כבר הגיע "אחרי החגים"?

אז אחרי החגים כבר כאן, ונורא קשה לחזור לעבודה, במיוחד בהתחשב בכך שבחודש וחצי האחרונים לא דיברתי במשך כחודש, שכבתי במיטה במשך שבועיים וחצי, עבדתי כמעט שלושה וחצי ימים, ואת יתר הימים ביליתי בחופשת חגים. אבל לא אנחנו נישבר מהשגרה, שקפצה עלינו ככה פתאום אתמול, במיוחד כשחנוכה באופק והספוגניות מתחילות להגיח במאפיות.

כשחוזרים מהחופש כולם שואלים את כולם "איך היה?", ו"מה עשיתם?", ותמיד נדמה לי שלא עשיתי כלום, עד שאני מתחילה לספר ואז אני פתאום מגלה כמה הרבה עשיתי.

בחגים אנחנו לא ממש אוהבים לטייל טיולים ארוכים של הרבה ימים. הדרכים עמוסות, ליד כל שביל בטבע יש תור המתנה כמו בדיסנילנד, למסור את המזוודה לשקוף בנתב"ג מצטייר כמו מבצע גדול יותר מחציית ים סוף, ובכלל כשיש שלושה כלבים ושישה חתולים זה מוסיף לא רק להוצאות החופשה אלא גם לעומס ההתארגנות. ויש גם את העובדה ששיחיה עובד בשנתיים האחרונות בחג, ולבנות ממילא יש תכניות לכל מיני כאלה ואחרים שלא ממש כוללות אותנו. וכמובן יש את החייל שלא ברור מתי הוא יהיה או מה הוא מתכנן לעשות כשהוא כאן.

כשיש חופש אני רוצה להספיק מהכל: גם לטייל וגם לנוח, גם שופינג וגם לבשל בבית, גם לעשות כל מה שאני לא מספיקה בשיגרה כשאני עובדת, וגם לעשות משהו שונה וחגיגי. גם לסדר לארגן לנקות ולמיין, וגם להתבטל, לבלגן, ללכלך, ולפזר. בקיצור מרוב שאני עושה רשימה ארוכה של מה שאני רוצה לעשות אני יכולה למצוא את עצמי לא מספיקה כלום. אז הסוד שלנו הוא כנראה לעשות כל יום משהו אחד, גדול, ועוד משהו אחר לחלוטין. וכך מילאנו לנו את החג בהתעסקויות לרוב. קבלו את רשימת המכולת:

תחילה קישטנו את המרפסת כאילו היא סוכה. העובדה שלא צריך פטיש ומסמר שניקח מהר, גורמת לכך ששלומית יכולה להשתעשע עם הקישוטים - וזה נחמד מאוד. אז הלכנו לנו לחנויות ולשוק לבדוק את מפלס הנצנצים, מה חדש בתחום השרשראות, ואיזה פטנטים עם רבנים הוליד המוח היהודי, או הנוצרי (תלוי בארץ ייצור הפריטים). השנה ויתרנו על נצנצים, שבאמת אין כמוהם לשמח לבב מקשט סוכה, והלכנו על קישוטים עגולים במהותם. הקטנה הכינה שרשאות, ושיחיה נדרש לתלייה בשל העובדה שהוא כרגע הכי גבוה בבית, במיוחד כשהוא עומד על כיסא.

ערב החג קיבלתי חבילה מאמריקה, עם מלא מלא מלא ממתקים שרובם היו תוצרת ארה"ב. מתנה כזו לסוף חגיגות יום ההולדת. אני והילדים פתחנו אותה, פרסנו הכל, ובחנו בקפידה. ואז התחלנו לטעום. את זה דרך אגב עדיין אף אחד לא התנדב לנסות:

אחרי זה באה שורה של ביקורים. נפגשנו עם אח שלי שקפץ לביקור מולדת וקיבלתי עוד מתנות ליום ההולדת. תודו שזה מגניב:

ביקרתי אצל חברים שלי בגליל, בטיול משולב שכלל חילוץ רכב לצורך החלפת בטריה, ביקור ביריד יד שניה בכפר מסריק (התחדשתי במפיון) ושיעור ניה אצל המורה האחת ויחידה דלית הראל שאני לא מבינה איך אני לא נוסעת אליה לגליל כל שישי לרקוד. ביקרתי בסופר של ירכא להתרשמות, אחרי ששמעתי את נפלאותיו פה ושם - ובאמת מה אומר סופר ענק, יצאתי עם כוס לקפה של העבודה. וכמובן שאכלתי חומוס משאוושה אצל אבו רמי בכפר רמה - טעים טעים טעים טעים, והעיקר - דיברתי שעות עם חברי ילדות.

אחרי זה עשינו דברים "קטנים" וקרובים כמו סדנאת זכוכית אצל משפחת אלבז המופלאה מגבעת זאב, מרתון סרטים ישראליים על הספה בסלון, קראתי ספר שלם במיטה, כיבסתי במרתון כביסה,  והכנתי את המתכון הנפלא שקיבלתי למאפינס פיצה. הכנתי גם מרק עדשים מאיזה בלוג שהיה לי זמן להתעמק בו, וסליחה שאני לא זוכרת את שמו.

ויום אחד שבו בדרך נס כולנו היינו ביחד בבית שיחיה לקח חופש וכולנו נסענו ליפו. חוץ משוק פשפשים, טיילת, ים ונמל, אנחנו אוהבים ללכת למוזיאון יפו הקטן אך איכותי לראות את התערוכות המוצגות בו. זו תמיד חגיגה אומנותית רב חושית. הפעם זו היתה תערוכת מיניארט שהיתה פתוחה לכבוד סוכות כמעט כל יום. מי שלא ראה - שירוץ. היא עדיין פתוחה בשישי ושבת. תערוכה מדהימה של מניאטורות מכל הסוגים, אישיים, דגמי בתים, חדרים היסטוריים, ופנטזיה. כל אחד והסגנון אליו הוא מתחבר. העברנו שם שעה, ולא ראינו את כל הפרטים. צילמתי מספיק לרשומה בפני עצמה, אז הנה מניאטורה אחת לדוגמא:

ועוד אחת, כי הן כל כך מקסימות:

בשוק הפשפשים, לו הקצבנו שעה אחת קצרה ובודדה, הצלחתי להעשיר את האוסף שלי ב... שני מפיוניום מאלומניום, ובנמל אכלנו ציפס מרובע עם פיש. טעים ציפס מרובע, רק קצת קשה להחזיק אותו ביד ולטבול בקטשופ, או בחרדל. או במיונז.  

סה"כ גדל אוסף האלומניום שלי החג הזה בארבע מפיונים, כשרובם, נכון, ירוקים. אתם חושבים שזה קשור לצבע הלולב? :

חוץ מזה קפצנו קפיצה קטנה כדי לרוץ 2 ק"מ במרוץ נחל שורק שנערך בבני ראם. לצורך כך אני והקטנה קמנו בחמש בבוקר, הגענו, אני לקחתי את החולצה המנדפת זיעה, והקטנה רצה. חלוקה צודקת, לא? מזמן לא נסענו שתינו למירוץ, זה סוג של חוויה שלנו שתינו, ושמחנו מאוד לעשות כן. לא זכינו בפרס, אבל קיבלנו מדליה בלתי פמיניסטית בעליל [היה עליה ילד בכובע שרץ בשמחה], ותהינו איך הבנות הדתיות רצות להן בחצאיות.

ביום האחרון של החופשה נסענו שיחיה ואני למפגש אספנים ופזים בגינה הציבורית של שכונה חדשה ומקסימה בכרכור. היה כיף לפגוש את כל החברים הישנים והחדשים, לרכל על אספני חו"ל, ולרכוש כמה פזים שאין לנו. אפילו הצלחתי למכור שלושה פזים, מה שלא קורה בדרך כלל כי אני לא אספנית שקונה פריטים שאין לי, וכך אין לי למעשה עודפים.

את החופש סיימנו בישיבה על כסאות מול הים בחוף ינאי. היה מעונן, היתה רוח, הגלים ריחשו להם. בשמיים היו מצנחי רחיפה של גלשנים אמיצים, על הכל שרתה שלווה של סוף הקיץ, ותחושה ברורה שחופשה ארוכה ומלאה הגיעה לסיומה.

ולכל מי שהגיע עד הלום, שיהיה לכם אחרי החגים שמח!!