הנה פיקצר ג'ונלוק חמדמד שכתבתי בזמן שיעור היסטוריה. קצת פרטים - פיקצר, שרלוק BBC - הסדרה (וגם קצת הספרים, אבל לא סיימתי אז זה לא נחשב עדיין), ג'ונלוק, סלאש, pg או pg - 13 על הנשיקה ועל הרמיזה הקטנטנה בסוף, פלאף.
זה בטח מלא בשגיאות הקלדה, כי המקלדת הזאת מחורבנת (אעאעאעאע לפטופים תוצרת סין שמתקלקלים אחרי יומיים!!!!! *הוצאת כעס*), וזאת הפעם הראשונה שלי בפאנדום, אז אנא תקנו אותי על שגיאות של אי קאנוניות. תהנו ^^
~.~
"ג'ון, רציתי לדון איתך בנושא מסוים." פתח שרלוק, שובר את הדממה המתמשכת. הוא נראה מוטרד - כבר כחצי שעה הוא ישב בסלון ובהה באוויר בשתיקה, זז רק בקושי, כאילו כדי להבהיר לעולם שהוא חי. זה לא היה נדיר - היו תקופות שבהן הוא ישב באותה הצורה למשך ימים שלמים.
"כן?" שאל ג'ון, מתיישב אל מול שרלוק, לוגם מכוס התה שהייתה בידו.
שרלוק נראה מהורהר. "ובכן, חשבתי לעצמי... ישנם הרבה דברים שאני יכול להבין, אבל הרגש האנושי הוא לא אחד מהם. ורציתי לשאול אותך - אם איירין טוענת שהיא חד מינית -"
"לסבית, שרלוק." גלגל ג'ון את עיניו. "תגיד לסבית."
"מה זה משנה? סלנג הוא לא אחת ההמצאות המועדפות עליי, ג'ון, ואתה יודע את זה. חסר טעם." הוא גלגל את עיניו, וחזר לעיניינו. "ובכן, אז אם היא - לסבית -" הדגיש שרלוק את המילה, מביט בג'ון בבוז קל, "איך זה הגיוני, מבחינה רגשית, שהיא התאהבה בי?"
"התאהבה בך?" הביט ג'ון בשרלוק בהפתעה. "מאיפה אתה יודע?"
"ובכן; דופק מואץ בלי שום סיבה מיוחדת, אישונים מורחבים בלי כל נטילת סמים הידועה לי, וכל זה בטווח הזמן הקצר שבו הייתה אינטראקציה בינינו. האפשרות האחת היא שהיא חטפה התקף לב באותן שניות, והשנייה היא שהיא מאוהבת בי. בגלל שהיא לא התמוטטה במקום, הנחתי שהאפשרות השנייה יותר מתאימה לסיטואציה."
"פנטסטי!" קרא ג'ון, עיניו נוצצות בעניין.
"הו, ואני חשבתי שכבר השתמשת בכל המילים האפשריות בשפה לתיאור יכולותיי..." גלגל שרלוק את עיניו. "אז מה דעתך?"
ג'ון נאנח, עוצם את עיניו. איך יסביר לשרלוק דברים שהוא עצמו לא לגמרי מבין? הוא פתח את פיו לבסוף, בוחן את מילותיו בקפידה. "הלב האנושי הוא מבולבל, שרלוק -"
"ספר לי על זה." אמר שרלוק בבוז.
"- והרבה פעמים אנחנו מתאהבים דווקא באדם שאנחנו לא יכולים לקבל. מערכת יחסים לא הייתה אפשרית בשום תנאי ביניך לבין איירין. עם כמה שזה יכול להישמע טיפשי, אתם פשוט... דומים מידי. אבל... אולי בגלל שהיא לא יכלה לקבל אותך, היא רצתה דווקא אותך. זה קורה לפעמים."
שרלוק נראה מזועזע. "זה חסר היגיון, מעוות ואכזרי." הכריז, ואז - כאילו כדי להדגיש את דבריו - הוסיף בנימת גועל מופגנת, "הא. רגשות."
ג'ון גלגל את עיניו. "אתה יודע מה דעתי על כך... אני לא חושב שרגשות הן חיסרון, שרלוק. בדיוק להיפך, לפעמים..."
"איך אתה יכול להגיד את זה, אחרי כל הדוגמאות שראינו לאנשים שהרגשות שלהם גרמו להם לצאת מדעתם?"
"אם לא הייתי הולך אחרי הרגשות שלי, לא הייתי עובר לגור איתך. אם לא הייתי הולך אחרי הרגשות שלי, לא הייתי מסרב למייקרופט כשהוא הציע לי לרגל אחרייך. אם לא הייתי הולך אחרי הרגשות שלי, אני בספק אם בכלל הייתי ממשיך לדבר איתך ביום ההוא שהפגישו בינינו."
שרלוק פקח את עיניו בהפתעה, סוקר את ג'ון. "זוהי חשיבה הגיונית, לא רגשות."
"אתה צוחק עליי! אם הייתי משתמש בהיגיון באותו הרגע, הייתי מקלל אותך במקום להגיד לך שאתם מדהים, כששאלת אותי אם אני לחמתי בעיראק או באפגניסטן בלי אפילו לדעת את שמי!"
שרלוק הרים גבה, חיוך פתאומי עולה על פניו. "אז אתה טוען שהיו לך רגשות כלפי?" שאל, ואז הוסיף - לאחר מחשבה קצרה - "ושיש לך רגשות כלפי, כרגע."
"מה?! לא, שרלוק, הביטוי... המשמעות של הביטוי - זה לא אותו הדבר! אתה... אתה מבין מה אמרת כרגע בכלל?" ג'ון היה אדום לחלוטין, ושרלוק היה בטוח במאה אחוז שהוא צודק.
"אני יודע, מה המשמעות, ג'ון. אל תבהל כל כך, אתה מסגיר את עצמך."
"אז - אתה... אתה שואל אותו אם...?"
שרלוק שם אצבע משתיקה על שפתיו של ג'ון, מהסה אותו, בוחן את פניו עם חיוך עקום על השפתיים. "זה נחמד. אולי דרכך אהיה מסוגל להבין בבהירות המקסימלית את הלב האנושי הנורמטיבי, ג'ון, משום שלך יש אחד כזה. מין ניסוי קטן. לראות איך אני משפיע -"
"שרלוק..." ניסה ג'ון, נבוך ומעט חסר אונים, בוהה בפניו של חברו שהיה קרוב אליו יותר מאי פעם. שרלוק השתיק אותו שנית, והפעם - בנשיקה. ג'ון הביט בחברו בעיניים פקוחות לרווחה, בתחילה - הוא לא היה מופתע במיוחד מהנשיקה, לאחר ששרלוק התקרב אליו כל כך, אבל עדיין היה מעט המום. לאחר מכן, כששרלוק נשך את שפתו התחתונה בעדינות והעמיק את הנשיקה, הוא עצם את עיניו, מתמסר לסערת התחושות שבערה בבטנו. ג'ון הרגיש איך בהדרגתיות גופו נרפה, משתחרר, והוא מנשק את שרלוק חזרה.
כשהגבר השני התנתק ממנו לבסוף, ג'ון כמעט נפל קדימה.
"זה היה... מעניין." חייך שרלוק, הבעה מרוצה על פניו. "תודה לך, ג'ון. אני חושב שאני מצליח להבין את רגשותיה של איירין בצורה יותר ברורה עכשיו..."
הוא פנה אל חדרו, אך אז נעצר לפתע, הסתובב לעבר ג'ון ובחן אותו במהירות. "ג'ון?"
"הממ?" מלמל ג'ון, סמוק ונסער, לא סומך על יכולתו לתקשר עם שרלוק או עם כל אחד אחר באותו הרגע.
"תרצה להמשיך את ה... הניסוי הזה בחדר השינה?" שאל שרלוק, זהיר.
ג'ון בהה בשרלוק למשך כמה שניות ארוכות, מסדיר את נשימתו, ואז הנהן נמרצות. "הו, אלוהים, כן."
~.~
מקווה שאהבתם. אןי לכם מושג כמה נלחמתי כדי לפרסם את זה =.=
מייטי בי 