ושוב כרמל. אחרי שהטיול האחרון שכתבתי עליו (ביולי שעבר! עקביות זו כנראה מילה גסה...) היה נחל כלח ושוויצריה הקטנה, ניצלתי את סיום תקופת המבחנים כדי להשתמש שוב במיקום האסטרטגי החדש של הדירה שלי, חיפה, בשביל להמשיך לגלות ולחקור אזורים חדשים בהר הירוק. עיון קצר במפה הראה שעל מדרון הכרמל המזרחי מסתתר אתר עתיקות מסתורי בשם "מצודת הבמה", אליו מגיע שביל מסומן מכיוון הכפר עספיא שבראש ההר. באלתור קצר הצלחתי לארגן מסלול המשלב את האתר המסקרן עם שמורת אשדות יגור ועם המסלול הנהדר של נחל יגור, מגרש המשחקים של הכרמל. את הנחל, מנהרת הצל שלו ואינספור המפלים היבשים כבר יצא לי לפגוש בטיולים קודמים, אבל מי יוותר על ללכת שוב ללונה-פארק?
סיפור הדרך המפורט של הפוסטים הקודמים יפנה את מקומו הפעם לתיאורים תמציתיים יותר, אבל אל דאגה! אם עשיתי חשק למישהו, בפרטים הטכניים בסוף הוספתי מידע עד כמה שיכולתי...
רוב המכוניות שחונות בחניון הסמוך לקיבוץ יגור הם של משפחות המגיעות לפארק השעשועים "בא-לגן". לא זאת שלנו. החומה הירוקה של הכרמל מתנשאת מעל ומטילה צל גדול על החניה והקיבוץ, מכינה אותנו למה שצפוי לנו היום. במהלך שבע השעות הבאות אנו הולכים לטפס על החומה הזאת כמעט עד לראשה, לרדת שוב לחצי הגובה, לטפס חזרה, ולבסוף להיעזר ביכולות האקרובטיות שלנו לצורך הירידה הסופית דרך נחל יגור. עסק לא פשוט, ושעון החורף מאלץ אותנו להזדרז. בקושי התחלנו וכבר מצאנו את עצמנו מתנשמים ומתנשפים בטיפוס - קצר אבל תלול מאוד - שהביא אותנו לראש של שלוחה המשקיפה על קיבוץ יגור ועל מרחבי החורש האינסופיים של שמורת אשדות יגור. אחרי חודש וחצי של לימודים ללא הפסקה גיליתי שאני לא בכושר בכלל, אבל ידעתי שאני אתגבר. מזג האוויר היה נפלא, הכל פורח וירוק מסביב, ובאופן כללי אין שום דבר בטיול בכרמל בתחילת מרץ שיכול להיות רע.
ירידה קצרה הביאה אותנו לפתחת נחל יגור, דרכו נחזור בסוף המסלול (כן, זו הייתה עלייה לצורך ירידה), ואחרי מעבר על כמה פיצולי שבילים התחלנו את הטיפוס לראש הכרמל. אורכו של השביל המנדטורי שמטפס מיגור לכרמל שלושה קילומטר, ולמרות הפרש הגבהים הגדול מדובר בעלייה מתונה להפליא ומתאימה לא רק למיטיבי לכת (אבל סבלנות - חובה). הנוף המוכר הנשקף מחיפה נצבע באור אחר לחלוטין כשרואים אותו מבעד לחורש הכרמלי הנהדר, כשאתם חלק מתמונת הנוף, כל כך קרובים לעיר הגדולה אבל כל כך רחוקים ממנה. השביל הצר והנסתר מתפתל בין עצי החורש, מתגבר על קטעים קשים להליכה ועוקף באלגנטיות ואדיות, ובלי להרגיש מצאנו את עצמנו במפלס גבוה מאוד מעל העמק. בתקופת המנדט ידעו לסלול שבילים.
שעה של טיפוס הביאה אותנו לדרך נוף הכרמל, עליה עלינו ופנינו שמאלה. שביל העפר הרחב, הכבוש והמפותל הזה מחבר את דרום הכרמל עם חלקו הצפוני ב-26 ק"מ של תצפיות מהיפות בארץ, כאלה שרק הכרמל יכול לספק. אנחנו בקושי מספיקים ליהנות מהנוף כאשר בבת-אחת מתחיל גשם שוטף שמאלץ אותנו לתפוס מחסה. לאן נעלמו השמש והחום של העמק? כמה דקות של חשש מסתיימות כשהגשם נעלם כלא היה... הכל לטובה. הגשם תפס אותנו במקום נוח לעצירה, ואם יהיה לנו מזל אפילו נראה קצת גבי מים בדרך.
מצודת הבמה הייתה היעד הבא שלנו. אתר העתיקות שמתנשא בראש אוכף במדרון הכרמל הוא ממש לא אתר שהגישה אליו נוחה ומעט מאוד מטיילים עושים את המאמץ הזה - לרדת חצי כרמל ולעלות אותו חזרה בשביל מה שנראה על המפה כגל אבנים. בפועל, המצודה היא מהנקודות היפות שהייתי בהן בכרמל, והדרך אליה היא חלק מהחוויה. לאחר שעזבנו את דרך נוף הכרמל והתחלנו לרדת חזרה את מה שעלינו, מצאנו את עצמנו בשביל ירוק מכוסה בכלניות ורקפות, שבהדרגה נבלע בתוך החורש והוביל אותנו בין סלעי טרשים וגללי פרות היישר למטה. בהמשך התמתן השביל, כשהוא נכנס לסירוגין לתוך חורש צפוף ממנו ויוצא לתוך אחו פתוח. אל מצודת הבמה עצמה הגענו בשעת צהריים מוקדמת. בכל זאת מדובר בגל אבנים, בצורת במה שטוחה, אבל התפאורה זה העניין פה. מ"הבמה" שבה התמקמנו להפסקת קפה נשקפת תמונה פנורמית היקפית נפלאה: עמק יזרעאל, הרי הגליל התחתון (הגלבוע, הרי נצרת וגבעת המורה), גבעות אלונים ומפרץ חיפה, כאשר את התמונה סוגרים הרי הגליל העליון המרוחקים שכאילו "מחזיקים" את תקרת העננים שמעל.
כמעט הספקנו להדחיק את העובדה שאנחנו צריכים לטפס חזרה את כל מה שירדנו, והפעם לא מדובר בשביל מתון וחביב שהבריטים סללו בשביל להוביל בו חמורים, אלא ב-250 מטרים אנכיים של טיפוס היישר למעלה, בלי הנחות, על החומה הירוקה של הכרמל שכבר התרגלה למזוכיסטים מהסוג שלנו. הטיפוס מתבצע בתוך ואדי עלי-א-דין, ערוץ כרמלי טיפוסי שמצד אחד מקל על הטיפוס ע"י מנהרת הצל שהוא יוצר, ומצד שני שם לנו רגליים עם מדרגות סלע עליהן צריך לטפס, חלקן בגובה 2-3 מטרים ויותר. בניגוד לירידה, כאן אין שום אינדיקציה לקצב ההתקדמות ולמיקום, וההרגשה היא של טיפוס דרך מנהרה אינסופית שאין אור בקצה שלה.
דרך נוף הכרמל מעולם לא נראתה נוחה יותר, והנה אנחנו שוב על הגובה, נושמים את אוויר הפסגות של ראש הכרמל הגבוה. חצינו את השביל הרחב והמשכנו עוד קצת מערבה עד לדרך מסומנת כחול. דרך המלך לכפר עספיא, שלושה קילומטר נעימים של חילוץ עצמות אחרי הטיפוס המייגע, שהכניסו אותנו בהדרגה ליישוב הדרוזי הגדול. בניגוד ליישובים יהודיים, לעספיא לא נכנסים בבת אחת: הכפר פשוט התפתח מסביבנו. כמה בתים שפזורים פה ושם החלו ככל שהתקדמנו להצטופף, להתלכד ולהתגבש לכפר, כאילו בדרך הטבע. המיקום הנפלא ואוויר הפסגות של הכפר, יחד עם המחירים הזולים, מסבירים למה סטודנטים מחיפה מגיעים עד לפה כדי לשכור דירות. לרגע גם אני שקלתי.
כביש תלול הוביל אותנו ממרכז הכפר אל ראש אפיק נחל יגור, שאיתו נרד חזרה לנקודת ההתחלה. לכל כפר יש מעיין כפר, וקשה לספור את המעיינות בארץ שנקראים בשמם הערבי "עין-אל-בלד". בכל מקרה, זה של עספיא הוא בריכה חביבה וצלולה, שחוץ מהאיסור להיכנס אליה (ואולי דווקא בגלל האיסור הזה...) נראית מושלמת. פינת החמד שבראש נחל יגור לא נותנת אפילו רמז דק לגבי מה שמחכה בהמשך הירידה. לאחר ביקור במעיין ירדנו בשביל, שהוביל אותנו לאורך האפיק מתחת לעספיא, חצינו את דרך נוף הכרמל הפעם האחרונה להיום, וירדנו במדרגות אל קניון נחל יגור התחתון.
אחת האטרקציות המרכזיות בכרמל הוא טיול באינספור הוואדיות שלו, שלרוב כולל דילוגים מעל מכשולים, מעקף של מפלים יבשים וחוויה של מנהרת צל שמנתקת את המטייל לחלוטין מהמתרחש בעולם שבחוץ, אבל בשום מקום אחר החוויה הזאת לא כל כך חזקה כמו בנחל יגור. שני הקילומטרים בין דרך נוף כרמל ליגור, שעל המפה נראים תמימים למדי, הם שעה-שעתיים של אקרובטיקה של ממש. למי שהלך את כל המסלול עד פה זו לא אמורה להיות בעיה, אבל לא רצוי להגיע לכאן בלי שיודעים למה נכנסים. האדמה עוד הייתה חלקה אחרי הגשמים של הימים האחרונים ולכן היינו צריכים להכפיל את הריכוז שהקדשנו בירידה במפלים, שחלקם מגיע לגבהים של 7-8 מטר. האתגר בנחל יגור הוא גם החוויה שבו. יש לכם זמן? כל פינה היא נקודה מושלמת לעצור בה, לפתוח פק"ל קפה וליהנות מניתוק ומשקט מוחלט.
וזהו. שעה לפני השקיעה הצלחנו לסגור מעגל בפתחת נחל יגור. ההתנגדות של הקיבוצניקים ביגור למעבר בשטח שלהם אילצה אותנו להיצמד לשביל המסומן, שכזכור מטפס על השלוחה שמעל בעלייה מעצבנת לצורך ירידה, אבל אחרי שעלינו וירדנו את הכרמל פעמיים ביום זה לא הפריע לנו. להיפך, אפילו נתן הזדמנות לתמונה אחרונה של מפרץ חיפה בשקיעה. 10 דקות הנסיעה חזרה לדירה שלי נראו קצרות בצורה מגוחכת, ובפעם המי-יודע-כמה עלתה התהייה: אם זה כל כך קרוב, אז למה אני לא עושה את זה יותר?
מצודת הבמה ונחל יגור - תעודת זהות
נקודת התחלה וסיום: קיבוץ יגור, חניון בא-לגן.
סימוני שביל: אדום 4130 (התחלה), כחול 4129 (קטע קישור), אדום 4141 (השביל המנדטורי), 4139 (קטע קישור), שחור 4127 (דרך נוף כרמל), ירוק 4143 (מצודת הבמה - עלי-א-דין), כחול 4142 (עלי-א-דין - עספיא), קטע קצר על כביש, אדום 4130 (נחל יגור לכל האורך עד הסיום).
אורך המסלול: 17 קילומטר.
משך הטיול: יום שלם. לנו לקח 7 שעות (כולל הפסקת פק"ל במצודת הבמה), והלכנו די מהר.
דרגת קושי: בינונית-קשה. מסלול למיטיבי לכת - העלייה בוואדי עלי-א-דין לא פשוטה, והירידה בנחל יגור מאתגרת.
עונה מומלצת: בעיקרון כל השנה, פחות נחמד בקיץ.
הצעות למסלולים מקוצרים:
* נחל יגור קווי: מתחילים מעספיא, משאירים רכב אחד ביגור, ויורדים את נחל יגור מעין-אל-בלד עד למטה (4 ק"מ, שעתיים פלוס)
* נחל יגור מעגלי: עלייה מיגור בשביל המנדטורי לדרך נוף הכרמל, משם עלייה ב"שביל השעורה" עד לעספיא, וירידה דרך נחל יגור חזרה לנקודת ההתחלה (9 ק"מ, 4-5 שעות)
* עספיא - מצודת הבמה - עלי-א-דין: מתחילים ממרכז הכפר בעספיא ויורדים לדרך נוף כרמל בנקודה בה היא חוצה את נחל חוסיפה. משם ממשיכים לשביל הירוק המוביל למצודת הבמה, עולים בוואדי עלי-א-דין עד לדרך המסומנת כחול, ופונים בה שמאלה עד לכביש המוביל למוחרקה (7 ק"מ, 3-4 שעות)
*