בעקבות שאלה מדוע עדיין חשובה מפלגה סקטוריאלית – הנה כמה תובנות אישיות שלי בעניין....
אני חוזרת קצת אחורה לדברים שכתבתי פה – לקיץ 2013 (סוף תשע"ג... לפני שנה וחצי - ניסיון לכתוב מסר לעוד עשור...)
אני מעלה כאן את הדברים שכתבתי בעיקר בתגובות לאותה רשומה וגם מה שקרה בהמשך....
באותה שנה הילדה סיימה את כיתה ח' ב'חינוך העצמאי' – כי הבנתי בסוף ו' (היא למדה בבי"ס יסודי דתי-ממ"ד) שבתיכון התורני (אולפנית) יהיה לה מאד קשה ללמוד/לשרוד... (היא ילדה מאד חכמה אך עם הפרעת קשב בדרגה גבוהה + לקות למידה...)
לכן לאחר מחשבה לאן כדאי לשלוח אותה – מצאנו בסוף בי"ס יסודי של ה'חינוך העצמאי' עם כיתות רגילות אשר היו קטנות יותר – יחס יותר אישי. ביה"ס היה מחוץ לעיר (גם היו עוד אופציות מחוץ לעיר...)
היא למדה שם את כיתות ז' וח' עם עזרה בכל מיני דברים... (שנים שעשו לה רק טוב - אני בטוחה שהביטחון העצמי שיש לה כיום הגיע בזכות השנתיים הללו...)
באמצע ח' פנו אלינו מביה"ס שנחשוב על 'ועדת השמה' אני ידעתי בוודאות שאני לא מוכנה לשמוע או לחשוב על זה – כי באמת נכון שעם כל הבעיות שיש לה, הילדה לא טיפשה ותוכל להסתדר במסגרת רגילה...
וההיכרות שלי עם 'כיתות קטנות' במערכת הראתה כיתות עם המון אלימות...
אבל אמרתי שלא יזיק לשמוע – אולי זה יחזק את דעתי מדוע לא 'כיתה קטנה'...
התברר שבכיתה ח' באותו יסודי הדרישות מאד גבוהות ולילדה קשה להסתדר (ממה שהבנתי הדרישות הרבה יותר גבוהות מכיתות ח' במסגרות הרגילות :-0)
כשהגענו לוועדה הבנתי שה'כיתה הקטנה' שמדברים אליה היא בעצם פתרון לבנות עם לקות למידה ושזאת כיתה שבנויה לתיכון – כלומר המטרה שהן תסיימנה את התיכון בדרך שתהיה להם מתאימה יותר...
זה כבר נשמע מתאים יותר... אולי זה הפתרון של החינוך הדתי לילדים לקויי למידה (בחינוך הרגיל יש כיתות מב"ר וכיתות אמ"ץ...) אז אמרתי ששווה לבחון את זה.
הילדה למדה במסגרת הזאת בכיתה ט' וקצת י' ושמתי לב (בדיוק כמו בפוליטיקה :-)) שחוץ מדיבורים לא עושים שם כלום... בתכלס הרגשתי שהילדה רק מחממת כיסא :-(
בסוכות השנה הבנתי שהם לא למדו עד אז כלום.... ושהמורה בכלל נסעה לארה"ב אל ה'רבה'... (770...)
זה הדליק לי כמה נורות אדומות...
מה קורה פה..
מפה לשם התחלנו אני ובעלי לרוץ ולראות מה עושים...
האפשרויות היו ממש מכל הכיוונים – אפילו היתה מחשבה להעביר אותה לחינוך הרגיל (אני עובדת שם ורואה שה'שד' לא כזה נורא...) נכון שחברתית זה לא הפתרון הכי נכון – כי בכל זאת זה לא החברה שלנו – אבל מבחינה לימודית דתיים יכולים להסתדר שם...
אבל בשבילה לא הרגשתי שזה המקום המתאים...
הייתה לנו מחשבה להכניס אותה לתיכון ממ"ד רגיל - יש שניים אצלנו בעיר - הם לא הפתרון הכי טוב למי שרוצה חינוך תורני או נפרד... (לעתים אני מרגישה שביה"ס החילוני שאני עובדת בו אפילו יותר טוב מהם – כי מבחינה חברתית בהם יש יותר ערסים...) אבל כשאין ברירה, כשאין מנוס שווה לבחון גם אותם... אבל הבנתי שזה גם לא הפתרון הכי טוב...
באותם ימים שמעתי שבתיכון התורני (זה שהבנתי מראש שאין טעם לשלוח את הבת לשם...) יש כיתה קטנה בשכבה מתחת לשכבה של הבת שלי והתברר שהכיתה מיועדת להמשיך הלאה בתיכון (עד השנה הכיתות הקטנות של החטיבה בסוף החטיבה התפרקו והילדות פוזרו במסגרות מתאימות....)
אמרתי לעצמי שאם זה כך – אולי זה הפתרון... אולי שווה לתת לבת ללמוד עוד פעם בט' (אני לא רואה בזה 'השארת/הורדת כיתה' אלא הזדמנות נוספת...) ולקוות שבאמת הכיתה תישאר שם... (וכמו שבעלי אמר בפגישה 'הם לא יצטרכו לטפל רק בבת שלנו, אלא למצוא פתרון לעוד 8-9 בנות...)
התברר שעבורה ועבורנו זה היה באמת הפתרון הטוב...
פתאום מחוסר למידה – התחלנו ללמוד (כן 'התחלנו...' – אני חזרתי לעזור בשיעורים/לימודים... מה שהיה חסר לי בשנה + חופש שנכפה עלי...)
המון דברים שהובטחו' בתיכון ה'עצמאי' – פה קורמים עור וגידים ופשוט נעשים...
אני אישית מרגישה שהלימודים הם באמת (ב"ה) ברמה גבוהה.
אני חוזרת לראשית דברי -
כל הזמן היתה לי תחושה שהתיכון התורני לא רוצה פשוט בנות עם לקות למידה כי הרמה גבוהה וכו' – אבל מתברר שזה לא ממש כך...
אין להם בעיה לקבל בנות עם לקות למידה (כל עוד אין בעיות של התנהגות וכיוצב') - הבעיה היא פשוט תקציבית...
התגלה לי שבגלל שרוב ההורים (הכניסה לאולפנית היא ע"י מבחן קבלה וראיון – ל'כיתה הקטנה' אני מניחה שזה קצת שונה...) הם במה שמוגדר 'רמה סוציו-אקונומי גבוה' ביה"ס לא זכאי לתקצוב של פרויקטים של עזרה או אגף שח"ר (כמו כיתות אמ"ץ, מב"ר ועוד...)
אז הנה נמצא פתרון (קצת עקום אמנם...) אבל אני מניחה שאם המפלגה הסקטוריאלית לא היתה קיימת או לא היתה פועלת מספיק חזק – גם זה לא היה...
אני חוזרת לדברים שכתבתי אז – בקיץ 2013...
אז הפתרון שחשבתי שמצאתי אז השתנה קצת – אבל זה גם בזכות זה שהיינו ערים לכל מה שקורה (אני שומעת מהרבה שאומרים לי ישר כח על כך... אבל כמו שכתבתי אז - אמא תמיד יודעת מה טוב עבור הילדים שלה...)