הבלוג שלי – לאן?

בחודשים האחרונים, מאז השדרוג האחרון (לעת עתה), אני עובר לאט לאט על כל הרשומות בבלוג כדי להשלים את התגיות שנמחקו ממנו בצורה מרגיזה ובתירוצים עלובים. זה לוקח לי לא מעט זמן (יש מעל 800 רשומות בבלוג!)

פה ושם אני מוצא גם טעויות כתיב שיש לתקן ותוהה איך לא עליתי עליהן במקור. על חלק מהרשומות אבד הכלח. בחלקן אני אפילו לא בטוח למה התכוונתי (כי רמזתי לאירועים אקטואלים שכבר נשכחו).
אבל חלק מהרשומות נראות לי מצוינות. נכון שאני לא לחלוטין אובייקטיבי, אבל אם אני מצליח לצחוק ממשהו שכתבתי מזמן, זה כנראה מצחיק (או לפחות – באופן תמוה – תואם לחוש ההומור שלי).

אחרי שקראתי כמאה רשומות, עלתה בדעתי המחשבה הלא חדשה והלא מקורית לפרסם אוסף מהרשומות הטובות ביותר שלי בספר. הרעיון עלה בעבר יותר מפעם ואפילו הגעתי למסקנה שאני לא צריך לממן ספר כזה מכיסי – למרות שאין סיכוי שאמצא הוצאת ספרים שתסכים להוציא את הספר על חשבונה – אלא (כמו שכתבתי בעבר) אני יכול להשתמש בטרנד הפופולארי של "מימון המונים" ולגייס כסף ממי שבאמת רוצה לקנות ולקרוא את הספר.

אפילו התחלתי לברר את העלויות הנדרשות אבל תוך כדי התהליך רציתי לבדוק גם כיצד אפשר להפיץ את הספר לחנויות ספרים ולגרום לכך שיקנו אותו גם אנשים שלא קוראים בבלוג שלי וכך אזכה לתהילת עולם.
התשובה הייתה שזה בעצם בלתי אפשרי. אמנם תמורת תשלום אפשר להפיץ את הספר ואפילו לפרסם אותו ברדיו ("הספר ששינה את העולם כעת בחנויות הספרים!") אבל אחרי שבועיים (או תקופה קצרה דומה) הספרים שלא יימכרו ייאספו ויישלחו אליי. (ואלה יהיו רוב הספרים, כי סביר להניח שהם יוצגו בחנויות הספרים בקומת המרתף מאחורי הדלת עם השלט "זהירות מהטיגריס").
אני לא רוצה לפרסם ספר כדי שעשרות עותקים ממנו יהיו מונחים בחדר המחסן שלי. אני רוצה לפרסם ספר כדי שהוא יתפרסם (ואני אתפרסם?).

בנוסף, חברה טובה הסבה את תשומת לבי לכך שכמות הפרויקטים של "מימון המונים" להוצאת ספר גדלה מיום ליום וההמונים כבר לא יודעים למי לתת את כספם.
לפני כמה שנים, כשהבלוג שלי היה מאוד פופולארי (יחסית) יכולתי להניח שמבין עשרות הקוראות הקבועות שלי (וגם כמה הקוראים הקבועים שלי) יימצאו אלה שיסכימו לממן את הספר (כלומר לקנות אותו).
במצב הנוכחי של הבלוג אני חושש שלא אוכל לגייס את הסכום המתאים וזה עלול לא לחזק את הביטחון העצמי שלי.

יחד עם הירידה בפופולאריות הבלוג, ירדה (באופן טבעי?) המוטיבציה שלי לפרסם בו. התוצאה המתבקשת הייתה ירידה משמעותית בתדירות פרסום הרשומות. במשך תקופה ארוכה פרסמתי בדרך כלל שתי רשומות בשבוע ולעיתים שלוש. לאחר השדרוג אני מפרסם לרוב רק רשומה אחת בשבוע – הסיפור לשבת שמשום מה אני מרגיש מחויב לפרסם בכל יום חמישי בבוקר.
 

לאחרונה, בגלל כמה תלונות של קוראים על כמות הפרסומות בבלוג, אני שוקל שוב את עתידו. האם יש טעם להישאר בתפוז למרות שההנאה שלי מכתיבה בבלוג ירדה משמעותית והקהילה היא כבר לא מה שהייתה? האם יש טעם לעבור פלטפורמת בלוגים אחרת? אני חושש מאוד שאם אעבור יקרה לי מה שקרה לרבים וטובים שעברו לפניי ותדירות הפרסום שלהם ירדה משמעותית (הרבה יותר משלי). ייתכן שתחושת המחויבות שלי לפרסום הסיפורים לשבת תקטן אם אפתח בלוג חדש.

ובעצם – האם יש טעם להמשיך לפרסם כלל? אם אני פחות נהנה מלכתוב, מדוע להתעקש לעשות זאת? (אני יודע את התשובה – בשביל התגובות).
פרסמתי בפייסבוק סקר קצר. בינתיים רוב התגובות (אבל רוב קטן) הן בעד להישאר בתפוז. במקום השני הכמעט צמוד – מעבר לפלטפורמת בלוגים אחרת, עם פחות פרסומות.

אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות (וגם בסקר אם עוד לא עניתם שם)  אשמח לשמוע במיוחד האם תמשיכו לקרוא ולהגיב (או תתחילו להגיב) אם אעביר את הבלוג לפלטפורמה אחרת.

תודה לכולכן!

והרשומה המומלצת (בנושא קשור) היא – פרסומת, דברי חסות, שטיפת מוח, מטרדים – בבלוג של babushka