אי אפשר שלא להנציח ערב מרגש שכזה.
אירוע שלא ישכח.
התרגשות של ממש.
חמ"ל?
קטן עלינו.
מבצע צבאי???
מרגיש כמו...
נוסעים בשבילי המושב, ההתרגשות משתלטת
חשיכה מוחלטת!
חבורה מתגודדת שם ליד הבית המיועד
מתחבקים, מתרגשים...
לא כל יום יוצאים למבצע כזה מיוחד.
מסך מספר 1 בפעולה -
אבי חברינו, צופה בנו (מעבר לאוקיינוס) בהתרגשות רבה.
ואז...
מחברים עוד 2 לפטופים,
למניין שלושת החברים האהובים במרחקים.
זהו...החמ"ל בפעולה, ההתרגשות עולה ועולה.
שולחן האוכל העמוס בכל טוב, נשאר מיותם,
כולם מדברים עם כולם!
ההמולה בעיצומה.
הדלקת נרות, שירי חנוכה!
המצלמות מהבהבות ומנציחות.
הגיע תור הסופגניות!
והם שם..... במעבר לים
הם חלק מאיתנו בערב המרגש הזה.
לבי נצבט, זכרונות אותי מציפים,
על ימים אחרים, שגם אני הייתי שם במרחקים.
דמעה בזוית העיניים,
אושר גדול כל כך שאני כאן, עם חברים
וכולנו את החג הנפלא הזה יחד חוגגים,
ושרים את השיר שכתב דודי האהוב -
"מי ימלל גבורות ישראל"
http://www.youtube.com/watch?v=ZMEHHxwmcgQ
מילים: מנשה רבינא - זה הדוד שכל כך אהבתי.
מי ימלל גבורות ישראל,
אותן מי ימנה?
הן בכל דור יקום הגיבור
גואל העם.
שמע!
בימים ההם בזמן הזה
מכבי מושיע ופודה
ובימינו כל עם ישראל
יתאחד, יקום ויגאל.
כך כתבתי עליו ברשומה מיוחדת.
http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryid=2222853
ומביטה לכיוון המסכים ורוצה לשלוח יד ולומר -
"בואו אלינו חברים אהובים".
הם, מצטרפים אלינו בשירה וחיוכים,
אין מחיצות....
כאילו אין הבדל של 10 שעות...
מנשנשים מהשולחן העמוס בכל טוב,
פשטידות, לביבות, סופגניות, סלטים ולחמים.
מתענגים על יצירות האמנות בשוקולד, של אביטל,
והכדורים המעולים של חתולי,
מדי פעם קרבים למסך ואומרים -
"חברים אתם רואים?
סליחה שאתם לא מגיעים
ואנחנו לבד את הכל מחסלים."
ערב מיוחד של ריגושים
של "בלוגרים תפוזיים".
חג שמח לכולנו!!
תודה למארחת המקסימה צביה,
וכל אלה שטרחו ובאו
ועשו את הערב הזה לחוויה נפלאה.