אז עשיתי בדיקת פט סיטי, זה היה בערך לפני שלושה שבועות, אולי קצת יותר, היום הגיעה בדואר המעטפה. מכירים את זה שאתם הולכים למבחן חשוב כמו מבחן קבלה לאוניברסיטה, או לחלופין, אם אתם בארצות הברית, לקולג', ואז מגיעה המעטפה, אתם פותחים אותה, אבל לפני כן נושמים עמוק ואז פותחים אותה, אז ככה אני מרגישה, בלחץ. בשבוע שעבר ציינתי שנה לשיחרורי מבית החולים, אומנם לא לשיחרורי המלא, כי אחר כך נאלצתי לעבור חודש וחצי בערך בשיקום. אני מקווה שאני סתם לחוצה וזה אומר שיש תוצאות טובות בכלל. אני אמא בסך הכל רק ארבע שנים ועשרה חודשים, הבן שלי לא הספיק ממש לחוות אמא בריאה, אני רוצה לתת לו אמא בריאה.
אני רוצה לחגוג לבן שלי יום הולדת, ב-14 לאוגוסט הוא יחגוג את יום הולדתו החמישי, בשנים קודמות לא הצלחנו לחגוג לו יום הולדת כמו שצריך, כי ביום הולדתו הראשון הוא היה קטן מכדי לזכור, לכן ערכתי ארוחה, הזמנתי את המשפחה שלי, ואכלנו. בכל זאת חיכיתי כל כך הרבה זמן, התאמצתי כל כך הרבה בכדי להגיע למעמד של אמא, אז אני לא אחגוג? בשנים הבאות לא ממש יצא לנו לחגוג, כי אז חליתי. לכן תכננתי לחגוג לו ביום הולדתו הרביעי, בשנה שעברה, אבל איך אומרים? אדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק? אז ממש ככה. שנה שעברה אושפזתי, אתם כבר קראתם על כך לא פעם, אבל כן, אני כל כך עצובה על כך שלא הצלחתי לחגוג לו. כי באמת הגיע לו, ילד כל כך קטן, שצריך לעבור כל כך הרבה בגיל כזה, לעבור שלושה וחצי חודשים, כשאתה בסך הכל בן שלוש וחצי, לבוא כל יום לגן ולצהרון ולדווח לגננות שאמא בבית חולים כי לאמא כואבת הבטן. לעבור שלושה וחצי חודשים בידיעה שהבן שלי לא מפסיק להרביץ לאנשים ברחוב כי הוא לא יודע לפרוק את הכעס שלו על כך שאמא שלו מאושפזת. זה לדעת שאין מי שיקריא לו סיפור לפני השינה, כי אומנם אבא שלו טוב בקולות, אבל גם אבא עייף ותשוש נפשית. לדעת גם שהוא רוצה שרק אמא תספר לו סיפור.
דיי כבר, אני רוצה להבריא, אני רוצה להיות כאן עוד המון המון שנים. אני רוצה לחגוג לבן שלי מסיבת יום הולדת, הוא יהיה בן חמש ב-14 לאוגוסט, גיל משמעותי, במיוחד כשעכשיו הוא הפך להיות ילד כל כך בוגר. הוא שעד גיל שנה בקושי זחל, הוא שעד גיל שנתיים וחצי עוד לא הלך, ואז הוא ראה את בת דודתו החדשה, הגענו הבייתה, ישבנו כולנו בסלון וביקשנו ממנו שיביא לנו משהו מהמזנון, אלה הוראות מהמרפאת בעיסוק והפיזיותרפיסטית, בכדי שהוא יתחיל להיות עצמאי. באותו ערב היינו בשוק טוטאלי, לא רק שהוא הביא לנו, שזה לא החלק המפליא, אלא שהוא הלך, לבד!! זה ילד שעד גיל שלוש נשך אותנו כי הוא לא ידע להביע את עצמו, זה ילד שהשינויים הכל כך גדולים שהוא עבר מיום הולדת שלוש, שזה מעבר לגן חדש, עם הסעות, עד אז אבא שלו לקח אותו לגן. הוא ילד שהתקדם פלאים מאז שהוא בגן של החינוך המיוחד. היום הוא בוגר, רק אתמול קניתי לו שני משחקי קופסא כי הוא עבר טיפול שיניים בהרדמה מלאה. השבוע כשהלכנו למכון להתפתחות הילד שנמצא ליד הבית, הפסיכולוגית הוציאה שם את המשחק "לוטי קרוטי" והוא התלהב וסיפר לנו שיש לו משחק כזה בגן, אז אני ממילא רציתי לרכוש לו משהו נחמד שיהיה לו כיף לאחר הטיפול, הוא שמח מאוד.
זה ילד שמגיעה לו מסיבה ענקית, עם המון המון שמחה, מסיבה שמתאימה רק לו, עם ילדים מהגן שלו, עם חברים חדשים. אני רוצה כל כך לשמח אותו, לתת לו תחושה של אושר עצום. הוא כל כך התקדם מאז, הוא קסם של ילד. בבוקר הוא קם, לבד, בלי להגיד לנו דבר, הולך ועושה פיפי לגמרי לבד. אני כל כך גאה בו, על כך שהוא עושה המון דברים לבד. יש למיקי כוכבת הילדים, שיר שהוא ההמנון שלי, ויש שם משפט "כל אחד עושה זאת בקצב שלו", וגם ליובל שם טוב, שהוא יובל המבולבל, משפט בשיר "כי אני מאמין בעצמי" אז אני מאמינה במתוק שלי, ויש לו עוד משפט "אחרי החושך בא האור", אלו שירים שבאמת מחזקים אותי. אז אני רוצה לחגוג לבן המתוק שלי במסיבה באמת גדולה, עם בלונים, אני אומנם מפחדת מבלונים, מהפחד שהם יתפוצצו, אבל הכל בשביל הבן שלי, שהוא יהנה מהמסיבה הזו, שיהיו לו רק זכרונות טובים, רק אושר, שמחה, אהבה, הצלחה והכי חשוב בריאות, בריאות, בריאות!!!
אני מאחלת לנו רק שביל של בריאות, הצלחה, הגשמה, אהבה ושקט
