לפעמים כשמגיעים לארץ זרה מגלים שהפעילויות שמאוד נראו לך כאקזוטיות לפני שיצאת לדרך, הן בעצם כיום אופציה תיירותית ולא באמת דרך חיים של ילידי המקום. האפשרות בידך היא להתאכזב או לזרום עם הדברים ולהנות מהם עד הסוף. היום החמישי התאפיין בפעילויות שכיום אין בינן לבין אורך החיים בלפלנד דבר, מלבד תיירות. ואני מדברת על מזחלות איילים ומזחלות כלבים. אין ספק שכיום אף אחד לא באמת מוביל דברים בשלג עם איילים או כלבים במקום באוטו, או מקסימום באופנוע שלג. אם כי רכבות כלבים מצאה את דרכה ונהפכה לספורט עולמי.
פתחנו את הבוקר בביקור בחוות איילים. האיילים יש לציין הם חיות מקסימות, גם אם השמועה אומרת שהן לא הכי חכמות. הפרווה שלהן רכה מאוד. החווה הינה באמת חוות איילים, אשר מספקת גם סחורה לשוק הבשר המקומי, אבל בעונת החורף נדמה שעיקר ההכנסות שלה הן מהתיירות הרבה שבאזור.
באותו שבוע השירו האיילים בחווה את הקרניים שלהם, והכלב המקומי נהנה מכירסום העצם.
תחילה הלכנו לדוג באגם הקפוא. כפי שכתבתי קודם המקומיים דגים באגם הקפוא בשביל התחביב. בעונה הזו רוב הדגים הם בגודל של דגיגון שלא שווים את הטרחה שלוקח לטפל בהם. אם זאת הפעילות התגלתה כחביבה ביותר.
תחילה קודחים בקרח חור, שיוצא הפלא ופלא עגול. למרות שזה נראה כך זו לא פעילות ממש קשה. לאחר מכן לוקחים חכה, יושבים בכריעה ליד החור, מורידים את הפתיון מתחת לשכבת הקרח. ומחכים. הסוד הוא להרטיט את הפתיון. וכך הצלחתי לדוג שני דגיגים!! את שניהם דרך אגב החזרתי למים.
אחרי הדיג קיבלנו הפעלה סאמית משעשעת, טעמנו חלב איילים, שהוא אחד החלבים הטעימים שיש. מלא, סמיך ומתוק, ויצאנו לסיבובון רכיבה קטנה על מזחלת איילים.
אחרי סיבוב הרצה מהיר עלינו בזוגות על המזחלת. האייל שלנו גילה סקרנות מרבית לסביבה, התנהל לאיטו, טעם כל ירוק שהריח כמו עשב, ועצר להגיד שלום לכל אייל ואייל שהיה במכלאה ליד. בכל זאת חברים שלו. זה היה משעשע ביותר.
ואז הגיע ארוחת הצהריים. על הצלחת קיבלנו פיירה ומעליו חתיכות דקות של אייל. הקטנה סירבה לאכול, טענה שאני חסרת מצפון, ושוברת בקלות את כל עקרונות הח' שלנו, לפיהם לא אוכלים חיות שהן חכמות ו/או חמודות ו/או בעלות פרווה. היא הסתפקה בפיירה. אני אכלתי מנה כפולה של אייל עם רגשות אשם ברוטב אוכמניות. היה טעים. לא אחזור על זה יותר מן הסתם בחיים.
כאן המקום לציין שכבר לפני הטיול בררתי מה הסיכוי לאכול אייל בטיול, ונאמר לי על ידי פיני איתו התכתבתי שהסיכוי גבוה ביותר. להפתעתי זו היתה הפעם היחידה בכל הטיול שאכלנו אייל. ישנה התאמה מסויימת של האוכל במלונות לטעם הישראלי. חזיר קיבלנו אמנם בצורת בייקון לארוחת בוקר אבל לארוחת ערב קיבלנו רק פעם אחת, וגם אז היה תחליף בצורת עוף. יתר הזמן אכלנו בקר או דגים.
בכלל, האוכל במקום טעים מאוד, אבל מוקרם. מה שגורם למתקתקות מה, ולרצון לאכול משהו מלוח. באחד הערבים בהם הסתובבתי בסופר המקומי (למעשה זה היה באותו היום) לא עמדתי בפיתוי וקניתי ציפס. פשוט הייתי חייבת משהו מלוח.
מחוות האייילים נסענו לחוות הכלבים. התחלקנו לזוגות ונהג, ועשינו סיבוב על הנהר הקפוא כשאני יושבת עם הקטנה מחובקת בתוך המזחלת. היה חביב ביותר, אם כי שוב לא הייתי בוחרת בכך בתור דרך התעבורה העדיפה עלי.
המזחלת היתה רתומה לשישה כלבים. מקדימה הכלבים היותר היפראקטיביים, מאחורה שני אחים החזקים ביותר, ובטווח הכלב השלוט על החבורה, שכל הדרך לא הפסיק לחלק לנו הוראות. האטנו - הכלב רטן, לקחנו ימינה - הכלב הסביר לנו שזה לא בסדר, מזחלת אחרת התקרבה - הכלב אמר לנו במפורש שהוא מאוכזב מאוד וככה לא שומרים שורה.
כשהרכיבה הסתיימה לקחו אותנו לראות את הכלבים במכלאה שלהם, וזכינו ללטף את אחד הגורים. מגיל חודש וחצי הם נוהגים להוציא את הגורים ולהפגיש אותם עם בני אדם, כדי שיתרגלו, ואנחנו זכינו למנת חמידות שאין כמותה. בחווה ישנם 135 כלבים וכל העובדים מכירים את כל הכלבים, את האופי שלהם, את מערכות היחסים ביניהם, ואת מי לרתום באיזה הרכב.
חזרנו למלון והתפצלנו לשניים. רוב חברי הקבוצה נסעו לאתר סקי, שם סדר להם ישי המדריך פס לשלוש שעות סקי בחושך, ושיעור למתחילים. בת המצווה בחרה ללכת לשיעור סקי, ואני נשארתי במלון. שהווה ידוע כבר מטיול בת המצווה לפירנאים שאני ונעלי סקי לא הולכים ביחד.
שמחתי על הזמן הפנוי ותכננתי ללכת לראות תערוכה במוזיאון האומנות המקומי, אבל אחרי עשר דקות של מנוחה בחדר גיליתי שאני מתגעגעת לפצצת האנרגיה איתה אני חולקת את הטיול, ולכן בחרתי להסתובב בהשלמת קניות, מה שידעתי שפחות חביב עליה, וללכת איתה ביחד למוזיאון למחרת.
וכך אכן היה. ניגשתי לקניון לחנות ספרים נהדרת ורכשתי לאחי מתנה. אחר כך נכנסתי לסופר וקניתי לנו מילקי (שהוכרז כלא משהו ובכלל לא זול כמו בברלין), וכמה מוצרים ללא גלוטן, וזאת אחרי שעברתי את כל המדפים ונהנתי מהשונה והדומה בינם לביננו. השלמתי עוד כמה מזכרות, וחזרתי למלון לארוחת ערב מאוחרת.
החברה חזרו משולהבים מהסקי ומלאי אנרגיות לנסות בשנית את הזוהר הצפוני, שכן גם היום הראתה המפה על פעילות מגנטית ענפה למרות העננות הכבדה. הפעם לא הרחקנו. הלכנו לאורך הנהר שמאחורי המלון עד למקום שקט שם התמקמנו. למרות מה שנראה כהתבהרות העננים סרבו לזוז ואנחנו נכנענו וויתרנו למזג האויר.
חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.