ימי הרדיו - לכבוד יום הרדיו הבינלאומי

כמי שצמחה בבית שליבו הלם לקצב "היידה בי, היידה בו, היידה מכבי יפו" - האימרה הישנה  "אל תצחק יותר מידי כדי שלא תבכה אחר כך" עבדה אצלנו מצויין - והסיבה היתה כמובן שלאחר תוכניות ההומור הגיעה מלכת השבת הלא היא "שירים ושערים" .
כולנו נצמדנו לדיווחיו של זוהיר בהלול - ל"מה היתה הדקה?", ו"לתודה לטכנאים" וכמובן לאות הפתיחה המפוצץ שכאילו בא להוציא את כולם מהשלאף שטונדה.
קשה, קשה להיות בן נאמן לקבוצת כדורגל "אנדרדוגית" כמו מכבי יפו שלא בדיוק שופעת נצחונות או מגרדת את הטבלה מלמעלה - נו בואו נודה על האמת רוב הזמן להשאר בליגה הלאומית היתה סיבה לחגיגה,  אבל כשמכבי יפו ניצחה הכל היה הרבה יותר מתוק, הקבבצ'טה והצ'יפס של ארוחת הצהרים והמלבי, האשורה או הקרם קראמל שהמתינו לתורם לקינוח. (מה? ... ברור ששוב אוכל! אצל הבולגרים כמו אצל החיילים הכל מתחיל ונגמר בקיבה).
 

 

חתול בשק: "לברוח לא תוכלו - גם אוכל לא תאכלו".... (אלפרד ושפיפון )
 

ואי אפשר לסיים רשומה על הרדיו שלי מבלי להזכיר גם את אלה:

"מחפשים את המטמון" תוכנית ההיסטוריה שעשתה אצלי היסטוריה.  שנים האזנתי לזאביק ענר מארח את חופריו באשמורת לילה ראשונה בחצי קדושה בעיקר כי הייתי צריכה להאבק עם אבא - ה"דיקטטור הגדול" על הזכות להאזין לה. השעות  23:00-O1:00 אצלנו בבית לא נועדו לילדים גם כאשר הילדים חצו את קו יום ההולדת ה-17.
שעות ישבתי דבוקה לרדיו כותבת פרטים במחברת המיועדת לכך והתבאסתי בכל פעם מחדש שאני לא יכולה להתקשר ולענות על תשובה מתוך ידע אישי, כי הדיקטטור התרצה על בלימה ומספיקה היתה שיחת טלפון אחת באמצע הלילה כדי לשכוח שהוא משוכנע
 

והיתה "כאן שם ובשום מקום" הנפלאה שהורדה בטיפשותם של האחראים ברשות השידור מעל גלי האתר ממש בימים אלה, תוכנית שהזכרתי כבר ברשומותי בעבר כמי שאחראית על עיצוב טעמי המוזיקלי ואשר חשפה אותי ורבים אחרים לזמרים גדולים שהם לא בהכרח מתים או חיים בבתי אבות - זמרים שיוצרים כאן ועכשיו   יהודית בן יעקב עשתה תוכנית שכולה עדנה, מתחברת לכל פינה בעולם ובכל זאת הכי ביתית שאפשר ריחה כריח האוכל המתבשל לקראת שבת מלכה - כבדה כמו העפעפים שצונחים אט אט לנימנום קל של אחר הצהרים. בכל יום שישי כשאני נכנסת אל המטבח ושומעת את הריק שתפס את מקומה ב-88 FM ליבי נקרע.
 

"כאן שם ובכל מקום" יהודית בן יעקב האמא ונעימת הפתיחה המושלמת שלה "פגאו" של חוזה פלסיאנו

 

ולא ניתן לקפח גם את מצעדי השירים שמילאו את ראשינו איוולת - טוב אני אתוודה כאן בשקט שבילדותי שני המצעדים החביבים עלי היו "היה היה - מצעד פזמוני העבר" שירים מהדור של סבי וסבתי נראה לי ו"מצעד המרגנית" כנ"ל אך בעברית

 צחקו... צחקו... זה "מה יש" ...
 

ואם בתןכניות הומור התחלנו בתוכנית הומור נסיים -
"מה יש" תוכנית רדיו ענקית שנכתבו עליה גדולות ונצורות והכירה לנו את ארז טל ואברי גלעד וגם את יוחנן, האיש הקטן מהרחוב, ג'ימי אוחנה זמר הקופה הלא הוא דני רובס, ימי איציק, פזית - כל אלה הפכו את משרד הרדיו בו שירתתי (סגירת מעגל שכזאת) בפיקוד מרכז לבלתי נגיש בשעות האלה ... שששש... מה אתם מתקשרים עכשיו... השתגעתם? - אז מה נשמק'ס
 

אשמח לשמוע איזה תוכניות עשו את הרדיו שלכם :-)
ותודה למשה בן חורין על הרעיון.