המציאות אינה תכנית ריאליטי

החיים אינם תכנית ריאליטי. במציאות אנחנו לא מתגוררים בבית האח הגדול ולא ממסררים למתמודד שעושה הכי הרבה רושם או דאווין. החיים בעולם הזה בכלל ובישראל בפרט הרבה יותר מורכבים מזה. 

במה דברים אמורים?

מאז כניסתה של הטלוויזיה המסחרית לחיינו נדמה שהכול סובב כאן סביב ריאליטי זה או אחר: האח הגדול מול הישרדות, הכוכב הבא מול דה וויס, היפה והחנון מול בייבי בום. אז זהו, שלא. החיים אינם תכנית ריאליטי, רבותיי, החיים הם מציאות מורכבת מדיי מכדי לפשט אותה לתכנית ריאליטי עלובה, במיוחד בישראל. החיים הם לא משחק ואל לנו להתייחס אליהם כאל משחק טלוויזיה. 

התבלבלנו. נדמה לנו שאנחנו חיים בבית האח הגדול שבו מי שמתאמץ למצוא חן, עושה הכי הרבה רושם ודאווין מנצח. שכחנו שאנחנו חיים בחיים האמתיים, במציאות אמתית מדיי מכדי לשחק בה. אנחנו מתעסקים בשולי, בטפל, בזוטות במקום לעסוק בעיקר, במהות, בתוכן. שנים רבות מדיי של צפייה בריאליטי ובתכניות סאטירה הצליחו לבלבל אותנו. אפילו ביום הבחירות עצמו משדרי החדשות של שני הערוצים המסחריים משתפים פעולה עם תכניות הסאטירה שלהם - ערוץ 2 עם "ארץ נהדרת" וערוץ 10 עם "גב האומה" (לשעבר "מצב האומה" בערוץ 2). גם הערוץ הראשון לא נשאר חייב והביא את יעל פוליאקוב ואילן פלד בתור הקומיקאים התורנים. בכך אנחנו במו ידינו לועגים לעצמנו ולחיינו, והופכים אותם לבדיחה עלובה.  

הצורה חשובה לנו יותר מן התוכן, הרושם מהותי בעבורנו יותר מן המהות. אנחנו עסוקים בשאלה למי יש יותר גדול וברכילות ילדותית.

הגיע הזמן לשנות גישה!

הגיע הזמן שנבין שמדובר בחיים האמתיים שלנו, בעתיד שלנו ולא באיזו תכנית ריאליטי עלובה ורדודה. הגיע הזמן שנעסוק בתוכן ולא בצורה, במהות ולא בטפל, בעיקר ולא בשולי. הגיע הזמן שנלמד גם להקשיב, שהרי מדובר בחיים שלנו. 

לכן בבחירות לכנסת אל לנו לבחור במי שמפגין כישורי משחק וקומדיה ומתאמץ לעשות רושם בדיבור יפה ובנאומים חוצבי להבות, אלא במי שמדבר לעניין, מתייחס למהות, לחיים עצמם, לעתיד שלנו. 

ובמילים אחרות, כשאני בוחן את ההתנהלות של שני המועמדים לראשות הממשלה, נתניהו והרצוג, אני רואה מועמד אחד שהוא בטוח שהוא נמצא בתכנית ריאליטי ולכן חייב לשחק משחק, להרשים בתנועות גוף מוגזמות ובנאומים יפים שלא אומרים שום דבר, ומולו מועמד אחר שלא למד משחק בחייו, לא מתאמץ לשחק והצורה לא ממש חשובה לו אלא העניין, התוכן והמהות. מי שחשובים לו צורה, כישורי משחק ורושם שיבחר בנתניהו, אבל מי שחשובים לו התוכן, המהות, הרצינות והאחריות - מחויב לבחור בהרצוג לראשות הממשלה, כי לנהל מדינה זה לא צחוק ולא תכנית ריאליטי. 
ומכיוון שהחיים אינם תכנית ריאליטי אני מעדיף את הרצוג, שממבט ראשון נראה אולי חנון אבל משדר רצינות, אחריות, שיקול דעת ואכפתיות. והאמינו לי שלטווח הרחוק עדיף מנהיג חנון ו"יבש", ללא כישורי משחק וקומדיה מאשר שחקן קומי ללא כישורי מנהיגות.

אפשר לצחוק, לספר בדיחות, להפיץ תמונות מטופשות וללעוג עד אין קץ - אנחנו לועגים לעצמנו למעשה - אבל בסופו של יום, אחרי הצחוקים והבדיחות יש מציאות, ובמציאות אנחנו צריכים מנהיג שיאחד את העם המפולג הזה, יישא באחריות למצב וינהג באחריות ובשיקול דעת, ולא שחקן מוכשר ומחונן הנעדר כישורי מנהיגות ונשיאה באחריות, שרק מתנער מאחריות, מאשים את כל העולם במצב ומפחיד את הציבור. הפחדות והתנערות מאחריות אינן מנהיגות, רבותיי! 

ואם נטעה בבחירה ונבחר בטעות בשחקן קומי במקום במנהיג רציני, שקול ואחראי - נזיק רק לעצמנו, לחיים שלנו ולעתידנו. כי החיים אינם תכנית ריאליטי עלובה, כאמור.