התעוררתי בבוקר לעוד יום חורף קר עד קפוא. האמת היא שאפילו לי קשה לצאת מהמיטה כאשר אני יודע שהשמש עדיין לא זרחה והטמפרטורה בחוץ לא עולה מעל מינוס עשר מעלות.
בכל זאת הרגשתי צורך להגיע לעבודה היום – לא היה לי ספק שלמפקח יש תעלומה חדשה המחכה רק לי. הייתה לי הרגשה גם שהסמל יביא היום עוגיות מיוחדות (או אולי עוגה) שאשתו אפתה.
על כן התגברתי על הפיתוי להישאר במיטה והתגלגלתי לי לעבר שגרת יומי.
בדרך לארוחת הבוקר, למרות המחשבות על התעלומה ועל העוגה (באמצעות החוש הבלשי שלי הבנתי שיהיה בה הרבה שוקולד) הציפו אותי רגשות דיכאון.
איכשהו לא הרגשתי סקרן במיוחד לגבי התעלומה המחכה לי על שולחנו של המפקח. חישבתי ומצאתי שבמשך עשרים השנה שלי כבלש במשטרת ורשה הבאתי למעצרם של מאות גנבים, שודדים, רמאים ואפילו רוצחים.
איכשהו לא הרגשתי סקרן במיוחד לגבי התעלומה המחכה לי על שולחנו של המפקח. חישבתי ומצאתי שבמשך עשרים השנה שלי כבלש במשטרת ורשה הבאתי למעצרם של מאות גנבים, שודדים, רמאים ואפילו רוצחים.
כיצד אני יכול להתרגש ממעצרו של עוד פורע חוק אחד?
בגלל המחשבות הדכאוניות לא היה לי תאבון. המלצר קצת הופתע כשביקשתי לארוחת הבוקר רק חביתה מתריסר ביצים ושש לחמניות. הוא שאל אם אני חולה. הבטחתי לו שהכל בסדר ושאדאג לפיצוי הולם בזמן הקינוח כי – כמו שסבי נהג לומר – עם האוכל בא התיאבון.
בזמן הקפה השני שמתי לב כי אחד מיושבי המסעדה מסתכל עליי כל הזמן. תהיתי האם אני אמור להכיר אותו. האם ייתכן שהוא אחד הפושעים שעצרתי בעבר? או אולי עמית לעבודה לשעבר? ייתכן אפילו שהוא נהג לעבוד או לאכול באחת מהמסעדות הקבועות שלי.
מכיוון שלא הצלחתי לזהות אותו החלטתי להתרכז בקרואסון השקדים שלי כשלפתע אותו אדם ניגש לשולחני ופנה אליי: "סליחה על ההפרעה" – הוא אמר – "האם אדוני הוא הבלש המפורסם שפתר תעלומות רבות כמו למשל תעלומת הרופא שגנב שוקולד ותעלומת גברי וספלו?"
הודיתי בכך בניד ראש והוא שאל אם הוא יכול לשבת איתי לכמה דקות. הסכמתי גם לזה.
הוא התיישב והציג את עצמו: "אולי אדוני שמע עליי – אני הוא מרקנו פלר"
בוודאי ששמעתי עליו! מרקנו פלר היה הבלש הפרטי המפורסם ביותר בורשה., מנהל הסוכנות "צרות צרורות". הוא נודע בפתרון תעלומות מפורסמות רבות (אבל לא רבות כמו אלה שאני פתרתי). מוזר - הייתי בטוח שאדם במעמדו ובמקצועו יהיה מלא יותר.
"יש לי הצעה לאדוני" – הוא פנה מיד לעיקר –"מה דעתו לעזוב את המשטרה ולעבור לעבוד אצלי בחקירות פרטיות?"
האמת שהרעיון נשמע לי קצת מפתה. לאחר שבלעתי את הסופגניה שאלתי מה בדיוק הוא מציע והוא ענה – "המשחק הרגיל – פתרון תעלומות תמורת שכר פלוס הוצאות!"
האמת שהרעיון נשמע לי קצת מפתה. לאחר שבלעתי את הסופגניה שאלתי מה בדיוק הוא מציע והוא ענה – "המשחק הרגיל – פתרון תעלומות תמורת שכר פלוס הוצאות!"
התעניינתי האם ההוצאות כוללות אש"ל (אוכל, שתייה, לחמניות) והוא אישר זאת בחיוך רחב.
שאלתי איזה סוג תעלומות מצפה לי בחקירות פרטיות. בהתחלה הוא היה קצת מסויג ואמר שמדובר במידע חסוי. "אתה מבין?" – "הוא אמר – "זה לא נרשם אצל היומנאי כמו במשטרה. אלה החקירות שלך, בלי מעורבות של הציבור".
הזמנתי עוד צלחת עוגיות ולחצתי עליו שיסביר יותר במה מדובר. אמנם אני אדם צנוע, אבל אני מחבב את הפרסום המתלווה לעבודתי.
היה לו קשה לומר את זה אבל הוא הסביר שמדובר בעיקר בבדיקת דו"חות ו"חפירה בבוץ". הוא הבטיח שבעבודה בחקירות פרטיות פוגשים כל מיני טיפוסים מעניינים.
"איזה מין טיפוסים?" – שאלתי אותו בפה מלא והוא התפתל קצת ובסוף ענה: "בעיקר בוגדים... אבל תמיד יש לזה תרוץ"
"ואני אמור למצוא את הסיבה לבגידה?" – שאלתי בתמיהה.
"אני בטוח שתמצא!" – הוא אמר והוסיף – "אני בטוח גם שתתרגל לזה".
אמרתי לו שאחשוב על כך, נפרדתי ממנו ויצאתי לכיוון תחנת המשטרה.
חשבתי לעצמי מה ייצא לי מעבודה כחוקר פרטי. מה אני אקח מזה?
על פי מה ששמעתי בשיחה עם מרקנו פלר ולפי מה שקראתי בסיפורים, בוודאי בסוף יום חקירות יהיו לי בקבוק וויסקי ואוסף חדש של שקרים, וילונות על החלונות וכאב ראש אדיר.
אני עלול לצאת מזה מצולק לכל החיים... לא נראה לי שיש לכך פיצוי מתאים.
החלטתי לסרב להצעה והחשתי את צעדיי לכיוון עוגת השוקולד של אשתו של הסמל. זאת הייתה בחירה מצוינת כי היו עליה גם קצפת ותותים.
מוסר השכל: חקירות פרטיות הן צרות צרורות
שבת שלום!
תודה לעננת שהציעה לי לכתוב סיפור על הבלש הפולני לפי השיר של דייר סטרייטס – Private Investigations ותודה למארק נופלר שכתב את המילים לשיר.
והרשומה המומלצת היא – המלה הראשונה (סיפור לשבת) - בבלוג של גנימדס
ולמקרה הבלתי סביר שהטמעת הסרטונים עדיין לא עובדת, ניתן לשמוע את השיר כאן.