"תקבלי אותה אחרי החגים", כך הבטיח המוכר בחנות הרהיטים, גברבר שהיה להוט למכור לי בכל מחיר את מערכת הישיבה הזו. "מעולה", עניתי לו, כי לא ממש מיהרתי לקבל אותה.
מעולה בתחת שלי, אתחיל לספר את סרט האימה הזה שהתחיל בחיפוש אחר סלון.
כבר סיפרתי בבלוג לפני מספר שבועות שחיפשתי לקנות מערכת ישיבה לסלון מה שנקרא בשפה פשוטה "סלון".
המחירים בשמיים, מערכת סבירה מתחילה ב-6,000 ש"ח ומשם השמיים הם הגבול.
אבל, עם כל הכבוד, לא ממש מתאים לי להוציא סכום כל כך גדול, במיוחד כאשר יש לי 3 חתולים שהחלום הרטוב של שלושתם הוא להחריב לי את הסלון בתוך פחות משנה. מי שמגדל חתול מכיר את התופעה הפסיכוטית הזו, ולמי שלא יודע, חתולים נהנים מאוד לגרד את ציפורניהם על הכל. במיוחד ספות. במיוחד כשהן חדשות. ![]()
עם כל הקדמה שיש בעולם, אני לא מבינה איך עדין לא המציאו בד "דוחה חתולים".
עם כל הקדמה שיש בעולם, אני לא מבינה איך עדין לא המציאו בד "דוחה חתולים".אבל אני צריכה סלון. בקיצר, חרשתי את כל אזור המרכז, הנוסחה פשוטה: יקר נראה איכותי, גימור מקצועי, ישיבה נוחה, בדים חלומיים, במילה אחת, תענוג. זול, נראה זוועה, כאילו יצא מפס יצור שהמכונה התערערה לפתע, פיניש נורא, הישיבה קשה, כריות עקומות, בד לא איכותי וכו' וכו'.
הגבלתי את הקניה בתקציב של 4,500 ש"ח. בעיקר כי אני יודעת שבגלל החתולים הסלון לא ישאר במצב נאות לאחר זמן מה, ובטח לא למספר שנים. נראה לי שקול והגיוני. אז צריך להתפשר. בכל אופן סכום של 4,500 הוא לא מעט!
חרשתי את חנויות הרהיטים במרכז, וכפי הנוסחה מראה זאת, יקר, מעולה, זו, זבל. למה אין באמצע?
לכן, הצפנתי עד נתניה כי לחשו לי ש"שם תמצאי ריהיטים מ-ה-מ-מ-י-ם במחיר סביר מאוד. איכותיים. ועוד הרבה קומפלימנטים שגרמו לי להתלהב.
בבוקר חם כמו הגיהנום, בתחילת החודש, נסעתי עם חברה לנתניה בחיפוש הסלון האולטימטיבי, זה שיראה טוב, יהיה נוח ואיכותי ויחמם את לבי. ועד תקציב של 4,500 ש"ח כמובן.
הגענו לכל מיני חורים שהיו בהם מפעלים לרהיטים. המצב לא היה שונה מהמרכז, אפילו קשה יותר. חלום הסלון שלי החל לקרוס כמו מגדל קלפים. נכנסנו לכל מיני חנויות רהיטים באזור התעשייה, שם בכלל המחירים התחילו מ-10,000 ש"ח, נכון ששווים, אבל שוב, התקציב.. ובכלל, אחרי שיוצאים מכמה חנויות שמתרשמים שהרהיטים מהממים ובדיוק כזה היית רוצה, ואת הולכת לראות לאחר מכן את ה"זולים", ואת מתחילה להשוות, ממש לא בא לך לקנות כבר כלום. כי זה הכל, או כלום. כמו ב"אשה יפה"!
אבל סרטים לחוד ומציאות לחוד. הייתי בחנות מסויימת, וסוף סוף נראה שהנה, אני מגיעה למטרה. ראיתי סלון מהמם, אמנם הוא לא היה סלון פינתי כמו שאני אוהבת, הוא היה 2+3, אבל איכותי מאוד, סלון קפיצים, גימור מושלם. ממש התאהבתי בו במבט ראשון! הייתי מוכנה לוותר על ה"פינתי", אבל המחיר כאן היה 5,500 ש"ח לאחר הנחה (במקור 6,500) לא כולל הובלה שזה בערך עוד 500 ש"ח.
התלבטתי, בחנתי סוגי בדים וגם צבעים, הראש אומר לא אבל הלב כן.. זה עוד 1,000 ש"ח, לא ממש נורא, אבל די משמעותי.. לבסוף החלטתי ללכת על זה. אבל אז, התערבה חברתי הטובה: "נועה, חרגת מהתקציב" הודיעה לי בקול חמור, כאילו לא ידעתי. "כן, אז אקצץ במשהו אחר", ופה ושם איכשהו, הצליחה לשכנע אותי לוותר עליה.
"לא חסר מקומות" התריסה.
נכון, לא חסר, אחרי שהתלהבתי מהסלון, הלכנו לעוד כמה מקומות, מפעלי רהיטים כאלה. הייתי די מבואסת, רציתי את הסלון ההוא, אבל שוב, חרגתי מהתקציב ובלה בלה...
כבר הייתי עייפה וגם חם רצח. במפעל האחרון שנכנסנו היו סלונים באיכות קצת יותר טובה מהתחנה המרכזית. לבסוף בחרתי בסלון פינתי שדוגמא ממנו היה בתצוגה. בחרתי צבע ומידות. שילמתי בתשלומים. יצאתי משם ממש לא שמחה. לא זה מה שרציתי. התפשרתי. אבל עדיף מכלום, לא? לא!! ![]()
הסלון היה אמור להגיע לאחר החגים כפי שהמוכר אמר.
אחרי יומיים אני מראה לחברים קרובים ולמשפחה את הסלון שצילמתי. ממש התפללתי שיגידו שהוא מגעיל, שלא שווה את הכסף וכו', אבל דווקא הוא מצא חן בעיני כולם, חוץ מאחי, שאמר "לא שווה את המחיר הזה".
רציתי ממש לבטל את ההזמנה, הרי יש לי שבועיים לביטול עסקה, ואז שוב רואה את הצילומים ושב אומרת לעצמי, יאללה סגרי כבר את הפינה הזו! כולה סלון!
התחלתי לשנוא את הסלון ממעמקי לבי. חלק מהתחושה אני חושבת, נבעה מהעובדה שלבי היה שייך לסלון ההוא שהתאהבתי ממבט ראשון. כנראה שהסלון הרגיש את הטינה שלי כי עד מהרה הוא יתנקם בי.
ביום שלישי, יומיים לפני החג, מתקשר הגברבר ממפעל הרהיטים, ככה בלי להודיע מראש, ומספר לי שאכין 400 ש"ח עבור ההובלה כי הסלון בדרך. ודווקא באותו היום הייתי חולה בבית ולא היה לי בבית גרוש על התחת ומה גם שבשעה 5 היה לי תור אצל הרופא וזו דווקא השעה שהסלון אמור להגיע. ואני ציפיתי לסלון לאחר החגים כפי שאמר.
אמרתי לו שלא מתאים, אך הוא לחץ ולחץ ובכספומטים בסביבה כמו בכל חוק מארפי, לא פעלו שניהם, לכן חזרתי מהר הביתה, ממש בזחילה כי המשכתי להיות חולה, התקשרתי ושאלתי אם אני יכולה לשלם באשראי. הוא הסכים, וברגע שביקשתי שישלח לי חשבונית עם המובילים, הוא התחיל לגמגם: "חשבונית? אני חושב שזו קצת בעיה.. אבל אולי אוכל לסדר משהו. נראה". אתם מבינים? הוא מוכן לעשות לי טובה ולא להעלים מס. בשבילי.
בקיצר, ביטלתי את הרופא, העיקר שיגיע הסלון ולגמור עם זה. בזמן ההמתנה התחלתי לאהוב אותו קצת. נו, לפחות השתדלתי. אבל השעה 5 הגיעה וגם השעה 8 בערב. בינתיים אף אחד לא מתקשר ואני באוויר. ב-9 צלצלתי לטלפון של המפעל. ענה לי איזה פועל ערבי שהבטיח שיש להם קצת עיכוב אבל עד 11 בלילה הסלון יגיע. הוא כמעט נשבע באמא שלו.
עבר 11 וגם חצות. הלכתי לישון עצבנית רצח. איזו חוצפה! ללחוץ עלי שאקבל באותו יום את הסלון, להתרוצץ בשביל הכסף, לדחות את הרופא ובסוף הברזה! מגעילים!
הייתי נחושה לבטל את העסקה, הנה סיבה טובה, למרות שעברו שבועיים, אבל אף אחד לא יזלזל בי!
למחרת, ערב החג, אף אחד לא התקשר אפילו להתנצל כמובן, לכן התקשרתי, דיברתי עם הגברבר וכאשר ביקשתי שלא ישלח את הסלון כי אני רוצה לבטל את העסקה, הוא צרח עלי בבריונות, צרח שיתבע אותי וטרק לי את הטלפון בפרצוף. ככה ללא יכולת להגיב.
בהתייעצות מהירה עם חברים, הציעו לי לא לבטל את העסקה, כי אני עלולה להסתבך ולהפסיד אם יתבע אותי, לכן מוטב לקבל את הסלון ולאחר מכן שאני אתבע אותו. כמובן שלא היה מצב שאדבר עם הבריון שוב, לכן חברה שלי לקחה את המושכות, היא התקשרה בשעה 11 בבוקר ונאמר לה "ברגע הזה אנחנו מעמיסים את הסלון על המשאית. הוא יגיע בשעה 2 בצהריים לבת ים". אולי הוא הגיע לבת ים, אבל לא לבית שלי. אתם קולטים? ערב חג, נשארתי תקועה בבית מחכה לסלון מזויין הזה! אף אחד לא טרח להתקשר ולהגיד שלא יגיע. לא הבריון של המפעל, לא הפועל, לא המובילים, אף אחד.
יומיים רצופים. ויומיים רצופים הם גם מעמיסים את הסלון.
עבר החג, הגיע יום שישי, כבר הייתי אדישה לסלון, יגיע לא יגיע זה אותו הדבר, כי אני הולכת לתבוע את הבן זונה הזה, וכמובן טלפון ישירות למס הכנסה ביום א' בגלל החשבונית.
אבל הנה, בשעה 10 טלפון מהמובילים שבעוד שעה הם מגיעים. והגיעו. שני סוסי עבודה מיוזעים שהעלו את הסלון הניחו אותו בדירה. כאשר ביקשתי חשבונית, הם אמרו שאין להם. סבבה.
הספות היו ארוזות בקרטון דק ומסביבן ניילון צמוד כזה. חזק חזק. לקח לי בערך שעה להוציא את כל הבלגן. האמת שהספות נראו בסדר, יפות כן, גימור בינוני מטה, על פני השטח נראה בסדר, אבל כאשר בוחנים מקרוב, הגימור לא משהו. שוין.
התחלתי לאהוב אותן קצת. ואז ישבתי לנוח עליהן כי התעייפתי וגם כדי לבדוק אותן. ועכשיו מגיע החלק הטוב ביותר.
בעודי יושבת ומפנטזת על האורחים שיגיעו בערב ואיזה קומפלימנטים יקבל הסלון, פתאום אני מרגישה שמשהו חופר בתחת שלי. ממש כך. כמעט צרחתי מהפחד. חשבתי שבתוך הספה יש עכברוש שנשאר כלוא.
קפצתי כמו טיל ממקומי, העפתי את הכריות, הפכתי בזהירות את הספה ו... ואוליבר החתול יוצא מתוך חור מתחתית הספה!
פשוט לא ייאמן! ספה חדשה מהמפעל מגיעה עם קרע ענק בתחתית!! מה נסגר עם המפעל זבל הזה? האם כל העובדים שם שיכורים? מהמנהל ועד המובילים? לולא החתול זחל דרך החור, לא הייתי מודעת לכך אפילו.
התקשרתי מייד לגברבר הבריון והוא ניסה להרגיע אותי ב: "מאמי, זה כלום, אשלח לך מישהו בשבוע הבא להחליף את התחתית".
אמרתי לו: "אל תטרח. ניפגש בקרוב בבית המשפט". ומיהרתי לטרוק לו את הטלפון בפרצוף.
ועדין אני לא יודעת מה המצב של הספה השנייה למטה כי היא כבדה יותר מכדי להרימה, אבל אחי יגיע השבוע ונבדוק.
בכל אופן, הפקיד במס הכנסה שמח מאוד לדעת על מעלליו של המפעל ההוא שמנסה לא להוציא לי חשבונית.
וכמובן שאני תובעת אותו, בשום מצב לא אוותר לו.
בכל אופן, הגעתי לכמה תובנות, שחלקן החכמתי לפני כן, אבל לא ממש הפנמתי:
ללכת תמיד בעקבות הלב.
להשמע לאינטואיציה הפנימית. גם אם זה רהיט.
לא ללכת לקניות עם חברות, בטח לא כאשר מתכננים להוציא סכומים רציניים.
רכישה רצינית, לעשות אותה רק בסביבה הקרובה.
שחתולי רגדול מסוגלים להשתטח לפיתה ולזחול מתחת לספות! אבל איך הראש עבר במעבר צר כל כך? ![frown]( "frown")
וכן, במכוון נמנעתי מלפרסם את פרטי המפעל ובעליו, על פי עצת עורך דיני, לפחות עד תום התביעה.
והעיקר, החתולים נהנים מאוד מהסלון!