אתגרים ועמידה בנסיון

למרות שכבר פירסמתי את רשומת האתגר שלי לחודש אוגוסט, רציתי לחלוק קצת חוויות שעברו עלי עת תכננתי, בחנתי ונשמתי בוטנים. תראו, אני לא אוהבת דברים שעשויים מבוטנים, למשל במבה. הנה אמרתי את זה בקול רם. אני לא אוהבת במבה (אוהבים אותך). כשהילדים שלי היו קטנים, ואכלו במבה, כמו כל ילד ישראלי מצוי, מעולם לא לקחתי להם או אכלתי את מה שהשאירו. במבה שנשארה הלכה לפח. ביסלי לעומת זאת, או צ'יפס זה משהו לגמרי אחר.

גם חמאת בוטנים זה לא משהו שאני ממש חייבת לאכול. אני זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי ממש חמאת בוטנים. איילין, חברתי האמריקאית (לשעבר, ז'תומרת אמריקאית לשעבר), הביאה לעבודה כריך עם חמאת בוטנים ואני שאלתי אותה אם היא התחילה לאכול במבה לארוחת צהריים. זה לא שלא שמעתי על זה קודם אבל פשוט מעולם לא הרגשתי תשוקה או צורך לטעום את הדבר הזה. זה קצת מזכיר לי את הפעם הראשונה שאמא שלי קנתה קורנפלקס, או שוקולית עוד במאה הקודמת. זה היה נחמד אבל לא משהו הכרחי.

בוטנים, לעומת זאת, זה אחד הדברים הטעימים ביותר שאני מכירה. בוטנים קלויים במלח, שאסור לי לאכול ואני גונבת מידי פעם, זה משהו שקשה לי לעמוד בפניו.

והנה, התפרסם חומר הגלם של חודש יולי באתגר של מנטקה, כחומר ביד הבלוגר. חצוצרות ותופים... ב ו ט נ י ם.

בוטנים, חשבתי לעצמי, מה עושים עם בוטנים?

היתה לי הרגשה, ומתברר שלא טעיתי, שחמאת בוטנים היא חומר גם לגיטימי לחלוטין באתגר הזה. 

אני כאמור אוהבת מאוד בוטנים, כמו שהם, כלומר קלויים במלח ואסור לי לאכול אותם (בגלל המלח) ואני לא רוצה לשנות בהם שום דבר. חמאת בוטנים לעומת זאת, לא היתה אף פעם מצרך שכיח ברשימת הקניות שלי אלא אם כן ביקשו במיוחד (הבכור אוהב לפעמים כריכים עם חמאת בוטנים וריבה בעיקר בשל מורשתו ה"אמריקאית").

אחרי התלבטויות רבות, כשכמעט שקלתי לוותר, זקפה רוח האתגרים שלי את ראשה. ממתי את מוותרת, שאלה אותי. 

החלטתי לרתום שוב את אחייני למשימה. קודם כל התקשרתי וביררתי אם הם בכלל אוהבים חמאת בוטנים והם אמרו שכן. אחר כך הם שאלו למה ואמרתי שצריך להכין עוגיות ומייד שמעתי קולות צהלה מהעבר השני של הטלפון (איזה דודה מדהימה אני). סוכם שביום שישי, בביקור הדו-שבועי אצל סבא וסבתא (ההורים שלי) נכין משהו עם חמאת בוטנים.

ביום שישי, הם חיכו לי בקוצר רוח ובשרוולים מופשלים. לא כל כך היו ברור להם הקטע של החמאת בוטנים אבל הם השתוקקו להכין משהו עם הדודה (המדהימה) שלהם.

היתה לי השראה מהצלחת כדורי השוקולד התפוזיים, החלטתי שנכין כדורי שוקולד בוטניים. התחלנו בהכנת תערובת השוקולד כשהם ממלאים אחרי הוראותי בדייקנות ראויה לציון ואז פתחתי את חמאת הבוטנים והאחיין שלי אמר, "רגע, מה את הולכת לעשות?"
"להוסיף חמאת בוטנים לשוקולד".
"לא".
"למה לא?"
"לא יודע".

אחותו נעמדה גם היא ועיקמה את הפרצוף (לאכול את עיקומי הפרצוף שלה).

"גם אני לא ממש אוהבת חמאת בוטנים", אמרה פתאום אחותי.

לרגע התלבטתי. הרי אני בסך הכל התכוונתי לנצל אותם שיעזרו לי באתגר, ופתאום הם הורסים לי? 

אבל  אז עלה לי רעיון: "אתם יודעים מה? נחלק את התערובת, חצי עם חמאת בוטנים וחצי בלי". (לא סתם דודה מדהימה, אלא אחת שלא נבהלת ומיד מוצאת פתרונים).

מיד הובעה הסכמה, סבתא (שלהם) הוציאה עוד קערה, התערובת חולקה ופנינו למלאכה.

קודם כל הכנו את כדורי השוקולד הלא בוטניים, גלגלנו אותם באבקת סוכר וקקאו. אחר כך הוספתי את חמאת הבוטנים לחצי השני וכאן קצת היה קשה יותר לעשות כדורים כי התערובת היתה קצת רכה אבל לא נשברתי. יצאו מהתערובת כ-15 כדורים לא בוטניים וכ-20 בוטניים. הספירה לא מדוייקת כי חלקם נאכלו תוך כדי הכנה. הכנסנו את הכדורים למקרר ואמא שלי התחילה להתעצבן על אחותי שכל רגע פותחת את המקרר. כשהלכתי הביתה, היא ארזה לי בקופסה את מה שנשאר כי היא לא צריכה את זה (אתם צריכים להאזין היטב כדי לשמוע את ההדגשה בפולנית).

בבוקר אחותי התקשרה ואמרה שהם באים אלי. היו לי חשדות בנוגע לסיבה אבל לא אמרתי כלום, אני שמחה תמיד לארח את אחותי וילדיה.

אחרי הפעם השלישית שאחותי פתחה את המקרר ושלפה כדור שוקולד, אמרתי לה: "תעצרי רגע, אני רוצה לצלם".

הבן הגדול בדיוק יצא מחדרו והמתין בסבלנות עד שאגמור את ההעמדה.

"יש לזה טעם של ריסז פיסז", אמר הילד שחי בסביבות שנה באמריקה ומכיר כל ממתק שלהם.

אחותי (שלא אוהבת חמאת בוטנים) אמרה, "זה לגמרי ממכר".

ואני חשבתי לעצמי שהכדורים אולי טעימים אבל לא יצאו יפים ואני צריכה מקצה שיפורים.

וחוץ מזה, הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו שהוא יותר מכדורי שוקולד אפילו אם הם טעימים.

בבוקר, הבן שלי עשה לי את השיחה ואני נכנסתי לדילמה. מצד אחד אני חייבת לשפר את התוצאה של האתגר (למה? כי אני חייבת). מצד שני, אני הבטחתי שבכל הנוגע אלי, אני אשתדל לא להעמיד בפניו פיתויים ומצד שלישי (כמה צדדים יש?) אני ממש אוהבת להתעסק בלהמציא דברים ולבדוק את הטעמים שלהם ואני לא רוצה לוותר על זה.

היתה לי המון התלבטות בעניין. בכל אופן, החלטתי שאני אמצא את הזמן שהבן שלי לא בבית ושבכל מקרה, כל מה שאכין ילך לעבודה או לשכנים ולא אשאיר שום דבר במקרר שיגרום לבן שלי לא לעמוד בפיתוי.

לאתגר בחרתי להכין בסופו של דבר משהו אחר והבן שלי בכל זאת דגם את אחד הנסיונות.

למרות שלעניות דעתי, מה שגורם לו להשמין זה לא בגלל שפעם בשבועיים אני מכינה עוגה או עוגיות או משהו מתוק, החלטתי להשתדל לא להעמיד בפניו נסיונות שלדעתו הוא לא יכול לעמוד בהם. אבל עדיין הייתי צריכה לשפר את כדורי השוקולד. ואכן, כמה ימים אחר כך אחותי ביקשה שאכין לה כיבוד לאיזה מפגש חברים, ואני הכנתי שוב את כדורי השוקולד והפעם הם יצאו מושלמים. מה שיפה בכל העניין, שאפשר להכין את זה כחלק מבילוי זמן עם הילדים (או האחיינים, כמו אצלי), ומראה הסוכריה על מקל, יוצא לגמרי מדליק, במיוחד שהשתמשתי הפעם במקלות קטנים ובסוכריות צבעוניות.

כדורי שוקולד בוטניים :

150 גרם שוקולד מריר
150 גרם פתי-בר טחונים
50 גרם בוטנים קלויים טחונים גס(*)
חצי קופסה חמאת בוטנים(**)

ממיסים את השוקולד, מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים. העיסה קצת רכה ומומלץ להשהות אותה במקרר כחצי שעה. יוצרים כדורים ושמים שוב במקרר לעוד כחצי שעה. אז נועצים בהם מקלות של סוכריה. אפשר לטבול אותם במעט שוקולד שהומס (נשארו 50 גרם) ובסוכריות צבעוניות. מהכמות שלעיל יוצאים כ-36 עד 40 כדורים, חלקם נאכלים תוך כדי הכנה. הם נשמרים כמה ימים במקרר, אם הם נשארים ולכן כדאי להכפיל כמויות.

(*) אפשר לחליף את הבוטנים באגוזים, או בפירורי חלבה, להוסיף קצת ליקר או כל רעיון גיווני שרוצים.
(**) אם לא רוצים חמאת בוטנים, צריך להוסיף לכמות הזאת, 75 גרם חמאה שממיסים יחד עם השוקולד.