בסופו של דבר אי אפשר לרבע את המעגל. קרוב לחודשיים ניסיתי. באמת שניסיתי. כי הוא בחור טוב, ויש לו לב זהב, וכוונות טובות והתלהבות. וכי הוא רצה אותי, וחיזר, וניסה ובאמת שם אותי הכי גבוה שאפשר. אבל אני לא הצלחתי. לא הצלחתי להרגיש פרפרים בבטן ולא התרגשות, לא ניצוץ בעיניים ובטח שלא התאהבות. והרגשתי שאומנם אין בו שום דבר רע אבל גם לא שום דבר שיכול להקסים אותי או לרגש אותי. אז אחרי חודשיים הגעתי למסקנה שיש בי חלקים שהתרגלו אליו. אבל אני לא שמחה בו. לא שמחה בקשר.
כל הזמן הרגשתי מאחוריו- מבחינת הרצונות, מבחינת הרגשות, מבחינת סדר העדיפויות. וכל הזמן הרגשתי תחת סוג של זכוכית מגדלת וכאילו עד כמה שאני מנסה זה לא מספיק עבורו. והיום, אחרי לא מעט מחשבה הגעתי למסקנה שאת האחד בספטמבר לא נצלח יחדיו. מערכת היחסים בנינו לא תעלה כיתה. הוא טען שאולי אני מחפשת לטפס על הר שלא קיים. מחפשת אחרי משהו מושלם ולא מציאותי. אני עניתי שאני כבר למודת כמה מערכות יחסים ואני יודעת איך זה אמור להרגיש. ויש גבול עד כמה אני יכולה לאלץ את עצמי לנסות להרגיש משהו שפשוט אינו.
אני חייבת להודות שלמרות שאני בצד שלקח את ההחלטה זו עדיין תחושה לא פשוטה. כי אני כבר רוצה להיות חיפושית שסיימה את החיפוש. כי אין לי כוח לחזור לאתרי הכרויות, להתחלות חדשות, למבוכות של הדייט הראשון, לחוסר וודאות. אבל החלטתי שכרגע זה יותר נכון מאשר להמשיך להתנהל במערכת יחסים שמכילה יותר מדי נורות אדומות - מבחינת קנאה ותחושת בעלות, מבחינת יחסי תלות, מבחינת הרבה דברים שלא מתאימים עבורי בזוגיות.
נראה לי שבחרתי נכון, גם אם זה אומר שהלילה הזה יהיה קצת נוגה ועם קשיי שינה. נראה לי שבחרתי נכון כי אני רוצה להרגיש איזו שמחה בלב מקשר חדש,כזו שבאה מבפנים וממלאת אותי באור. נראה לי שבחרתי נכון אבל רק ימים יגידו. נראה לי שבחרתי נכון.
נ.ב.
ואתה שם שמסתובב לך בעולם ומחפש אותי כמו שאני מחפשת אותך - אולי תגיע כבר?
כי עוד מעט כבר חורף ולא בא לי להתכרבל לבד.