ככה זה, מה שמתחיל גם מסתיים.
והמסע הזה גם הוא מתקרב לסיומו. אני עכשיו ממש במקטע האחרון שלו.
חזרה מהגדולה גדולה אל הקטנטנה..
מארץ הגירה אחת לשניה....)
ושוב שדות תעופה.
בחזרה - ההתרגשות היא אחרת. יש בה מלוח ומתוק. מעורבבים טוב טוב ביחד.
עייפות עם מלאות.
התגעגעות לשם ולפה.
רצון להיות גם וגם.
בעיקר כשחלק מהמשפחה פה וחלק שם...
יש איחור של מספר דקות בטיסה הראשונה...בעקרון לא אמור להשפיע על השניה. יש מספיק זמן לחכות בין לבין.
והנה ההמראה...קו חוף יפיפה מלווה אותנו אל היעד הבא.
טיסת ההמשך.
כמה שהגדולה הזו יפה! גם מלמעלה!
לא יכולה להתיק את המבט.
נחיתה.
שוב הולכים הולכים הולכים, מסדרונות ארוכים שוב נבדקים. שוב תיקים...
יושבת בסן פרנסיסקו....
ולא הפעם לא על המים. הפעם לא יצא. אבל השיר שלו מתנגן לי כל הזמן בראש.
טיסת לילה ישירה. והנה מתחילים את כל הדרך חזרה.
האורות שלה יפים כל כך. היא משתקפת על המים בכחול ובצהוב. חבל ש...לא יכולה לצלם את המראות. (בכל זאת מנסה...)
שדה התעופה נח לו על המים.
ניתן לראות את המטוסים שעולים ואת הנוחתים
ואיך הם מאירים את מי המפרץ..
כראי רחב ידים והעיר כמו מתקשטת מולו.
בהמראה- העיר כולה פרוסה בשלל צבעי אורות. כמעט שומעת אותה אומרת "תבואי שוב. את חייבת!"
ואני חושבת איזה קינוח מדהים ביופיו למסע מרתק.
איך לסכם את החוויה הגדולה הזו במילים קטנות?
את האנשים הטובים שלאורך כל המסע ולאורך כל המדינות, דאגו שאראה, שאלמד, שאחווה....
מקווה להתראות.
קו המים, הצצה מן השמים
והצצה אחת אל היבשה
והצצה בזמן הנחיתה
ועוד אחת קרוב למסלול
והצצת לילה קטנה בהמראה
וכל הדרך חזרה
נחתתי!
אני בבית!!
בחזרה!!!
