(רשומה מלפני חודשיים ששקעה למצולות ונמשתה לא מזמן)
בעבודה של בעלי, הוא ממלא את תקן המנהל האדמינסטרטיבי, וכן מעצב הפנים, אחראי שיווק ופרסום, דובר, יועץ רכש וכמובן ועדת תרבות.
הוא מין בנאדם פעיל שכזה.
בערב הגיבוש האחרון שהוא אירגן למשפחות העובדים, הוא סינג'ר מינה אותי להעביר סדנת שוקולד לילדים. הצטיידתי מראש בעשרות תבניות הסיליקון לפרלינים שלי (יש לי כל מיני אוספים שווים שמעלים חיוכים על פניי וקילוגרמים על מותניי),
וכמובן הכנתי רשימת קניות כיפית שכללה קילוגרמים על קילוגרמים של שוקולד בשלושה צבעים, עדשים, עוגיות, פירות יבשים, סוכריות ועוד דברים שכיף לשחק איתם.
את כל התוספות פיזרתי בצלוחיות קטנות בכמה מוקדים. בשלושה "באן-מרים" המסתי שלושה סוגים של שוקולד (מריר, חלבי ולבן) וחילקתי לקעריות.
כל ילד קיבל תבנית והתחיל, איך נאמר, לעוף על עצמו
זה התחיל ככה
זה המשיך ככה
ובמקרים מסויימים, גם הגיע לככה
לפעמים השוקולד הוא רק תירוץ