שלום לכולם.
הסגר והקורונה עדיין איתנו.
חודש אפריל התחיל, ב 1 באפריל, ויש אינטרנט בדירה של אמא שלי, אני גר כעת אצל אמא שלי בהסגר. יוצא לעבודה בביפר\תקשוב.
פעם בחודש הולך לדירה שלי בקרית שלום. (פוסט אחרון משם היה).
הכל וירטואלי, יש כל מיני חוקים ודברים. מסכות, וכפפות, מדידת חום. עדיין אין ממשלת חירום.
אוטובוסים עד 20:00 ,
אז מסיים לעבוד ב 19:00 , והמשרה המינימלית שלי קוצצה בחצי , בערך.
אימא עוזרת לי, ועושה מה שהיא אומרת.
סיימתי שיחה ארוכה עם חבר שלי, ודיברתי איתו על הכל, על המצב שלי. הוא לא מספר עליו הרבה. ואני מתרכז בעצמי, ובסיפורים שלי, ובעובדות שלי. מרגיש לא טוב עם זה, כאילו אני אגואיסט, ומתרכז בעצמי, ואני מזכיר לי חברים אגואיסטים שהיו לי, כמו ע', וכמו החבר המשותף, א'.
אני צנוע, ומסתפק בהכנסות שלי, שזה בעיקר קיצבת ביטוח לאומי, וסיוע בשכר דירה, ומשכורת קטנה, שבעתיד עוד יותר תקטן.
מכין את עצמי נפשית, לשיחת טלפון חשובה עם העוסית שלי מיקה, ביום חמישי ב 13:30 .
מחכה שהסגר הזה כבר יגמר.
ככה כבר הרבה שנים, אני סובל ונהנה, נהנה וסובל.
ואולי תיהיה תקווה חדשה בעתיד. בעתיד אצטרך מאוד להתאמץ, כדי לשנות את החיים שלי לטובה.
בלפטופ החדש, המחשב טוב.
אבל עדיין לא נוח לי, וצריך להשיג עכבר חוטי נורמלי. צריך להיות יותר בקשר עם גיסתי שהבטיחה לי לתת לי את העכבר מחשב.
אז עובד.
גר אצל אימא שלי, בדירה שבה גדלתי, מלפני יותר מ40 שנים.
אה, שכחתי לכתוב במרץ, או שלא, חגגתי יום הולדת 44 בעבודה. ועם אמא שלי עם עוגה, ואז התחיל הסגר. ולא הצלחתי לחגוג בדירה עם עוגה ומשקה,
וגם לא במסריק, וגם לא באירוע חברותי בפייסבוק, דרך פייסבוק. תיכננתי לחגוג בחוג הצפוני, אבל אז התחיל הסגר.
אז עם חברים בקשר וירטואלי, עם כולם בקשר וירטואלי. חוץ מאמא, ואנשים בעבודה. מסתדר ואסתדר, מקווה, בעזרת אנשים טובים.
מה שקשה לי, זה שאני לא יכול לחבק אנשים, לא לראות חברים, ומשפחה,
את ליל הסדר עשינו כאן בזום, ודווקא היה מאוד נחמד, לשמוע ולראות בני משפחה דרך המחשב, דרך הטכנולוגיה, כאילו שאנחנו ביחד פיסית. העתיד כבר כאן.
היה לנו מזל, שיש כאן את הלפטופ, ואמא שלי עשתה אינטרנט של בזק, עם הנתב המפורסם, כשבוע לפני.
ומה עוד ?
זהו.
העיקר הבריאות.
אנסה לצרף כאן תמונות ווידיאו, מתחילת השנה,
נראה אם אצליח עם העכבר הנוכחי.
להתראות אולי בחודש הבא, או החודש הזה, עם כל החגים,
בעזרת השם, אולי אחרי הסגר, ובמצב יותר טוב.
להתראות,
אלון ארד, הבלוגר הותיק, שיסיים מחצית א' בשנה 17 בבלוג.
נ.ב: סומך על תפוז, שישחזרו את כל הרשומות הפרוצות. גם ככה הארכיון בן 3 שנים, והבלוג בן יותר.
נ.ב2: שיר שרציתי להוסיף ולא הצלחתי, זה : כל מה שתרצה - שלמה ארצי, מה 7 בינואר 2020 :
=] ...