכר מסריק בת"א. למדתי שם עד כיתה ח'. אז עברנו עם חלק גדול מהכיתה ל"תיכון חדש" בת"א, שאותו ניהלו המנהלים טוני הלה וד"ר צבי ברמן. אח"כ הלכנו בן 1963-66 ל"הגשמה" בנח"ל והיינו בדגניה ב', בארותיים ותל קציר.
------------
לאחר סיום התקופה הצבאית הזו, למדתי באוניברסיטת ת"א פסיכולוגיה וסוציולוגיה ב 66-69 וגמרתי בהצטיינות את לימודי. בדרך גם נלחמתי יחד עם שני אחי במלחמת ששת הימים ב1967 כל אחד בחזית שונה: אני הירדנית, אחי הבוגר נגד הסורים ואחי הצעיר נגד המצרים. בסיום לימודי, פניתי לשגרירות האמריקאית לשם קבלת מלגה. כדי לקבל את המילגה עברתי שתי בחינות: אחת בחינת GRE (שבחנה את הידע שלי בפסיכולוגיה) והאחרת נקראת TOFEL שבחנה את הידע שלי באנגלית.
------------------
מכיוון שעמדתי בהצלחה בבחינות אלו, ניתנה לי מלגת אסיסטנט מחקר והוראה באוניברסיטת אינדיאנה למסלול ישיר לדוקטורט. אולם כדי לקבל ויזה לארה"ב הייתי צריך לעבור שורה של בדיקות רפואיות. עברתי בדיקות אלו ועתה הייתי אמור לקבל חותמת שכל בדיקותי הרפואיות היו תקינות.
--------------
ב28.8.1969 עמדתי בתור זה ועתה אני רואה שמי שאמורה להעביר מסמך זה לחתימה לרופא (ד"ר קופלר) היא לא פחות ולא יותר מאשר הגננת רבקה! מסתבר, שעם השנים, עשתה הגננת רבקה הסבה מקצועית ועברה לעבוד בחברה שמבצעת בדיקות רפואיות עבור השגרירות האמריקאית, לא פחות ולא יותר!
-------------------
כאשר הגעתי לראש התור זיהתה אותי הגננת רבקה ופנתה אלי: "שלום אמנון, אתה זוכר שפעם ברחת מהגן שלי ולא רצית לפתוח לי את הדלת שצלצלתי אצלכם? עתה זו ההזדמנות להשיב לך על מעשיך הנלוזים בעבר - אינני מעבירה את תוצאות הבדיקות שלך לרופא".
------------------
לאחר תחנונים ובקשות סליחה ומחילה רבות, הועילה הגננת רבקה להעביר את תוצאות בדיקותי אל הרופא המאשר, ואז יכולתי ללכת לשגרירות לקבל את הויזה המיוחלת לארה"ב ולהמשיך את לימודי התואר השלישי שם.
----------------------
מוסר השכל מסיפור זה: "לעולם תתייחס יפה לגננת שלך ואל תתגרה בה, אינך יכול לדעת באיזה פינה אתה עלול לפגוש בה שנית!!".
---------
יש לזכור שלעיתים סיפור זה נכון לא רק לגבי גננות: טירון שהיה אתי בטירונות בגדוד במחנה 80, טורטר רבות ע"י הסמל שלו (קום פול, שכיבות סמיכה, ריצה עם רובה וחגור קל סביב הסמל ועוד ועוד.) הוא הלך לקורס מ"כים ואז לקורס קצינים ואז נפל לידיו סמל המחלקה שלנו בטירונות. אינני חושב שהסמל אהב להזכר בפגישה המחודשת הזו.
======
אם קרה לכם מקרה דומה אשמח לשמוע על כך.
==
ראו גם:
| רשימותי בנושאים שונים |
קישור לבלוג הראשי שלי בתפוז
-----