באחת הקומונות התארגנה החלפת צנצנת. אבל לא סתם צנצנת... צנצנת מקושטת מלאה במשהו שישמח את המקבלת.
זה לא סוד שאחרי פרץ מוזה ויצירה נפלא בתחילת המלחמה, רבע שנייה אחר כך הכל השתתק ונדם ולא הצלחתי לעשות שום דבר בכלל. בניסיון לחזור לשגרה נרשמתי להחלפה הזו ולעוד שתיים, חיפשתי משהו שיכריח אותי לעשות עם עצמי משהו והחלפות נראו לי אמצעי מעולה לחזור לשגרה.
בגורלי עלה להכין את ההחלפה לחתולי8. שמחתי ולא שמחתי. שמחתי להכין לה, שהרי אני כל כך אוהבת אותה וגם מכירה היטב את הטעם שלה, כך שלכאורה אין שום בעיה, החלפה קלי-קלות. אבל איכשהו בכל פעם שאני צריכה להכין לה משהו, דווקא מפני שאני כל כך אוהבת אותה וכל כך מכירה את הטעם שלה, אני נלחצת וחוטפת בלק-אאוט. כך יש עדיין החלפה שאני חייבת לה בערך מלפני תקופת הדינוזאורים... אבל הפעם החלטתי ששום היסטריה לא תמנע ממני לשלוח לה את ההחלפה בזמן והחלטתי גם לשלוח לה פיצוי נחמד על זו שעדיין מתעכבת.
היה לי ברור באיזה צבעים וסגנון לקשט את הצנצנת, אבל לא היה לי צל של מושג מה להכניס בפנים. אפילו שאלתי אותה באחד הערבים בצ'ט מה היא מתכננת להכניס לצנצנת שהיא מכינה. לא רציתי למלא אותה במשהו אכיל וחיפשתי משהו שימצא חן בעיניה והיא תאהב. ואז, כשכמעט התייאשתי לגמרי, נזכרתי שבאחד מערבי היצירה ליאור הגיעה עם רקמה משגעת של מפת שולחן בהתהוות וידעתי שזהו - מצאתי מה לשלוח.
קניתי בד גבינה לרקמת צלבים, חוטי רקמה ומחט והכנסתי לצנצנת. נכון, היא נראית קצת ריקה, אבל יש בה כל הדרוש לרקמה יפהפייה.
תקריב על הקישוט:
אחר כך החלטתי להוסיף לליאור פנקס מקושט, שתוכל לכתוב בו את כל תכניות היצירה שלה או כל דבר אחר שתרצה. פיצוי קטן ומקדים להחלפה שעדיין מתעכבת. הנה הוא על רקע הדק שממש הבוקר צבענו מחדש ועכשיו נראה ממש נפלא!
ליאור קיבלה את ההחלפה ואהבה מאוד ואני, כמובן, מרוצה.
ועכשיו, להחלפה הבאה...
אסנת