שייקח אחריות, היא ענתה לי בטלפון. זה מה שהוא כתב והוא צריך לעמוד מאחורי המילים שלו
בחיים – אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לקחת אחריות על מעשיהם אבל השאלה האמיתית היא האם במיקרה שאני הולכת לספר כאן – אין הגזמה ואין כאן דרישה לא רלוונטית ולא פיירית
לפני ראש השנה, סיפרתי כאן מה היו הבעיות שהקונצון הסנדוויץ` פגש בתחילת השנה עם האיחוד ל-2 כיתות ולאחר מכן החלוקה ל-3 כיתות.
אז הינה איך התחיל הסיפור שלנו וכרגע עומד עם ילד שיושב בבית ומסרב להגיע לכיתה.
קצת רקע. שנה שעברה שכבה כתות ד` הייתה מורכבת מ-3 כיתות. מכוון שהשנה עזבו ילדים, החליטו שבשכבת ה` – יהיו 2 כיתות בלבד. כמובן לא אהבנו את הרעיון אבל הבטיחו לנו שלמרות העמסה של ילדים בכיתה, ידאגו שהילדים לא יופרדו מחבריהם. העבירו בחודש מאי דף וביקשו מהילד לרשום לפחות חבר אחד שיהיה איתם בכיתה. באותה תקופה, הקונצון שיחק הרבה עם ל` שהיה בכיתה מקבילה וכל מה שהוא ראה אל מול עניו זה שהוא יהיה איתו בכיתה שנה אחרי זה. אם ל` היה איתו באותה כיתה בשנת 2012, אז לא היה כזה חשוב לו שהוא יהיה איתו שנת 2013. הרי ילדים תמיד רוצים מה שאין להם.
עד פה ברור?
בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, הקונצון נכנס לכיתה מתוך 2, בה היו 5 חברים שלו משנה שעברה ואותו ל`. הוא היה שמח ועליז והלך ללמוד עם רצון מחודש והמון אנרגיות חיוביות. מה לבקש יותר מזה.
ביום שחגגנו למדען בר מצווה בכותל, הילדים בבית ספר קיבלו בשורה שלמחרת, שוב מחלקים את השכבה ל3 כיתות. וכמו שכתבתי בזמנו חילקו מבלי להתייעץ עם הילדים או לדחות את זה לאחר החגים , זמן הסתגלות , משהו, כלום!
הקונצון חזר ביום שישי מבואס מוות. מכל החברים הוא נשאר רק עם ל`.
ניסיתי לעודד אותו שהוא מאד רצה להיות איתו אבל הוא מעדיף את ה-5 משנה שעברה. זה גרעין שאיתם הוא מבלה הרבה יותר וגרים גם בקרת הבית שלנו. יותר קל לעשות איתם שיעורי בית וכו...
ביקשתי שיבדוק את עצמו עוד כמה ימים ואם לא טוב לו נפעל להעביר אותו לכיתה הקודמת. תגידו לו אתם – במקומו – מי לא היה בוחר 5 חברים – על 1 בלבד!!!????
ביום א` לאחר ראש השנה, בעלי השאיר מכתב למנהלת בבקשה להעביר את הקונצון לכיתה של ה-5 חברים בטענה שאין בחדשה את החברים שלו. היא קרא את המכתב וחזרה במהלך אותו יום להודיע שהיא חשבה והיא מאד שמחה לבשר לנו שהיא מאשרת את המעבר של הקונצון לכיתה בה יש את כל החברים שלו.
ביום ראשון בערב בישרנו לקונצון, שרקד, קפץ, התלהב, התקשר לחברים להודיע להם, והתארגן למערכת החדשה. ממש ילד חדש.
ביום שני (אתמול) הקונצון נכנס לכיתה החדשה שלו והוא מבסוט עד השמיים. הוא מתקשר אליי לאחר הלימודים ומספר לי כמה הוא מאושר וכמה כיף לו וכו. וכו... ואני רק מחייכת לשמוע את שביעות רצון שלו. איזה יופי הכל הסתדר... אני חושבת!
בשעה 15.00 אני מקבלת שיחת טלפון מבעלי:
אל תשאלי – המנהלת התקשרה – היא הודיעה שההחלטה שלה הייתה פזיזה והיא חוזרת בה. הקונצון חוזר לכיתה עם ל`. אבא של ל` הגיע לבית ספר עוד במהלך יום שני כאשר ל` התקשר להתבכיין לו, והפך את השולחן של המנהלת אם היא לא תעביר את הבן שלו גם או תחזיר את הקונצון להיות ביחד עם ל`.
ניסתי לדבר עם המנהלת – כלום לא עזר. שעה בטלפון.
- את מבינה – היא אומרת לי – הבן שלך כתב שנה שעברה שהוא רוצה להיות עם ל`. שייקח אחריות .
- אבל הם כבר לא חברים כמו פעם. ובכלל אחרי שהוא חיבל לו למעבר שלו לכיתה עם החברים שלו, את מצפה שהוא ירצה להסתכל עליו?
- בעלך לא דיבר אמת כשטען שאין לו חברים בכיתה. עובדה יש לו את ל` והייתי פזיזה בהחלטה שלי ואני חוזרת בי. אני לא יכולה להעביר 2 ילדים כי זה יגרום לאי איזון במס` הילדים. ואני לא יכולה להשאיר את ל` לבד.
- את יודעת מה עשית לבן שלי? את נתת לו סוכרייה ענקית שיצא לו ריר ממנה, וחטפת לו אותה מהפה עוד לפני שהספיק ללקק אותה!
כמובן שכל המטפוריות שלי לא עבדו על המנהלת שנשארה נעולה בדעתה שהקונצון צריך להיות עם ל` בכיתה.
- את צריכה להגיד לו לקבל אחריות על מה שהוא כתב. הוא ביקש את ל` הוא קיבל את ל`. לא להגיד לו שזה בגלל ל` שהוא חזר לכיתה שלו שהוא לא רוצה להיות בה. תלמדי את הבן שלך לקבל אחריות
אחריות אחריות אני חושבת בראשי!!! ילד מקבל אחריות והופך לגבר בגיל 13 לא סתם. אפילו אלוקים חושב שבגיל 10 לא מסוגלים לקחת אחריות.
בוגר מתחיל להצביע בגיל 18. אפילו הממשלה מבינה שאדם לא מסוגל לקבל החלטות לפני גיל כזה. אז את מבקשת מהבן הקטן שלי לקבל אחריות על משפט שהוא כתב לפני 5 חודשים.
היו שינויים חברתיים מאז, זרם הרבה מים מתחת לגשרים. הוא לא רוצה להיות איתו בכיתה.
לא עזר כלום, היא ביקשה שהיום בבוקר הוא יגיע ויכנס לכיתה איפה שיושב ל`.
שאני אספר לכם איך הבן שלי הגיב כשהודעתי לו! איך יכולתי לעמוד מולו ולספר לו דבר כזה כשלפני שעה הוא סיפר לי כמה מאושר הוא מההחלטה הזו.
אז סיפרתי לו. והוא צעק צעקה שעקרה לי את הלב מהמקום. לאאאאא לאאאא לא רוצה ! לא רוצה! כל החברים שלי בכיתה השניה. לא רוצהההההה! וקרע את הבגדים מעליו, וזרק את הספרים על הרצפה.
קצת אלימות אומנם, אבל אני מכאן נותנת את כל הגיבוי לבן שלי. המנהלת ביקשה שאפעל אחרת ותסלחו לי אבל לא מסוגלת. אני אמא שלו ודואגת לו ורק לו. השיקולים האדמינסטריביים שלה לא מעניינים אותי והשיקולים החברתיים של אבא של ל` לא מעניינים אותי עוד יותר. הוא גרם נזק עצום לבן שלי כששיחקו איתו כמו יויו מכיתה לכיתה. איך הוא יוכל גם לעמוד מול החברים שלו מהכיתה ההיא ולהגיד להם – החזירו אותי לאחרת? איזה השפלה עבורו...
הבן שלי מדמם ואני עומדת מאחוריו לחלוטין
הוא סירב להגיע לבית ספר הבוקר.
התקשרו אליי, סגנית בית הספר, (זה היום חופשי של המנהלת) המורה החדשה ביקשה להגיע לבית לדבר עם הקונצון עוד הבוקר. להכניס מחליפה לכיתה וללכת עד אליו. להכיר לו את החברים האחרים שהוא יכול לפתח איתם קשר. למה היא לא דואגת לחבר את ל` לילדים אחרים מהכיתה שלו מאשר לבן שלי?
הוא התנהג כל כך למופת. הוא סירב לפגוש אותה בבית. הוא אמר לה שהוא יתלבש ויגיע אליה ב-12 בצהריים. הוא צריך זמן.
אני אישית, אהיה כאן לכל החלטה שלו. אם צריך מחר על הבוקר לעמוד על המוקד ולהיפגש עם היועצת,( שאגב חדשה לחלוטין ולא מכירה כלום מהרקע החברתי שלו משנה שעברה), עם המנהלת ועם הקונצון... אגיע עד לשם. ואף יותר.
אחריות אלהק!!! מילד בן 10 שנתנו לו סוכרייה ולקחו לו אותה מהיד. שהמנהלת תיקח אחריות על ההחלטה הפזיזה שלה!!!!! ותתמודד
