כמו עץ בסתיו
הָרוּחַ נוֹשֵׁף
בְּעַלְוַת הָעֵצִים
כְּאִלּוּ נוֹזֵף
בְּמַשָּׁב שֶׁל פְּרָצִים
הִתְנַתְּקוּ וְעַכְשָׁו
צָרִיךְ כְּבָר לָלֶכֶת
כִּי הִגִּיעַ הַסְּתָו
וְהֵחֵלָּה שַׁלֶּכֶת.
אַךְ קָשָׁה הַפְּרֵדָה
לֶעָלִים הַטְּרוּפִים
הֵם מְחַפְּשִׂים אַהֲדָה
מַרְגִּישִׁים נִדָּפִים
לֹא בִּכְדִי הֵם גּוֹנְחִים
בְּקוֹלוֹת שֶׁל רִשְׁרוּשׁ
וּבְעֶצֶב מוֹחִים
עַל אוֹתוֹ הַגֵּרוּשׁ.
וְהָרוּחַ מוֹסִיף
לְהָשִׁיב בָּעֵצִים
לְעַנְפֵיהֶם הוּא מַדְלִיף
שֶׁיִּהְיוּ מְרֻצִּים
כִּי אַחֲרֵי חֹרֶף דַּךְ
טוֹרְדָנִי וּמְרֻשָּׁע
בָּא אָבִיב מְשֻׁבָּח
בְּשִׂמְלָה חֲדָשָׁה
עִם לִבְלוּב סַסְגּוֹנִי
שֶׁל עָלִים לְמָחָר,
וְאוּלַי זֶה אֲנִי
וְעוֹד לֹא מְאֻחָר
לֹא לָתֵת לוֹ לַסְּתָו
לִהְיוֹת לְרוֹעֵץ
וְלָדַעַת – מוּטָב
שֶׁאֶהְיֶה כְּמוֹ הָעֵץ
שֶׁעָלָיו נִדָּפִים
אֲבָל הוּא כָּאן מֻשְׁרָשׁ,
עֲנָפָיו נְזוּפִים
אַךְ הוּא לֹא יְגֹרַשׁ.
הָרוּחַ נוֹשֵׁף
בְּעַלְוַת הָעֵצִים
כְּאִלּוּ נוֹזֵף
אַךְ אוֹתִי מַעֲצִים.
דודיק