אני אוהב לקרוא את המקומונים המחולקים חינם בתיבות הדואר, למרות שהם מלאים פרסומות ורמת העיתונות שלהם לא תמיד מצטיינת.
אני מניח שאני אוהב לקרוא אותם משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שאני חש צורך להיות מעודכן במה שקורה (גם) בסביבתי הקרובה והשנייה היא שאני נהנה למצוא שם שטויות יוצאות דופן.
לעיתים מופיעות במקומונים אלה "כתבות" שברור שהוכתבו ע"י דובר העירייה. "כתבות" אלה קצת מרגיזות אותי כי נראה לי שיש גבול לחוסר המקצוענות של מי שמתקרא "עיתון" (ואפילו מקומי).
מן הראוי שהודעות של דובר העירייה יופיעו כפרסומת ולא ככתבה.
אבל פעמים רבות מופיעות ידיעות המספרות על בעיות, מחדלים ותלונות. לידיעות אלה בד"כ מוצמדת תגובת העירייה – וטוב שכך – כי לא סביר שייווצר הרושם כאילו העירייה אחראית למחדל כלשהו בלי שתינתן לה זכות התגובה.
לרוב תגובת העירייה היא כי העירייה פועלת ככל יכולתה למען התושבים וכדי לפתור את הבעיות שהוזכרו אבל, למרבה הצער, הנושא הספציפי אינו באחריות העירייה אלא באחריות המשטרה/משרד הפנים/הממשלה/רשויות הרווחה/משרד החינוך/אזרחים פרטיים או הקדוש ברוך הוא.
במקומון של לפני שבוע (עמוד 8) הופיעה תגובה יוצאת דופן – כזאת שגרמה לי לכתוב רשומה.
מסתבר כי לאחר מסיבת סיום של אחד מבתי הספר התיכוניים בעירי, הורים רבים גילו שקיבלו דו"ח חניה לאחר שחנו במקום לא חוקי.
התלונה היא לא על כך שהדו"ח לא מוצדק אלא שראוי היה שהעירייה תוותר על דו"חות בסביבת בית הספר בזמן מסיבת הסיום.
הייתי מצפה כי תגובת העירייה תהיה שהנהגים החונים הפריעו לתנועה ולתושבי האזור ועל כן קיבלו דו"חות, אבל התגובה הייתה שונה – אני מעתיק אותה לכאן מילה במילה:
"בהתאם להנחיית ראש העיר ולאור ההסלמה בדרום תוגברו הסיורים של כל גורמי האכיפה בעיר ובכללם מחלקת הביטחון הפיקוח העירוני והמתנדבים. בשיתוף עם המשטרה מתקיימים סיורים נרחבים בכל העיר על מנת להגביר את תחושת הביטחון של התושבים ובמטרה למנוע הפרעות לשגרת החיים".
הבנתם את זה?
אני יכול לקצר את התגובה ולנסח אותה מחדש באופן הבא:
"דו"חות חניה חולקו כדי להגביר את תחושת הביטחון על רקע מבצע צוק איתן"
כמובן שאי אפשר להתווכח עם תשובה זאת! מי מתושבי ישראל יכול להתנגד להגברת תחושת הביטחון בימים קשים אלה כשאזעקות נשמעות בכל יום ובכל מקום?
אני כבר צופה את הפעולות הבאות של העירייה ואת הסיבות להן:
"למען ביטחון תושבי הדרום וכדי לשפר את התגוננות האוכלוסייה האזרחית הוחלט להעלות את הארנונה ב-2%"
"כדי לצמצם את פגיעות הטילים באזור השרון יוגדלו הקנסות על אנשים שיוציאו את כלבם לטיול ללא רצועה"
"לאות סולידריות עם תושבי עוטף עזה יצומצמו שעות הקבלה במשרדי העירייה"
"לאור חשש מהסלמה נוספת בדרום יועלו רטרואקטיבית קנסות הפיגורים על תשלומים לעירייה ב-5% לשנה"
השמיים הם הגבול...
ולמה להסתפק במישור המוניציפלי?
שעת חירום לאומית מעין זו היא הזדמנות מצוינת לכל הרשויות במדינה לפעול להגברת תחושת הביטחון של האזרחים.
המשטרה יכולה להוסיף עוד מצלמות מהירות ולהוריד את סף המהירות המופרזת המחייב בקנס על מנת להגביר את תחושת הביטחון של האזרחים ולמנוע הפרעות לשגרת החיים.
המכס יכול להגדיל את מספר הבדיקות במסלול הירוק מסיבות דומות.
רשויות המס יכולות להגביר את המבצעים כנגד מעלימי מס מאותן סיבות.
אין לי בעיה עקרונית עם עונשים למבצעי עבירות. אני אמנם מסכים שלעיתים יש מקום להקל עם מבצעי העבירות (אני בטוח שגם אני עובר את המהירות המותרת במעט לא פעם), אבל במדינת חוק רצוי גם לאכוף את החוק.
השאלה היא רק למה צריך לתת סיבות מפגרות לאכיפת החוק. (התשובה ברורה: להגברת תחושת הביטחון!)
והרשומה המומלצת היא – אחד עשר האלופים- בבלוג של דני קרמן