שלום חברים יקרים,
כן, הכותרת לא משקרת, זוהי הרשומה ה-150 שלי. 
אני מביט לאחור ומתקשה לקלוט שכבר פירסמתי כאן כל כך הרבה רשומות, לא פשוט להתמיד ואני שמח שאני עומד בזה, אם כי קצב כתיבת הרשומות שלי ירד לאחרונה באופן משמעותי. 
כל זה קורה בעיצומו של מבצע צוק איתן, המבצע שנפתח בסערה, כמעט דעך ונגמר ושוב התעורר לחיים בעוצמות חדשות. 
אנו ביממה הראשונה של הרחבת המבצע לפעולה קרקעית ואני רוצה לציין, שאני באופן אישי שמח על כל יום נוסף שבו ממשיכים לפגוע ולהחליש את החמאס וחבריו, כיוון שדבר ידוע הוא, שהחל מהיום שלאחר המבצע הזה, החמאס יתחיל להתחמש מחדש לקראת הסיבוב הבא ולכן ככל שנקודת המוצא שלו תהיה יותר חלשה, כך יקשה עליו וגם יארך יותר זמן עד שהוא יוכל להשתקם ולהתחזק שוב. 
עם זאת, פעולה קרקעית היא לא פשוטה ויש לה מחירים ואני מתפלל שחיילנו יצליחו להפיק ממנה את המירב ושיחזרו בשלום. צו 8 לא הגיע אלי ולכן אני מחזק את ידיהם כאן מהעורף. 
כולם מדברים על כיפת ברזל , שהיא אולי ה"כוכב הראשי" 
במערכה הזו וקשה להעריך איך היו נראים פני הדברים בלעדיה. ההצלחה המרשימה שלה איפשרה לרוב תושבי הארץ לשמור פחות או יותר על שגרת חייהם, אנשים (למעט תושבי הדרום שבאמת עוברים תקופה קשה מאד) הולכים לעבודה, יוצאים מהבית ורובם יחסית רגועים. שמעתי השבוע ברדיו מישהו שהציג נקודת מבט מעניינת, שמצד אחד כל טיל של כיפת ברזל עולה עשרות אלפי דולרים אותם תכפילו במאות טילים כאלו שנורו. מצד שני, היא למעשה חסכה מליוני דולרים שהמשק היה יכול להפסיד, אילו לא הייתה קיימת המערכת הזו ואנשים היו נשארים בבתים ולא יוצאים לעבוד. 
אז במסגרת השמירה על השגרה (שהיא בעצם אחד הדברים המרכזיים בהם חשב החמאס לפגוע והצליח במידה מועטת מאד יחסית), נחזור לנושא. 
כמנהגי (מזה 3 פעמים...), מדי 50 רשומות לעשות סיכום ביניים קצר לעצמי, לא סטטיסטיקות וכד' - לזה אין לי סבלנות, אבל קצת להביט לאחור ולראות מגמות בכתיבה שלי.
הדבר הבולט ביותר מבחינתי (ואולי גם אתם שמתם לב), הוא ירידתו של התפוזיתון מן המסך. כבר פירסמתי לפני זמן מה רשומת משוב לגבי התפוזיתון ולשמחתי הייתה היענות יפה ובסך הכל רובכם רציתם בהמשך פירסום הגליונות, אולי עם קצת שינויים פה ושם ואכן הייתה לנו כוונה להמשיך במתכונת כזו או אחרת, אבל מכל מיני סיבות (חלקן אישיות וחלקן אחרות), החלטנו נעה ואני להפסיק לפחות לעת עתה, אולי עוד נעשה "קאמבק" בעתיד... תודה לכל התומכים, המעודדים והמפרגנים! 
החדשות הטובות ממשיכות וכבר 27 גליונות מאחורי ובקרוב אחת חדשה. השקעתי בגליונות האחרונים בעיצוב חדש ונחמד לתת לזה קצת יותר מראה של עיתון. נתקלתי מעט בבעיות בעיקר עם קפיצה של הקישורים בתוך הגליון, מצאתי בינתיים פתרון חלקי ומקווה שזה מספק.
המשכתי בקצב עם סיפורי הילדים- סיפורי החיות המחורזים שאני מאד נהנה לכתוב בשעות הפנאי (יש כבר כ-15) ובכלל גיליתי שאני נהנה לכתוב סיפורים ואפילו עשיתי נסיון עם כתיבה של סיפור (לא לילדים) בהמשכים בעל 4 חלקים. מקווה לנסות אחד כזה נוסף בקרוב, אני מאד נהנה מהכתיבה הזו, מקווה שגם אתם... 
וכמובן, רשומות על חגים ומועדים, מעט אקטואליה, שרביטים, שירים ושאר עניינים.
במישור האישי, עברתי שינויים לא קטנים לאחרונה (אני לא מספיק בשל על מנת לפרטם כאן) שגם השפיעו על צמצום היקף הכתיבה שלי פה, אבל הכל בסדר איתי ואין סיבות לדאגה, אני משתדל לחזור בהדרגה להיקף כתיבה גדול יותר, כי זו אהבה גדולה שלי. 
אירוע מיוחד, היה מפגש הבלוגרים עם עופר. הגעתי ושמחתי לפגוש את המון הפרצופים שמאחורי הבלוגים, חוויה מיוחדת במינה.
זהו, נשאר לי רק לומר תודה, לכם שממשיכים להיכנס ולקרא בבלוג שלי, להגיב, להתעניין, לפרגן ולפעמים גם לבקר, אתם המנוע שמאפשר לבלוג להמשיך להתקיים ולהתפתח. 
ועל כך אני מודה לכולם.
ולסיום, שוב תפילה שכוחותינו יצליחו במשימתם וישובו בשלום 
, איש איש לביתו ושנחזור לשגרה שקטה ושלווה למשך שנים ארוכות! 
שבת שלום לכולם 
,
רן